קול קוראת לסרטים // אמנות ציבורית

נועה קרוון קוראת לכן ולכם (בפעם השנייה):

 International Public Art Short Film Contest

What is Public Art?
Do you live near a work of public art?
Can you see one from your bedroom window?
Do you pass by one on your way to work?
Is there one you like in particular?

If the answer is yes, send us a short film about it!
If the answer is no, find one quickly and send us a short film about it!

 International Public Art short film contest
 
Selected films will be screened at the Louvre in January 2017
 
DEADLINE: 30 September 2016
 

קול קורא

!NOW YOU SEE ME
More information on: www.nowyouseeme.org

ריטריט עם קרן ארבל ביחיעם // 23 – 25 ביוני 2016 // הזמנה להשתתפות

לאחרונה, בריטריט שירות בעין דור ביום הזיכרון – יום העצמאות 2016, הכרתי לשמחתי, את קרן ארבל, ד"ר.

הריטריט היה במסגרת תובנה, שם אני מתרגלת כבר שתיים עשרה (12) שנים, וממליצה בחום כאן וכאן  ועוד, להשתתף בפעילותיה.

מכיוון שקרן ארבל חיפשה מנהל/ת לריטריט סופ"ש בשתיקה שהיא מעבירה ביחיעם בסוף יוני, הבעתי עיניין ולשמחתי הרבה, התקבלתי.:-)

אז, אני ממליצה ומזמינה אתכן/ם:  "לגעת בחופש, לגעת בלב". 

סופשבוע של תרגול נוכחות ו-Metta (התכוונות אוהבת)

בהנחיית קרן ארבל, 23-25 ביוני בקיבוץ יחיעם

מזמנות ומוזמנים לריטריט סופשבוע שיוקדש לאיכויות הלב: נוכחות נינוחה ו- Metta.

פיתוח וטיפוח של איכויות הלב מתחילים בתרגול של נוכחות עם מה שיש (מיינדפולנס) ומטא (Metta). מטא היא מילה בשפת פאלי לידידות עמוקה, לטוּב לב, להתכוונות אוהבת ולאהבה שאינה מותנית. זו איכות העומדת בבסיס טיפוח חמלה, שמחה וסיפוק במה שיש.

איכויות אלו מאפשרות ללב להיפתח, להתמודד עם רגשות מכאיבים ולפגוש את אתגרי החיים ביציבות ובלב פתוח. הן מאפשרות לנו לפעול בעולם באופן שרגיש לאחרים ולעצמנו, ולהעניק רכות ועומק לכל רבדי חיינו.

תרגולי הלב הם חלק אינטגרלי מהדרך שלימד הבודהה לחופש מלא של התודעה וללב פתוח. אפשר לומר שהדרך הבודהיסטית כולה היא דרך הפותחת את הלב לעצמנו, לסובבים אותנו ולעולם.

הריטריט יתקיים בשתיקה על מנת לתמוך בתרגול ובלמידה האישית. בתחילת הריטריט נבקש להפקיד את הטלפונים הניידים כדי שתוכלו להפיק ממנו את המירב.

במהלך הריטריט יהיו מדיטציות מונחות ושקטות בישיבה, הליכה ועמידה. יהיו שיחות על התרגול, ועל איכויות הלב בדרך הבודהיסטית, זמנים לשאלות והזדמנויות לשיחה עם מנחת הריטריט.

עלויות:

עלות למשתתף בחדר של 4 אנשים 330 ₪  ללינה + כלכלה (3 ארוחות צמחוניות קלות לכל הסופשבוע).

יש אפשרות להזמין חדר לבד בעלות 960 ₪ ללינה + כלכלה (3 ארוחות צמחוניות קלות לכל הסופשבוע).

אנא ציינו בטופס הרישום עם ברצונכם בחדר לבד.   להרשמה לריטריט יש למלא את טופס הרישום כאן.

לשאלות ובירורים פסיכו-דהרמה: טל. 03-6411961, או למייל: broshim@tauex.tau.ac.il

לוח זמנים מתוכנן:

יום חמישי: הרישום יתקיים בשעה 13:00. שיחת פתיחה ב- 14:00. תכנית הערב מסתיימת ב- 21:00.
יום שישי: מתעוררים ב-6:00. מדיטציה ב-6.30. היום מסתיים ב-21:00.
יום שבת: מתעוררים ב-6.00. מדיטציה ב- 6.30 . הריטריט מסתיים בשעה 16:30.

ארוחות:

ביום חמישי תוגש רק ארוחת ערב ב-18:00 אז רצוי לאכול לפני ההגעה לקיבוץ יחיעם.

מה להביא:

כריות לישיבת המדיטציה. אין במקום כריות כלל. אנא נסו בבית לשבת על מספר כריות והביאו כמות שמאפשרת לכם ישיבה נוחה. יש אפשרות לשבת על כסא ויש במקום כסאות.

שַאל או שמיכה קלה לאולם המדיטציה (יש מזגן באולם).

בגדים נוחים וקלים לישיבה.

נעליים נוחות להסרה.

כלי רחצה.

כובע.

קרם נגד שמש.

דוחה יתושים.

שעון מעורר.

על המנחה: ד"ר קרן ארבל – מתרגלת לומדת וחיה את הדרך הבודהיסטית משנת 1997. במהלך השנים למדה ותרגלה אצל מורים רבים במסורת הבודהיסטית בארץ ובעולם, במסגרת ריטריטים ותקופות התבודדות ממושכות. מנחה מפגשי לימוד ותרגול של הדרך הבודהיסטית בפסיכודהרמה, בעמותת תובנה ובמסגרות נוספות, ומלמדת פילוסופיה ופסיכולוגיה בודהיסטית באוניברסיטת תל אביב.  לאתר של קרן: http://kerenarbel.com.

מסורת הדאנה: התשלום לריטריט מיועד להוצאות אבל לא להוראה והלימוד של מנחת הסדנה.  לפי המסורת הבודהיסטית המורה אינה מקבלת שכר או סכום קבוע מראש, אלא מאפשרת לכל אחת ואחד מהמשתתפים לתת בסוף הריטריט תשלום באופן ששוקל את המחיר המקובל לסדנאות מסוג זה בתוך חיינו המערביים וכן לפי רוחב לבכם ויכולתכם הכספית. זוהי כלכלת הלב הבודהיסטית – "דאנה".

דאנה הוא מונח שמקורו בבודהיזם ומשמעותו נתינה. הנתינה היא חלק בלתי נפרד מן התרגול: כאשר אנחנו נותנים "דאנה", אנחנו מתרגלים נדיבות ורוחב לב בחיינו, והיא ביטוי של החיבור העמוק וההדדיות בין כולנו. מאז ימי הבודהה ועד ימינו אנו, הלימוד והתרגול ניתנו על ידי המורים ללא תנאי, וללא קשר למצב המגדרי, הסוציולוגי או הכלכלי של התלמיד. התמיכה במורים מבטאת את ההדדיות ואת הקשר וההזנה שבין הנתינה והקבלה, בין מְלַמֵּד ללוֹמֵד.

מי יתן ונפיק את מירב התועלת מן התרגול בריטריט זה למעננו ולמען אחרים! 

במידה ותרשמו/תרשמנה, תקבלו/תקבלנה (ממני) אינפורמציה נוספת וניפגש שם:-)

סיום חממת אנימדוק // הזמנה

חמישה חודשים של חממה מגיעים לסופם, באירוע פיצ'ינג מול מפיקי סרטי אנימציה דוקומנטרים מקנדה, בלגיה, הולנד וצרפת, בסינמטק ירושלים, ביום א' ה- 29 במאי מ – 09:30 – 15:30.

החממה המוצלחת – במסגרת קופרו הקרן לשיווק סרטי תעודה – הייתה:

וכך, מעוררת תקווה למימוש ביצירת סרט באורך מלא – דוקומנטרי באנימציה – על המאמצים לסגור בית בושת אחד ברח' הירקון 98 בתל אביב – בו ג'סיקה, עבדה וגרה ארבע עשרה (14) שנה ושם גם שמה קץ לחייה בגיל 36, בקיץ 2015.

Screen Shot 2016-05-22 at 7.37.14 PM (1)

מוזמנות ומוזמנים. האירוע בסינמטק ירושלים פתוח לקהל ורק דורש הרשמה כאן.

Screen Shot 2016-05-22 at 7.37.26 PM (1)

וגם, תחזיקו לנו אצבעות. זה לא יכול להזיק. תודה:-)

על אתיקה דוקומנטרית בכנס בינלאומי באוניברסיטת חיפה // הזמנה

כנס בינלאומי בנושא אתיקה דוקומנטרית מתקיים בחיפה ב – 18 – 19 במאי 2016.

לצד הישראלים שמציגים שם, מגיעים חוקרים מאנגליה, ארה"ב, גרמניה, פינלנד ואוסטריה.

הנה התוכנייה באנגלית: Documentary Ethics Conference Final Program

והנה פירוט המשתתפים ותקציריהם: The 1st Documentary Ethics Conference Program and Abstract Book_Haifa_University_May_2016.

כנס זה התחיל מפרויקט האתיקה של ד"ר דן גבע בתקריב, שבין כותביו נכללתי.
לשמחתי, הוזמנתי להשתתף גם בכנס במסגרת פאנל של יוצרים דוקומנטריים לצד יריב מוזר וסילבאן ביגלאייזן ובהנחיית אבנר פיינגלרנט.
בזמן שהועמד לרשותי, אציג קטעים מסרטיי ואספר (באנגלית) על ההתלבטויות האתיות שהיו לי בשלושה מסרטיי ועל התלבטות אתית אחת בהווה.

Screen Shot 2016-05-01 at 2.59.37 PM

 

מזומנות ומוזמנים  ב –  19.5 יום חמישי בסינמטק חיפה בשעה 16:45. נראה לי שיהיה מעניין.

עשר שנים, פרק ב'

היום לפני עשר שנים הוא הגיע לארץ מקנדה (בעקבותיי) ומאז, אנחנו ביחד. פרק ב' מתוקן ומתקן.

Adam and Yulie

הייתי אז גרושה עם שתי בנות (16,18) וייחלתי לפרק ב'.

נפגשנו בטורונטו, לשם הוזמנתי להשתתף בהקרנה ושיחה עם הקהל של שניים מסרטיי באירוע סרטים ישראלים ופלסטינים.  הוא הגיע להקרנה השנייה, ניגש אלי וסיפר שראה את הסרט הקודם בפסטיבל אחר בקנדה.

הוא ביקש להזמין אותי לאחר ההקרנה למרק פו במסעדה וייטנמית בטורונטו.

לצערי, הטיסה חזרה הייתה כמה שעות מאוחר יותר, ולא התאפשר לי להיפגש איתו באותו הערב.

נתתי לו את כתובת המייל שלי ובטיסה חזרה חשבתי עליו לא מעט. הוא מצא חן בעיניי. הספקנו להחליף כמה משפטים בין הסרטים.

ובשעה הראשונה לאחר ההגעה הבייתה, הגיע המייל הראשון ממנו.  זה היה ה – 8 במרץ 2006.

חודש וחצי לאחר מכן, הוא נחת בישראל. זה היה ה – 19 באפריל 2006.

חודש וחצי ניהלנו רומן טלפוני ואינטרנטי.

מאז שנחת, היום לפני עשר שנים, אנחנו מנהלים מערכת יחסים אינטימית עקשנית המסתמנת כבת קְיָמָא;  עברנו זמנים קשים של משברים מסביב, של משברים של כל אחד ואחת מאיתנו ובין שנינו אבל יכולנו לכולם.

ממרום עשר שנים של מערכת יחסים זוגית אינטימית בין גיל 50 ל – 60  נראה לי שהמפתח להמשכיות במערכת יחסים אינטימיים נמצא במילותיו של אקהארט טול בספרו כוחו של הרגע זה, פרק שמיני בנושא יחסים, מערכת יחסים כעבודה רוחנית, עמ' 126 – 127: "…האנושות נתונה ללחץ עצום להתפתח משום שזה הסיכוי היחיד שלנו לשרוד כגזע. זה ישפיע על כל היבט של חייכם, ובמיוחד על מערכות יחסים קרובות. מעולם קודם לכן לא היו מערכות יחסים כל כך בעייתיות ורוצופות מאבקים כפי שהן עכשיו. כפי שאולי שמתם לב, תפקידן אינו לגרום לכם אושר או סיפוק. אם תמשיכו לחפש את הישועה באמצעות מערכת יחסים, תתפכחו מהאשליה פעם אחר פעם. אבל אם תקבלו את העובדה שהיחסים קיימים כדי להפוך אתכם למודעים, ולאו דווקא למאושרים, אז מערכת היחסים יכולה להביא ישועה. התחברו אל התודעה הגבוהה שלכם, שרוצה להיוולד אל תוך העולם הזה. אצל אלה שייצמדו לדפוסים הישנים, הכאב, האלימות, הבלבול והטירוף, יגברו.".

מאחלת לנו עוד כמה עשורים ביחד, כי טובים השניים.

Temple Bar, Dublin Apr. 2014

Temple Bar, Dublin Apr. 2014

באהבה.

האדם הולך לקרב זה משום שהוא, אישית, אינו רוצה להיכנע, להיות מובס – הוא רוצה ללחום לא על קיום חייו אלא על תוכן חייו, והמוות הוא רק הביטוי העליון של עוז מאבקו.

כהוקרה מחיל האוויר עם סיום תפקידי שם כקצינה, קיבלתי את הספר מגש הכסף, מבחר שירים מאת נתן אלתרמן. "שאי ברכה" כתבו לי שם, ובעמוד הבא ישנה הקדמה של משה דיין.

נתן אלתרמן/מגש הכסף

לא יכולתי שלא להיזכר במילותיו של משה דיין כאשר שמעתי השבוע (יום ג' ה – 23.2.16) ברדיו את מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך בכנס של בית יד לבנים למשפחות השכולות: "אי אפשר שלא לחוש את ההבדל בין השכול שאנחנו מלווים ופוגשים במבט שלכם לבין זה שאנחנו פוגשים בשנים האחרונות באינטנסיביות בעיני חלק משכננו". הוא הוסיף כי "דומה שבזמן שאנחנו בחרנו לקדש את החיים, לתת להם משמעות, להרים על נס את התרומה שהקורבנות השאירו לחברה הישראלית, את המורשת שהם השאירו להם לנצח, אויבנו בחרו לקדש את המוות. המסר הסמוי שלהם: אין שום חשיבות לחיים ובמחי לחיצת כפתור או שליפת סכין אפשר לעבור לעולם טוב יותר ולהיפטר מהאתגרים של העולם הזה. זה בעצם בעיניי אנטי תזה לערכים של החברה הישראלית".

וכך, כתב משה דיין בהקדמה לספר (ערוך ומודגש על ידי):

"…ובתמימותנו חשבנו שהוא, אלתרמן, מבטא אותנו, שהוא רק מצא את המילים ונתן את הביטוי למה שאנו חשים, אולם האמת היא, כי הוא לא ביטא את רגשותינו אלא עיצב אותם, יצרם.  הוא היה הקול ואנחנו ההד.  וברצוני לעמוד על נושא אחד בשירתו, הוא נושא הלחימה, נושא אשר בו (לא רק בו) היה הביטוי המשולש – של האיש אלתרמן, של עיצובנו כדור לוחם ובהשפעה על כל יחיד שבנו, בהקניית הערך המיוחד, מימד העומק ברוח הלחימה.  מהו ערך זה של "הלחימה האלתרמנית"? זו הלחימה שהייתה חלק מהחיים – הלחימה עד תום – עד מוות, אלא שהמוות של הלחימה איננו סוף הלחימה אלא שיאה, והואיל ולחימה הינה חלק ולעיתים אף מלוא החיים, הרי גם המוות, כאשר הוא שיא הלחימה, איננו החידלון של החיים, אלא ביטויים במלוא עוצמתם… האדם יוצא לקרב-המוות, לא בכדי להביא ישועה לאחרים, לא בכדי להקריב את עצמו בשביל העתיד, אלא האדם הולך לקרב זה משום שהוא, אישית, אינו רוצה להיכנע, להיות מובס – הוא רוצה ללחום לא על קיום חייו אלא על תוכן חייו, והמוות הוא רק הביטוי העליון של עוז מאבקו. זה לא מוות של מלחמה, של אירוע היסטורי. זה מוות אישי, דינמי, הטבוע במאבק, בלחימה ולא במלחמה."

בהקדמה לספר של הוצאת משרד הביטחון בשנת 1974 כתוב: "להיות מוגש כתשורה, מטעם משרד הביטחון, למי ששכלו את יקיריהם במלחמות ישראל, החל ממלחמת הקוממיות וכלה במלחמת יום הכיפורים".

על הוראה, הנחייה ואפרטהייד

בשבוע הבא, אפגוש, זאת השנה השנייה, עשרות סטודנטים במכינה המיועדת למגזר הערבי בדקנאט הסטודנטים של בצלאל. אני מכינה אותם לוועדות קבלה; לדעת להציג את עצמם באופן בהיר, ממוקד ובעיקר איך שהם רוצים להציג את עצמם לעולם.

המפגש עם עשרות נערים ונערות  ממשפחות ערביות מרחבי ישראל, מזרח ירושלים והשכונות מסביב לה הוא מפגש עם האפרטהייד דה פקטו של מדינת ישראל מזה עשרות שנים; במקביל אני מלמדת במכינה הכללית של בצלאל ולא יכולה שלא לראות את הפערים: אותם גילאים; אותן פנים תמימות; אותו מבט אופטימי של שנות העשרים המוקדמות אבל לא אותו הדבר.

״אני שונאת את העובדה שאני עומדת כאן על הבמה ואתם יושבים מולי״, אמרה בחיוך גלוריה סטיינם לקהל שהגיע למרכז האמנות היוקרתי BAM שבברוקלין לערב השקה חגיגי של ספרה האוטוביגראפי חיי בדרכים. ״זה יוצר היררכיה מזויפת, ואני לא אוהבת היררכיה כי היא מובילה לפטריארכיה, וסיפרו לי שהפטריארכיה עומדת בפני פשיטת רגל. אז אולי פשוט נעמיד פנים שאנחנו יושבים במעגל ונהפוך את זה לשיחה במקום להרצאה״. גלוריה סטיינם.

מאז נדרשתי לעמוד מול קהל בסיום הקרנות של סרטיי, ובהמשך גם ללמד, העסיקה אותי השאלה: מה היא הרצאה, מי היא מורה ומה זאת הוראה.

מחד, הזדהיתי עם מילותיו של סטפן צוויג:  "אני עצמי חייב תודה ללחץ זה על תאווה שבלטה כבר בגיל צעיר להיות חופשי, תאווה סוערת במידה שאין הנוער בימינו מכיר אותה, ועל שנאה לכל סמכות, לכל מה ש"בא מלמעלה", שליוותה אותי כל ימי חיי.  שנים על שנים הייתה התנגדותי לכל קביעה מוחלטת או דוגמטית בבחינת טבע שני, וכבר שכחתי את מקורה.  יום אחד במסע הרצאות הקצו לי את האולם הגדול באחת האוניברסיטאות, ופתאום גיליתי שעלי לדבר מעל הקתדרה, ואילו השומעים ישבו למטה על ספסלים, כמונו בהיותנו תלמידים, יתבקשו לשבת יפה, לא לדבר ולא לחלוק עלי. מיד אפפה אותי אי-נוחות רבה. נזכרתי בסבל שגרם לי דיבור סמכותי, מנוכר, דוקטריני זה, מלמעלה למטה, כל ימי לימודי, ונתקפתי חרדה שמא ישפיעו דברי מעל הקתדרה בנוסח בלתי אישי כפי שהשפיעו עלינו דברי המורים. משום כך אכן הייתה זו ההרצאה הגרועה בחיי.העולם של אתמול עמ' 39.

בשנה שעברה, במכינה למגזר הערבי בבצלאל נפגשתי עם שתי קבוצות של 30 סטודנטים כל אחת.  פגשתי שם כ – 60 נערים ונערות בני 18 – 22 שנולדו למשפחות מוסלמיות ונוצריות במדינת ישראל או בירושלים המזרחית והשכונות הסובבות אותה. לחלקם אין דרכון ישראלי כי לא נולדו במדינת ישראל אלא בירושלים ושכונותיה ויש להם דרכון ירדני.  אהבתי אותם אחד אחד ואחת, אחת. רובם ככולם, אופטימים לגבי מה יש לחיים האלה להציע להם.  אולי תמימים, אולי חזקים. העיקר, רוצים מאוד להיות כמו כולם; אדריכלים ואדריכליות, מעצבות ומעצבים, צלמים וצלמות, אמנים.

 עיצוב עטיפה: דורית שרפשטיין 

עיצוב עטיפה: דורית שרפשטיין

תוך כדי התקדמות שבועות הלימוד, חיפשתי מה אני יכולה לתת להם שיעזור להם הכי הרבה בכיוון שהם מחפשים בחיים. שם, קיבלתי השראה מ- ג'.מ. קוטזי:  "לפני שהלימוד האמיתי יכול לקרות, צריכה להיות בלב התלמיד איזו כמיהה לאמת. איזו אש. התלמיד האמיתי להוט לדעת. במורה הוא רואה, או חש, את האיש שהתקרב לאמת יותר ממנו. כל כך הוא משתוקק לאמת המגולמת במורה עד שהוא מוכן לחוות את עצמו כדי להגיע אליה. המורה, מצידו, מבחין באש שבתלמיד ומעודד אותו ונענה לה בבערה באור עז יותר. כך מגיעים שניהם לספרה גבוהה יותר. כביכול." ימות החמה.

זה עבד. רבים מהם, שבאמת עבדו והשתדלו ללמוד, התקבלו למחלקות השונות בבצלאל ואני צופה בהם לומדים בתשוקה אדריכלות, אמנות, תקשורת חזותית, אופנה וצילום. זה מעורר בי המון שמחה וכשהם כותבים לי שעזרתי להם, אני מאושרת.

האדם בטבעו מבקש להעניק לאחרים מתורתו, ככל שתורתו רבה יותר כך שאיפתו ללמד גדולה יותר, זוהי גם התפילה שלנו בכל יום "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד". בצלאל כהן.

ומאז שמצאתי לי מורה, התעמקה הבנתי באשר למקומי כמורה/מרצה/מנחה. ואני נוטה להעדיף את המילה – מנחה – כמתארת את מה שאני מרגישה שאני עושה במפגש עם תלמידים.

תודה.

נישואים בכפייה. לנשים בלבד.

במסגרת עבודת תחקיר, שאני עושה לאחרונה לסרט תיעודי עם אנימציה, בנושא נשים בזנות, הגעתי לסרט OUR GIRL של המפיקה רות בני, המבוסס על סיפורים אמיתיים.  4:30 דקות על נישואים בכפייה.

משום מה, עלה לי הדופק במהלך הצפייה והיה לי קשה לנשום.

עברו כמה שעות מאז שצפיתי בסרט הקצר הזה עד שהבנתי למה עלה בי דְּחָק (עָקָה, או בשם העממי – לחץ, באנגלית: Stress).

—–

במהלך השעות לאחר הצפייה נזכרתי שגם אני התחתנתי בגיל צעיר בסוג של כפייה. כן, גם אני…

חייבות לשים (גם) לזה סוף.

הזמנה להקרנת My Terrorist בכנס בינלאומי בינתחומי באוניברסטית תל אביב

ביום שני הקרוב, ה – 28 בדצמבר 2015, בשעה 16:00, תתקיים הקרנה של  My Terrorist באוניברסיטת תל אביב, בניין גילמן חדר 496, במסגרת כנס בינלאומי בינתחומי של יומיים בפקולטה למדעי הרוח, החוג לפילוסופיה:  CONFLICTS COMMUNICATION BODY.

לאחר ההקרנה, תתקיים שיחה איתי.

הנה התוכנייה – הניתנת להגדלה בדבל-קליק עליה:

agenda A4 IASC conference 2015d #1

agenda A4 IASC conference 2015d #2

 

הכנס וההקרנה פתוחים לקהל.

אשמח להיפגש:-)

בניין גילמן, חדר 496, יום שני ה – 28 בדצמ' ב – 16:00.

תוכנית הכנס.

הזמנה לכנס מקצועי בנושא אנימציה בסרטים תיעודיים ישראליים, סינמטק ירושלים, 24 בדצמ' 2015

פרוייקט דוקומנטרי חדש שהתחלתי לפתח לאחר התאבדותה של ג'סיקה בחדר בו הייתה מקבלת לקוחות שצורכים מין בתשלום – הירקון 98 – משתתף בחממה ביוזמת קופרו הקרן לשיווק סרטים דוקומנטרים, ליוצרים דוקומנטרים המבקשים לשלב בסרטם אנימציה.

שמחתי מאוד להיכלל בפרוייקטים שנבחרו; ההשתתפות (ללא תמורה) כוללת תהליך חונכות עם אנימטורים מהשורה הראשונה ולאורך כמה חודשים.

הכנס המקצועי שפרטיו כאן, הוא השלב הראשון. הכניסה חופשית. יש רק צורך להירשם. הלינק כאן למטה.

Animadoc_invite

 

המנטורים (יוצרי האנימציה):  גילת פרג, שרון גזית, ריקרדו ורדסהיים, יואב בריל, מעין צוריאל, יעל עוזסיני, שרה ג'יין חתוכה.

לינק להרשמה

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,665 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: