בן גוריון, אפילוג // סרט דוקומנטרי מומלץ // מהיום בבתי קולנוע

16804183_10155048577298684_2747751745051807251_o
השנה 1968 ובן–גוריון בן 82 – חמש שנים אחרי שפרש מהפוליטיקה והתיישב בשדה בוקר.
הוא משתף פעולה בראיון באנגלית, במשך שש שעות כחלק מתחקיר מצולם בפילם – 35 מ"מ, עבור סרט עלילתי שעוסק בו ואשר הופק בהמשך על ידי מפיק יהודי בריטי, מלוויל מרק, בבימוי דויד פרלוב.
הקלטת הקול (הסאונד) של השאלות והתשובות מאותו ראיון לתחקיר, הן חומרי הגלם של הסרט התיעודי בן גוריון ,אפילוג שתחקירו מבוסס על ספרו של אבי שילון בן גוריון, אפילוג, בבימוי יריב מוזר בשיתוף ועריכת יעל פרלוב והמפיקה הקנדית ג'וליה רוזנברג.
צפיתי השבוע בסרט עשיר צילומי הארכיון הזה על מסך עצום בסינמה סיטי, גלילות – האחים אדרי/יונייטד קינג מפיצים את הסרט – והייתי מרותקת. זאת הייתה הקרנת בכורה לפני צאתו לבתי קולנוע היום.
אני ממליצה לצפות בסרט על המסך הגדול. זאת חוויה מעניינת; לפגוש את בן גוריון קצת כמו המוכר והידוע וקצת גם לא. זה לא סרט דיוקן של בן גוריון אבל בהחלט סרט מקיף על דמותו המורכבת והעמוקה.
מועדי הקרנות קרובות במוזיאון תל אביב. הסרט ישודר בהמשך בערוץ 8 HOT למי שפיספס/ה את המסך.
למרות שאני רואה אותו אחראי ליצירת הנזק העצום לפלסטינים בהחלטת ממשלה בראשותו לא לתת למגורשים ולבורחים לחזור לבתיהם לאחר המלחמה ב – 1949, ולמרות שמעולם לא סלחתי לו על הנזק שהסב לעולים שהגיעו ממדינות ערב השונות בתחילת שנות החמישים, ולמרות שגדלתי עם הכאב של הוריי על שפירק "להם" את הפלמ"ח (ועל זה קל לסלוח לו ;-), למדתי מהצפייה בסרט להעריך באיש הזה דברים חדשים.
16825949_10155108243545406_4212867361250060005_o

שורה מהסרט: דעתו של בן גוריון על בודהיזם

בן גוריון קרא לא מעט טקסטים בודהיסטים והעריך את מה שלמד שם. ראו רשימה של אסף פדרמן – 700 שנה של בודהיזם בעברית.

למדתי שלאיש הזה הייתה הרבה חמלה אנושית שאותה כנראה התקשה להכיל על כל בני האנוש אשר נפגעו והושפעו לרעה מהבחירות שעשה כראש ממשלה.

עדיין, ממליצה מאוד לצפות בסרט.

 

חלקת הקבר של דויד ופולה בן גוריון

חלקת הקבר של דוד ופולה בן גוריון

** ואנדקדוטה אישית: בזכות בן גוריון, או נכון יותר בזכות מותו, קיבלתי מהצבא גופייה חמה לחורף. גופייה חמה לא הייתה אז חלק תקני של ציוד שמקבלות טירוניות.  העניקו לנו את הגופיות הלבנות 100% כותנה/פלנל בטירונות לחימום מתחת למדי א' בנובמבר 1974. שימשנו אז משמר כבוד עם זרי פרחים באזכרה – שנה למותו של בן גוריון – בשדה בוקר. והיה קר בשדה בוקר בנובמבר 74', אבל חלקת הקבר שבחר בן גוריון לעצמו ולאשתו, פולה בן גוריון, היא חלקה יפייפיה – על צוק הפונה למדבר של נחל צין ורמת עבדת – במיוחד בשקיעה.

מכתב פתוח לשרת המשפטים, איילת שקד // הזדמנות היסטורית להעברת חוק הפללת הלקוח

לכבוד

שרת המשפטים, איילת שקד

שלום רב,

באמצעות בלוגאישי וגם במייל: sar@justice.gov.il    DoverMail@justice.gov.il

הנדון: תמיכתך בהצעת החוק לאיסור צריכת זנות

אומרים שגדול הסיכוי שבתום מושב הכנסת הנוכחית, לאחר פסח (מאי 2017), תתפרק הממשלה הנוכחית ומדינת ישראל תלך לבחירות.

אני כותבת לומר לך שלפנייך עומדת הזדמנות היסטורית; את יכולה להיכנס לספרי ההיסטוריה כשרת המשפטים שהעבירה את החוק להפללת הלקוח. לקוח הזנות. כמו בשבדיה. כמו בצרפת וכמו בעוד כמה מדינות נאורות שהבינו שזנות היא פשע נגד נשים. שלהוציא מהחוק צריכת מין בתשלום נותן מסר רחב יותר לכלל האוכלוסייה – מסר שהאישה איננה אובייקט יותר.

את מכירה את הטיוטא שמקודמת על ידי ח"כ שולי מועלם וח"כ זהבה גלאון.

ואת כבר יודעת ש:

כ – 11,000 נשים נמצאות בזנות במדינת ישראל בשנת 2017.  

ה – 11,000 נשים האלה, מהוות 90% מכלל העוסקים בזה.

חלקן נערות מתחת לגיל 18, חלקן אימהות חד הוריות וחלקן נשים שנסיבות חייהן הביאו אותן לזנות.

 95% מהן אומרות שהיו מעדיפות לא להיות בזנות, לו רק הייתה להן פרנסה חלופית. 

זה בידינו לעזור לכל הנשים האלה.

את גם יודעת ש:

שזנות היא לעולם לא בחירה.

שזנות היא מכת מוות לכל אישה שנכנסת אליה.

שנשים מגיעות לזנות בדרך כלל כי, עברו בילדותן פגיעה מינית.

שזנות היא להיות נרקומנית כי אחרת אי אפשר.

שזנות היא אלימות ולא יחסי מין.

שזנות ממשיכה רק כי גברים רוצים שנשים תהיינה בזנות.

שזנות היא עבדות.

ואני יודעת ש: הקמת לפני כחצי שנה את הוועדה המקצועית לבדיקת היתכנות החוק לאיסור צריכת זנות, בראשותה של מנכ"לית משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור. וש: טרם התקבלו מסקנות הוועדה שלדבריך, בעקבותיהן תגבשי את תמיכתך בחוק לאיסור צריכת זנות.

אבל, כבוד השרה שקד, הזמן דוחק ותוך כמה חודשים עלולה להסתיים התקופה בה היית שרת המשפטים ובמקביל צריכת הזנות נמצאת בשיאה וכניסה של נשים, חלקן צעירות מאוד, למעגל הזנות מרחשת מדי יום.

את בוודאי יודעת שמאז 2008 מצאו את מותן מעל חמישים (50) נשים צעירות כתוצאה מחיי הזנות.

אז, אני קוראת לך, השרה שקד, לעשות היסטוריה ולפרסם את המלצותיה של הוועדה המקצועית ואת התמיכה שלך בחוק לאיסור צריכת זנות לאלתר.

בברכה,

יולי כהן,

יוצרת דוקומנטרית

%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%a8%d7%92-%d7%90%d7%aa-%d7%92%d7%a1%d7%99%d7%a7%d7%94

 

מעט שניות לאחר המשלוח במייל:

שלום וברכה,

הריני לאשר בתודה ובברכה את קבלת הדוא"ל אשר שלחתם ללשכת השרה, חה"כ איילת שקד.

תוכנו עבר לטיפול ולתגובת הגורמים הממונים על כך.

מענה לפניה יתקבל בהקדם.

 

Office of The Minister of Justice
Israel Ministry of JusticeOffice: +972 (2) 64 66527

Fax: +972 (2) 62 85438

לשכת שרת המשפטים

משרד המשפטים

עבודה: 02-6466527

פקס: 02-6285438

Sar@justice.gov.il

מכתב פרידה מ – Abdo Jul

בעוד שבועיים מסתיימת המכינה הייחודית למגזר הערבי בבבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים.

בעוד שבועיים, אפרד מ + 30 סטודנטים, זאת השנה השלישית ואתפלל בלבי שרובם יתקבלו למחלקות שהם חולמים ללמוד בהן: אדריכלות, תקשורת חזותית, עיצוב תעשייתי, אמנות ואופנה וצורפות.

מכינה ינואר 2017 מגזר ערבי בצלאל

מכינה ינואר 2017 מגזר ערבי בצלאל

מכיוון שרובם ככולם לא דוברים עברית ועל מנת להתקבל וללמוד בבצלאל צריך לדעת עברית, במקביל למכינה, הם לומדים עברית באחד מבתי ספר בירושלים כמו רוטברג או מיל"ה.  ומכיוון שאני לא דוברת ערבית (לימדו צרפתית ביסודי ובתיכון) אני עובדת עם מתורגמן – עבד ג'ולני – שהיה סטודנט אצלי במכינה "היהודית" לפני חמש שנים. עבד למד במכינה "היהודית" כי אז עוד לא הייתה מכינה למגזר הערבי.  הוא ואני, עובדים ביחד זה המחזור השלישי.

 

Abdo Jul

Abdo Jul

עבד ג'ולני לומד אמנות ובקיץ 2017 יצא ללימודי סמסטר בגרמניה. הוא לא יחזור ללימודי המכינה בשנה הבאה.

אני נפרדת מעבד בעצב מחד ובשמחה רבה מנגד על כך שהוא פורש כנפיים ויוצא לעולם הגדול מחוץ לכפר, מחוץ לעיר (ירושלים המזרחית) ומחוץ למדינה שחנקה אותו בכל שנות קיומו.

כשהגעת למכינה "היהודית" ברחוב יפו בירושלים, לא ידעת מילה עברית. תיקשרנו באמצעות אנגלית וציורים. רצית אז ללמוד אנימציה. היית בטוח שזה מה שאתה רוצה ללמוד. במהלך המכינה נפתחת לתחומי אמנות נוספים והתחלת להתפתח כמו פרח שקיבל את מה שהוא צריך כדי לפרוח. לקח לך עוד שנה והתקבלת ללימודי האמנות בבצלאל והתחלת לעוף. עכשיו, שלוש שנים אחרי, אתה עף רחוק יותר; אתה תלמד שפה נוספת – גרמנית ותשתחרר מכול המעצורים שכוללים את בית ההורים, הכפר, העיר ירושלים (המזרחית) ואת מדינת היהודים הלא הוגנת (שלא לומר מתעללת) כלפיך וכלפי בני עמך הפלסטינים.

זה הוא מכתב פרידה עבד,

וברכת פרישת כנפיים והצלחה לך ולכל הסטודנטים במכינת 2016-2017 של המגזר.

Abdo Jul

Abdo Jul

באהבה, יולי

העבודה שלך שאני הכי אוהבת – עד כה:

Abdo Jul

Abdo Jul

Donald Trump is going to snap very soon, and here is how I know

Lacan said that what matters in psychoanalysis is not what the analysand says, but what falls out of his pocket while speaking. Trump appears to have absolutely no idea what he has in his pockets, …

מקור: Donald Trump is going to snap very soon, and here is how I know

העיר תל אביב אומרת לא לזנות # 2

אמש, מוצאי שבת ה – 21 בינואר 2017, התקבצנו מספר נשים וגברים שמאמינות ומאמינים שמחאה תורמת לשינוי המציאות, מול ביתו של ראש העיר תל אביב-יפו מר רון חולדאי. הוא גר באחת משכונותיה היותר נינוחות של העיר תל אביב. המשטרה הכינה מבעוד מועד מחסומים רבים כמקובל ומספר רב של שוטרים ו"סמויים" – שוטרים ללא מדים – שמרו לרגליי הבניין בו מתגורר ראש העיר.  אנחנו היינו מצויידות במגפונים.

21 בינואר 2017 מול בייתו של רון חולדאי

21 בינואר 2017 מול בייתו של רון חולדאי

לאחר שנשאתי את דבריי, ירד אלינו רון חולדאי מדירתו (וידאו בהמשך).

הנה מה שאמרתי:

בין הרצון להביע היום סולידריות בוואדי עארה בהפגנה על מדיניות הריסת הבתים של ממשלת ישראל נגד הכפרים והערים הערביות, שהגיעה לשיא בהריגתו של המורה יעקוב אבו אלקיעאן, תושב אום אל-חיראן, לבין מחאה מול שגרירות ארה"ב על השבעתו של גזען, סקסיסט ומטרידן נשים סדרתי לנשיא ארצות הברית, לבין המחאה מול ביתו של חולדאי, הגעתי לכאן.

רציתי להיות בשלושת המחאות היום כי לשלושתן יש מכנה משותף אחד שקרוב ללבי –  פגיעה בזכויות אדם.  אבל הגעתי לכאן.

הגעתי לכאן כי הפגיעה בנשים היא הפגיעה הקרובה ביותר ללבי והקשה ביותר. אנחנו חצי מהאוכלוסייה ואנחנו סובלות מפגיעה בכל המעמדות, בכל הקהילות ובכל המגזרים.

באתי לכאן הערב, למחאה מול ביתו של ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, כי היום אני בטוחה שבידיו לשנות את גורלן של אלפי נשים בעיר תל אביב יפו לבדה.

בשנה וחצי האחרונות אני עובדת על סרט דוקומנטרי שמבקש לפענח מי הרג את ג'סיקה; ג'סיקה עבדה בבית הבושת ברחוב הירקון 98 בתל אביב במשך ארבע עשרה שנים, ושם גם סיימה את חייה בגיל 36. היא תלתה את עצמה בחדר בו גרה ועבדה.

כ – 11,000 נשים נמצאות בזנות במדינת ישראל בשנת 2017.  

11,000 הנשים האלה, מהוות 90% מכלל העוסקים בזה.

חלקן נערות מתחת לגיל 18, חלקן אימהות חד הוריות וחלקן נשים שנסיבות חייהן הביאו אותן לזנות.

 95% מהן אומרות שהיו מעדיפות לא להיות בזנות, לו רק הייתה להן פרנסה חלופית. 

זה בידינו לעזור לכל הנשים האלה.

ככל שהעמיק התחקיר לסרט, יותר ויותר הבנתי

שזנות היא לעולם לא בחירה.

שזנות היא מכת מוות לכל אישה שנכנסת אליה.

שנשים מגיעות לזנות בדרך כלל כי, עברו בילדותן פגיעה מינית.

שזנות היא להיות נרקומנית אחרת אי אפשר.

שזנות היא אלימות ולא יחסי מין.

שזנות ממשיכה רק כי גברים רוצים שנשים תהיינה בזנות.

שזנות היא עבדות.

באתי לכאן לומר לראש העיר תל אביב יפו: אתה יכול לשנות באופן משמעותי את גורלן של אלפי נשים.  

אתה אולי לא יודע כמה בכוחך לשפר את חייהן של נשים בעיר תל אביב יפו.

אז אנחנו כאן לומר לך:

בטל את רישיונות העסק של מועדוני החשפנות שהם בתי בושת. החוק לצדך. אתה יכול לעשות את זה.

תגבר את המאבק בהפצת כרטיסי הביקור לבתי בושת, ונקה מהם את העיר. הכלים בידך.

הפוך את תל אביב יפו לעיר מכבדת נשים בה יהיה קשה לצרוך מין בתשלום. זה בידך.

תל אביב צריכה לומר לא לזנות. די לדיכוי נשים. די לניצול ודי לעבדות.

כשהגיע אלינו, מר ראש העיר רון חולדאי הוא שאל למי יש ילדים והסביר כמה אנחנו מפריעים לילדים של השכנים שלו לישון. מאותו הרגע, הוא לא הפסיק לדבר והקשיב מעט מאוד:

 

באוגוסט 2015, התאבדה ג'סיקה בחדרה בבית הבושת בהירקון 98.

בדצמבר 2016,  הוגשו כתבי אישום נגד שני גברים ושתי נשים – איש מהם איננו הסרסור שממשיך לנהל בית בושת בדרום העיר תל אביב.

בינואר 2017 נפתח התיק – מספר  52330117  הירקון 98 ודיון ראשון יתקיים בבית משפט השלום בתל אביב ב – 20 במרץ 2017 אצל השופט עוזיאל.

כתבי אישום – הירקון 98

ב 2 בינואר 2017, שנה וחצי אחרי התאבדותה של ג'סיקה בבית הבושת בהירקון 98, הגישה פרקליטות מחוז ת"א (פלילי) לבימ"ש השלום בעיר כתבי אישום נגד איגור פרמן (45), טטיאנה פרמן (45), דליה טרופה (53) ודניס מקוחה (25) הכולל את העבירות הבאות (כל נאשם על פי המיוחס לו בכתב האישום): סרסרות למעשי זנות, החזקת מקום לשם זנות, סיוע להחזקת מקום לשם זנות, איסור פרסום בדבר שירותי זנות של בגיר, השכרת מקום לשם זנות. העבירות בוצעו בבית הבושת ברחוב הירקון 98 בתל אביב.

 

מאייר: אלון בראייר // אנימטורית: כרמל בן עמי

מאייר: אלון בראייר // אנימטורית: כרמל בן עמי

כחלק מהמעקב שלי אחרי בית הבושת בהירקון 98 עבור סרט דוקומנטרי באנימציה: מי הרג את ג'סיקה? אמשיך לדווח כאן על השתלשלות העיניינים.

על פי כתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד לילך שלום, במהלך ספטמבר 2013, פעל ברחוב הירקון 98 בתל אביב בית בושת, אותו סייעו איגור וטטיאנה לנהל באופן שאיגור שימש כפקיד וטטיאנה שימשה חדרנית. בית הבושת פעל מדי לילה, 7 ימים בשבוע, בין השעות 6:00-18:00, ובכל יום, נמצאו במקום בין 9-3 נשים, שסיפקו שירותי מין ללקוחות, בתמורה לתשלום. בית הבושת התפרש על פני שתי קומות. הלקוחות היו מגיעים לקומה השניה ופגשו בנשים. לאחר מכן, ירדו לקומה הראשונה, שם שהו איגור וטטיאנה. הנשים קנו את אמצעי המניעה בעצמן, ובסוף כל ערב, העבירו עבור המגבות סך של 30 ש"ח. איגור היה מקבל את פני הלקוחות ומכניס אותם לחדר פנוי מבין 9 החדרים בקומה. לאחר מכן, מגיעה האישה שבחר הלקוח. איגור היה מפנה את האישה לחדר בו ממתין הלקוח לשם ביצוע מעשה הזנות. טטיאנה הייתה אחראית על ניקיון החדרים בקומה השנייה. את משכורתם קיבלו איגור וטטיאנה מכספי האתנן ששילמו הלקוחות עבור שירותי המין. בדצמבר 2013, בעקבות חקירת המשטרה, נסגרה הקומה השנייה ובית הבושת המשיך לפעול בקומה הראשונה בלבד.

%d7%92%d7%91%d7%a8-%d7%a9%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%9b%d7%97-gif

החל מתחילת 2014 ניהלו איגור וטטיאנה את בית הבושת לשם אספקת שירותי זנות, באופן המתואר להלן- איגור שימש כפקיד ושומר. במסגרת תפקידו, ישב בכניסה לבית הבושת והכניס את הלקוחות. לאיגור היה המפתח לכספת בה נשמר הכסף ששילמו הנשים עבור בית הבושת וניהולו, מהאתנן שקיבלו מהלקוחות. בנוסף, איגור היה אחראי על פרסום בית הבושת. במהלך שנת 2014, איגור יצר קשר עם סוכן של חברת פרסום, וסיכם איתו על פרסום מודעה אודות בית הבושת בתמורה ל-2,000 ש"ח.  איגור גם היה אחראי על תחזוקה שוטפת של בית הבושת ובמסגרת זו קיבל לעבודה מנקה והסביר לה את תנאי העבודה במקום. בכלל זה, איסוף כרטיסי הביקור הזרוקים בחוץ והנחייתה לא לדבר על המקום. במסגרת ניהול המקום, שימשה טטיאנה כפקידה בבית הבושת. בין יתר תפקידיה, ענתהלטלפונים, גבתה כסף מהלקוחות או מהנשים, כך שהן העבירו לידיה כמחצית מהאתנן. בנוסף, ארגנה טטאינה את "סידור העבודה" של הנשים בבית הבושת בכל ערב והן פנו אליה במקרה של בעיה, בכלל זה אישור הנחה ללקוחות.כמו כן, טטאינה בחלק מהמקרים, קבלה נשים לעבודה בבית הבושת ואישרה להן להגיע למשמרות. על פי הנוהל של בית הבושת, כל אישה שסיפקה שירותי מין תמורת תשלום העבירה סך של 120 ש"ח עבור כל לקוח. מהסכום הכולל שהתקבל, קיבלו איגור וטטיאנה את משכורותיהם, ובדרך זו חיו על רווחיהן של נשים בזנות.

דליה טרופה הינה בעלת 30% מהנכס ברחוב הירקון 98 תל אביב, ושאר החלקים שייכים לדודתה ולאחיה. טרופה הייתה אחראית על השכרת הנכס וחלוקת דמי השכירות לשותפיה. בדצמבר 2013, בעקבות התערבות המשטרה, חתמו טרופה ודניס מקוחה על חוזה השכרת הקומה הראשונה, למשך שנתיים כאשר טרופה היא המשכירה ומקוחה הוא השוכר, וזאת ביודעם כי המקום משמש לשם זנות, ובתמורה לשכר דירה של 15,800 ש"ח בחודש. מקוחה מסר לידי טרופה, כתשלומים מראש לשנתיים, 12 שיקים חתומים על ידו, עבור שכר הדירה. מקוחה עשה כן, כדי לסייע לניהול המקום והחזקתו, לשם זנות. החל מדצמבר 2013 ועד ליום 17.8.15, מידי חודשיים, הגיעה טרופה לבית הבושת, בשעות הלילה, בחלק מהמקרים בתיאום מראש, עם איגור. טרופה מסרה את השיקים שקיבלה במעמד השכרת הנכס, לאדם שזהותו אינה ידועה, וקיבלה את תמורתם במזומן, ביודעה כי מדובר בכסף שמגיע מאספקת שירותי זנות.

 

%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%a8%d7%92-%d7%90%d7%aa-%d7%92%d7%a1%d7%99%d7%a7%d7%94

מצ"ב כתב אישום הירקון 98

ורד לי: כולם אשמים בזנות ובהתאבדות – חוץ מהסרסור בלוג: שטח הפקר, הארץ, 3 בינואר 2017.

העיר תל אביב-יפו אומרת לא לזנות – יוזמה חדשה

מזה שנה אני עובדת על תחקיר עבור סרט תיעודי על נשים בזנות.  על העולם הנוראי שהתגלה לי, אני מקווה לספר בסרט –  מי הרג את ג'סיקה? ובינתיים, יזמתי פנייה לסגן ראש העיר תל אביב יפו, אסף זמיר בקריאה לנקות את העיר תל אביב-יפו מזנות באמצעים העומדים לרשות העירייה.

הנה המכתב שנשלח אליו בשיתוף כמה עמותות ואירגונים:

27 ספטמבר 2016

לכבוד

אסף זמיר

סגן ראש העיר תל אביב יפו

הנדון: פנייה אישית ליוזמה חדשה – "תל אביב יפו אומרת לא לזנות"

בסוף שבוע שעבר פורסמו שתי כתבות מאירות עיניים שהתחברו לפנייה אליך: הריאיון איתך ב'הארץ' ששיקף שאיכפת לך ממה שקורה בעיר והכתבה של ליאת בר סתו ב'ידיעות אחרונות' שלקחה על עצמה לעבוד כמזכירה בדירה "דיסקרטית" בתל אביב על מנת להביא את הסיפור האמיתי: http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4854751,00.html.

המצב בתל אביב יפו קשה. אולי מהקשים ביותר ברחבי הארץ. מדובר על בין 400 – 500 דירות "דיסקרטיות" שפועלות כבתי בושת לכל דבר, אלפי כרטיסי ביקור שמפוזרים ברחבי העיר, ואלפי נשים, גברים, קטינים, קטינות וטרנסיות, המנוצלים מידי יום ולילה בעקבות מצוקה כלכלית.

על פי החוק, שידול לזנות, סרסור וניהול בתי בושת הם מעשים פליליים ולכן, מעבר לעבודת המשטרה, יש מקום גדול לרשות המקומית, להביא להקטנת תופעת הזנות. לדוגמא, עיריית אילת קיבלה החלטה שלא תאפשר הקמתם של מועדוני חשפנות בעיר: http://www.ereverev.co.il/article.asp?id=29464

אנו מאמינות שיש בידה של העירייה כאמור לשנות את פני המציאות, לדוגמא, כשנה לאחר התאבדותה של ג'סיקה (אוג' 2015) בבית הבושת ברחוב הירקון 98, ולאחר פסיקת בית המשפט (אוקט' 2015) שאין לבניין ברחוב הירקון 98 אישור עירית לניהול עסק במקום, על הבניין מתנוסס שלט של מלון ועל דלת הכניסה מציעים השכרת חדרים לשעה בתשלום. פנינו ב – 25 באוגוסט לראש העירייה, מר רון חולדאי, אך טרם קיבלנו כל תשובה.

בנוסף לדירות ה"דיסקרטיות" וכרטיסי הביקור המבישים, מועדוני החשפנות מתנהלים באופן לגלי, בעוד כולם יודעים כי מדובר בבתי בושת לכל דבר, אך מקבלים אישור רישיון עסק מעירית תל אביב יפו, ראה מקרה 'פוסיקט' בכתבה של ערוץ 10 בלינק הבא: http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1207660

תל אביב יפו פרצה דרך בתחומים רבים ונראה שהגיע זמן לפריצת דרך בנושא תעשיית הזנות. אמנם עיריית תל אביב יפו תומכת במרכז "סלעית" להוצאת נשים ממעגל הזנות, אך היכן התועלת, כאשר יד אחת משקמת נשים, בעוד היד השנייה מאפשרת להן את הכניסה לזנות?!

אנחנו פונות אליך היום בהצעה, בבקשה, ברעיון ובקריאה, שלקראת השנה העברית החדשה, תיקח על עצמך את המאבק למזעור – שלא לומר מיגור – תופעת הזנות והקלות הבלתי נסבלת של ניהול בתי בושת בעיר. בוא נציל את הנשים שנקלעו לעבודה בזנות מהגורל המר והקשה הזה, שכנראה קל להיכנס אליו, אך מאוד קשה לצאת ממנו.

נשמח להיפגש ולערוך סיעור מוחות גם על טיפול שורש בנושא והחיבור שלו לנושא החינוך עליו אתה מופקד. אין ספק שאם ילדים ילמדו מגיל צעיר ששירותי מין בתשלום מהווים ניצול של אוכלוסיות מוחלשות, תלך ותקטן הזוועה.

בברכת חג שמח ושנה טובה,

יולי כהן, בימאית ויוצרת

עידית הראל שמש, "מיתוס – ליום שאחרי הזנות"

לילך צור – בן משה, "הופכות את היוצרות"

טל גרנות, איריס שטרן לוי, "המכללה", בית ספר חברתי למען נשים החוזרות למעגל התעסוקה

נטלי לוין, "מכון תודעה", לסיוע לנשים ולגברים במעגל הזנות ולשינוי הגישה הציבורית

פרופ' אסתר הרצוג, ש.י.ן לשוויון ייצוג נשים, פרלמנט נשים, פרלמנט נערות, "אנואר" מנהיגות נשים יהודיות ערביות

ראומה שלזינגר, מטה המאבק בסחר בנשים ובזנות

פלביה סוודלה, מכון ירושלים לצדק

מיטל דוד בנשק, פורום הנשים של הבית היהודי

דוגמאות לקמפיינים עירוניים למאבק בזנות:

אטלנטה:

כרזה מקמפיין בעיר אטלנטה

כרזה מקמפיין בעיר אטלנטה

שיקגו:

כרזה מקמפיין בעיר שיקאגו

כרזה מקמפיין בעיר שיקאגו

למרבה השמחה, נקבעה פגישה ב – 5 בדצמבר בשעות הבוקר אצל סגן ראש העיר אסף זמיר בבניין העירייה.  מבטיחה לעדכן.

מי הרג את ג'סיקה? פרוייקט חדש והזמנה לעצרת זיכרון

לאחר שנודע לי על התאבדותה של ג'סיקה בחדר בו גרה ועבדה בבית הבושת ברחוב הירקון 98, קיבלתי השראה, שלא לומר מחוייבות, ליצור סרט על נשים בזנות.

עם תחילת התחקיר עלו כאבים עזים; הזדהיתי עם כל סיפור של אישה בזנות.  (ו"הם" אומרים שאני "פריבלגית"), ו"הם" גם אומרים שזנות זאת בחירה.

"הם" לא מבינים: זנות זאת עבדות.  זנות היא חוסר-ברירה.  זנות זאת צורת שרידה, גם אם יכנו אותה – The Girlfriend Experience  – ויעשו ממנה סידרת דרמה אמריקאית מצולמת מדהים ב – 13 פרקים.  זנות היא בית כלא.

התחקיר הזה הבהיר לי מדוע לקח לי כל כך הרבה שנים לגעת בנושא העצוב והמלא צביעות הזה; מאז 2008 חיפשתי דרך לעסוק בנשים והניצול שלהן על ידי גברים בסרט תיעודי. רציתי לעסוק בדיכוי הפטריאכלי. ביקשתי לספר על חוסר השיוויון.

סיפור התאבדותה של ג'סיקה באוגוסט 2015 בתל אביב, מכיל את מרכיבי הדיכוי כולו.

תודות לההשתתפות בחממת אנימדוק של קופרו  – התקדם הרעיון והגעתי למאייר הנפלא אלון ברייאר והאנימטורית המוכשרת כרמל בן עמי.

ביום חמישי ה – 18 באוגוסט בשעה 20:00 נתכנס ברחוב הירקון 98 בשעה 19:00 מול בית הבושת בו התאבדה ג'סיקה . נדליק נר לזיכרה ונצעד יחד לכיכר אתרים שם יערך האירוע המרכזי בשעה 20:00 (רחוב הירקון 169).  עצרת זיכרון ומאבק לציון שנה למותה של ג'סיקה ולזכר קורבנות הזנות.

לינק לפרטי האירוע בפייסבוק.

קול קוראת לסרטים // אמנות ציבורית

נועה קרוון קוראת לכן ולכם (בפעם השנייה):

 International Public Art Short Film Contest

What is Public Art?
Do you live near a work of public art?
Can you see one from your bedroom window?
Do you pass by one on your way to work?
Is there one you like in particular?

If the answer is yes, send us a short film about it!
If the answer is no, find one quickly and send us a short film about it!

 International Public Art short film contest
 
Selected films will be screened at the Louvre in January 2017
 
DEADLINE: 30 September 2016
 

קול קורא

!NOW YOU SEE ME
More information on: www.nowyouseeme.org

ריטריט עם קרן ארבל ביחיעם // 23 – 25 ביוני 2016 // הזמנה להשתתפות

לאחרונה, בריטריט שירות בעין דור ביום הזיכרון – יום העצמאות 2016, הכרתי לשמחתי, את קרן ארבל, ד"ר.

הריטריט היה במסגרת תובנה, שם אני מתרגלת כבר שתיים עשרה (12) שנים, וממליצה בחום כאן וכאן  ועוד, להשתתף בפעילותיה.

מכיוון שקרן ארבל חיפשה מנהל/ת לריטריט סופ"ש בשתיקה שהיא מעבירה ביחיעם בסוף יוני, הבעתי עיניין ולשמחתי הרבה, התקבלתי. 🙂

אז, אני ממליצה ומזמינה אתכן/ם:  "לגעת בחופש, לגעת בלב". 

סופשבוע של תרגול נוכחות ו-Metta (התכוונות אוהבת)

בהנחיית קרן ארבל, 23-25 ביוני בקיבוץ יחיעם

מזמנות ומוזמנים לריטריט סופשבוע שיוקדש לאיכויות הלב: נוכחות נינוחה ו- Metta.

פיתוח וטיפוח של איכויות הלב מתחילים בתרגול של נוכחות עם מה שיש (מיינדפולנס) ומטא (Metta). מטא היא מילה בשפת פאלי לידידות עמוקה, לטוּב לב, להתכוונות אוהבת ולאהבה שאינה מותנית. זו איכות העומדת בבסיס טיפוח חמלה, שמחה וסיפוק במה שיש.

איכויות אלו מאפשרות ללב להיפתח, להתמודד עם רגשות מכאיבים ולפגוש את אתגרי החיים ביציבות ובלב פתוח. הן מאפשרות לנו לפעול בעולם באופן שרגיש לאחרים ולעצמנו, ולהעניק רכות ועומק לכל רבדי חיינו.

תרגולי הלב הם חלק אינטגרלי מהדרך שלימד הבודהה לחופש מלא של התודעה וללב פתוח. אפשר לומר שהדרך הבודהיסטית כולה היא דרך הפותחת את הלב לעצמנו, לסובבים אותנו ולעולם.

הריטריט יתקיים בשתיקה על מנת לתמוך בתרגול ובלמידה האישית. בתחילת הריטריט נבקש להפקיד את הטלפונים הניידים כדי שתוכלו להפיק ממנו את המירב.

במהלך הריטריט יהיו מדיטציות מונחות ושקטות בישיבה, הליכה ועמידה. יהיו שיחות על התרגול, ועל איכויות הלב בדרך הבודהיסטית, זמנים לשאלות והזדמנויות לשיחה עם מנחת הריטריט.

עלויות:

עלות למשתתף בחדר של 4 אנשים 330 ₪  ללינה + כלכלה (3 ארוחות צמחוניות קלות לכל הסופשבוע).

יש אפשרות להזמין חדר לבד בעלות 960 ₪ ללינה + כלכלה (3 ארוחות צמחוניות קלות לכל הסופשבוע).

אנא ציינו בטופס הרישום עם ברצונכם בחדר לבד.   להרשמה לריטריט יש למלא את טופס הרישום כאן.

לשאלות ובירורים פסיכו-דהרמה: טל. 03-6411961, או למייל: broshim@tauex.tau.ac.il

לוח זמנים מתוכנן:

יום חמישי: הרישום יתקיים בשעה 13:00. שיחת פתיחה ב- 14:00. תכנית הערב מסתיימת ב- 21:00.
יום שישי: מתעוררים ב-6:00. מדיטציה ב-6.30. היום מסתיים ב-21:00.
יום שבת: מתעוררים ב-6.00. מדיטציה ב- 6.30 . הריטריט מסתיים בשעה 16:30.

ארוחות:

ביום חמישי תוגש רק ארוחת ערב ב-18:00 אז רצוי לאכול לפני ההגעה לקיבוץ יחיעם.

מה להביא:

כריות לישיבת המדיטציה. אין במקום כריות כלל. אנא נסו בבית לשבת על מספר כריות והביאו כמות שמאפשרת לכם ישיבה נוחה. יש אפשרות לשבת על כסא ויש במקום כסאות.

שַאל או שמיכה קלה לאולם המדיטציה (יש מזגן באולם).

בגדים נוחים וקלים לישיבה.

נעליים נוחות להסרה.

כלי רחצה.

כובע.

קרם נגד שמש.

דוחה יתושים.

שעון מעורר.

על המנחה: ד"ר קרן ארבל – מתרגלת לומדת וחיה את הדרך הבודהיסטית משנת 1997. במהלך השנים למדה ותרגלה אצל מורים רבים במסורת הבודהיסטית בארץ ובעולם, במסגרת ריטריטים ותקופות התבודדות ממושכות. מנחה מפגשי לימוד ותרגול של הדרך הבודהיסטית בפסיכודהרמה, בעמותת תובנה ובמסגרות נוספות, ומלמדת פילוסופיה ופסיכולוגיה בודהיסטית באוניברסיטת תל אביב.  לאתר של קרן: http://kerenarbel.com.

מסורת הדאנה: התשלום לריטריט מיועד להוצאות אבל לא להוראה והלימוד של מנחת הסדנה.  לפי המסורת הבודהיסטית המורה אינה מקבלת שכר או סכום קבוע מראש, אלא מאפשרת לכל אחת ואחד מהמשתתפים לתת בסוף הריטריט תשלום באופן ששוקל את המחיר המקובל לסדנאות מסוג זה בתוך חיינו המערביים וכן לפי רוחב לבכם ויכולתכם הכספית. זוהי כלכלת הלב הבודהיסטית – "דאנה".

דאנה הוא מונח שמקורו בבודהיזם ומשמעותו נתינה. הנתינה היא חלק בלתי נפרד מן התרגול: כאשר אנחנו נותנים "דאנה", אנחנו מתרגלים נדיבות ורוחב לב בחיינו, והיא ביטוי של החיבור העמוק וההדדיות בין כולנו. מאז ימי הבודהה ועד ימינו אנו, הלימוד והתרגול ניתנו על ידי המורים ללא תנאי, וללא קשר למצב המגדרי, הסוציולוגי או הכלכלי של התלמיד. התמיכה במורים מבטאת את ההדדיות ואת הקשר וההזנה שבין הנתינה והקבלה, בין מְלַמֵּד ללוֹמֵד.

מי יתן ונפיק את מירב התועלת מן התרגול בריטריט זה למעננו ולמען אחרים! 

במידה ותרשמו/תרשמנה, תקבלו/תקבלנה (ממני) אינפורמציה נוספת וניפגש שם 🙂

%d בלוגרים אהבו את זה: