הפטריארכיה הפרטית שלי

הם* אמרו שאני  High Mainteinance

הם טעו.

הם אמרו שחסרה לי אהבה ושאני מחפשת אותה במקומות הלא נכונים.

הם טעו.

הם אמרו שעד שלא אמלא את החור השחור שיש בנשמה שלי, לא באמת אממש את עצמי,

הם טעו.

הם אמרו שיש פער בהתפתחות האינטלקטואלית להתפתחות הרגשית וזה מה שעוצר אותי,

הם טעו.

הם אמרו שאני טובה בניהול ולכן אני מזכירה טובה אך לא הציעו שאשאף לניהול גבוה; מנכ"ל, כמו שאבי היה עשרות שנים.

הם הקטינו.

הם הציעו שאלמד מזכירות רפואית. לא חלילה רפואה.

הם טעו. התקבלתי ללימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון.

הם אמרו שההישגים שלי הם ההוכחה ליכולת שלי ותהו מדוע אינני רואה כך גם בעצמי.

הם לא טעו כי גם אני אז לא חשבתי שאני ראויה ובחרתי לוותר על רפואה.

כי

הם שכחו שהמַרְאָה שהם מציגים לי כל השנים, מאוד שונה מההישגים של המעשים שלי וכמה קל יותר להאמין למַרְאָה מאשר למציאות.

והמציאות, כשם שרק היא יודעת לעשות, כמו כוחות טבע במלוא עוצמתם, הלכה וסדקה את המַרְאָה לאיטה.

בתהליך ארוך, של לא מעט שנים, הפכה המציאות לכל כך מטלטלת, שהסדקים אשר במַרְאָה התרחבו והתרחבו ויצרו מקום למציאות להיכנס פנימה.

וכך, כמו מים בערוצי נחל בין הרים גבוהים, זרמה המציאות בעוצמות של הפשרת שלגים

והמַרְאָה, שהעידה בעבר על המציאות, הלכה ונהייתה משעממת ושטחית כאשר מולה, חיה לה המציאות מאתגרת ומרתקת.

—

*הם = הפטריארכיה הפרטית שלי*