אודות

נולדתי בשנת 1956 בתל אביב וגדלתי בצהלה. הוריי ילידי הארץ (1930) בוגרי הפלמ"ח ואני דור שישי בתל אביב-יפו.

בעלת תואר BA בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת תל אביב ו – MA בהצטיינות באמנות התקשורת מאוניברסיטת ניו יורק לטכנולוגיה.

אני יוצרת דוקומנטרית לא מהזרם המרכזי.

יצרתי  סרטים בתמיכת מיטב ערוצי השידור בארץ ובעולם ובתמיכת קרנות לקולנוע דוקומנטרי וזכיתי להערכת הביקורת.  חלקם יצאו את גבולות הארץ ותורגמו למעלה מעשר שפות.

בשנת 2005 הוענק לי פרס אמנות הקולנוע של משרד החינוך והתרבות ופסטיבל הקולנוע בירושלים.

 מחפשת את הסיפור הבא, מלמדת בבית הספר לקולנוע מעלה  וביחידה ללימודי חוץ בצלאל . כותבת ל-בלוגאישי.

אמא של סתיו גרשטל (1988) וסהר גרשטל (1990); שתי עלמות חן.

מתגוררת ביפו עם בן זוגי אדם פרימן.

מתעניינת באמת ופיוס; עוסקת במה שמעורר בי סקרנות ועניין; יוצרת תיעודי בכל דרך: צילום, קולנוע, טלוויזיה וטקסט.

 ו – לא מפסיקה ללמוד.

הרשומה האהובה עלי ביותר.

האתר שלי באנגלית & links לצפייה ישירה בסרטים My website in English & links to the films online

קצר פה כל כך האביב // מילים: דויד גרוסמן // לחן וביצוע: יהודה פוליקר

 "בעיני, זה שיר על מלאות החיים, על הצמיחה והלבלוב שבהם ועל האובדן". דוד גרוסמן, בפנייתו לפוליקר להלחינו.

תגובות

  • אבנר מור  On 12 באפריל 2010 at 23:41

    יולי יקרה,
    כדאי להנחות את הרשומים בבלוג הקודם כיצד להרשם לחדש
    אבנר

    אהבתי

    • נעה בראון  On 9 בינואר 2016 at 21:52

      הי יולי, זו נעה בראון מצהלה – מאוד נהניתי לקרוא את הבלוג – אשמח אם תיצרי איתי קשר – זה חשוב לי.

      אהבתי

  • Yulie Cohen  On 13 באפריל 2010 at 3:42

    אבנר יקר, ברגע שאבין בעצמי, אכתוב איך. לומדת את המערכת החדשה. האם גם אתה חושב שהאותיות קטנות מידי? תודה, יולי

    אהבתי

  • נעה  On 23 באפריל 2011 at 10:18

    שלום לך
    הגעתי לעמודך כשחפשתי מידע אודות ליאופולד גרסטל ז"ל (ובעקבות המשך הדפדוף בבלוג אני מניחה שלבנותיך היתה עבודת שורשים מרשימה מאוד).
    ליהודית עצמה היתה הצלחה כלכלית גדולה – אינני יודעת אם היתה שותפה מלאה לתפעול רשת בתי הכלבו חפצי-בה או שהסתפקה בתמיכה בבן-זוגה חירם-הינריך ובגידול הדור הבא (בהצלחה רבה על סמך הנציג המרשים שפגשתי – מיקי).
    כשלי היתה הזדמנות ציינתי את שמה של יהודית לצד שמו של הינריך (כפי שאני משתדלת לעשות תמיד).

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 23 באפריל 2011 at 22:54

      תודה נעה על התגובה, על האינפורמציה ועל שאת כן מציינת את שמה של יהודית לצד שמו של חירם, סבי.
      לא ידעתי שסבתי הייתה שותפה בעסקים של סבי בחפציבה ואכן אני מתכננת לחקור את קורותיה עכשיו יותר ואולי גם לכתוב עליה.
      לגבי אבי, שהוא בנה האמצעי, אני כמובן יודעת להעריך את עבודתה כאם אבל למיטב זכרוני (היא נפטרה כאשר הייתי בת עשר) היו לה עוד המון תכונות נהדרות כמו נגנית פסנתר, כדרית, בשלנית ואולי עוד שאני לא יודעת עדיין. בכל מקרה, הגאון שכתב את תולדותיו של אביה בספר הזיכרון בשנה למותו כתב, כאמור "ובת אחת".

      אהבתי

  • אלישבע לוקס-נחושתן  On 2 ביולי 2011 at 14:59

    שלום יולי,
    לגמרי במקרה(?)עמיתה לעבודה שלחה גם אלי את הקישורית, שנשלחה אליה ע"י בעלה (חד-גדיא,X2), הצצתי לבלוג שלך ונשביתי.
    גם לי שתי בנות באותו הגיל כמעט וגם אני מאוהבת בתרבות ישראל והייתי תלמידה בעלמא. אני(גם)כותבת ואני
    מזמינה אותך להציץ בבלוג שלי "חוצפיתה" באתר קפה דה-מרקר
    ובספר ביכּוּרי שירי וציורי שנקרא: בְּחַילֹהִים.
    http://www.nuritha.co.il/a346504-%D7%91-%D7%97-%D7%99-%D7%9C-%D7%94-%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%91%D7%A2-%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%AA%D7%9F-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%94
    אשמח להמשיך לקרוא מפרייך,
    אלי7

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 2 ביולי 2011 at 19:25

      אלישבע, תודה. העובדה שמה שאני כותבת מגיע ללב של מישהו או מישהיא, אחר או אחרת, נותן לי טעם להמשיך. תודה לך. יולי

      אהבתי

  • עופר  On 14 באוקטובר 2011 at 3:51

    שלום יולי.
    עכשיו סיימתי לראות את "ישראל שלי" .סרט מטלטל שנתן לי המון חומר למחשבה וחקירה אודות הסכסוך הארור זה בינינו לבינם.רשמתי לי כמה הערות כדי לדעת מה להשיב לחלקים הימניים במשפחתי המורחבת שטוענים את הקלישאות הנבובות שמצדיקות את המשך השליטה והכיבוש.

    לשתי בנותייך המקסימות ולך, אני מאחל הצלחה ואושר בהמשך חייכן.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 14 באוקטובר 2011 at 6:09

      תודה רבה עופר. גם לך הצלחה ואושר – גם בשיחות עם החלקים הימניים במשפחה שלך. זה לא קל.

      אהבתי

  • y.r  On 22 בנובמבר 2011 at 22:19

    שלום יולי,
    הגעתי לבלוג שלך לגמרי במקרה, בזמן שחיפשתי בגוגל את עודד אברבנאל….
    קראתי מרותקת את הסיפור שלך – למעשה קראתי אותו מהסוף להתחלה, ואז התחלתי לקרוא כמו שצריך. עם הקריאה חזרו לי כל הזכרונות על חיל האויר (בת של טייס…..), אל על, הפיגוע, כל האירועים שמוזכרים.
    וחוץ מזה- הסתבר לי שלמדתי בתלמה ילין שנתיים לפני אחיך!
    מצטערת שאני לא זוכרת אותו- למרות שהיינו כל כך מעט תלמידים- כנראה שמרחק הזמן עשה את שלו.

    תודה לך!

    אהבתי

  • נמרוד חפץ  On 10 בדצמבר 2014 at 9:26

    שלומות
    כבן הנגב וחי בו כל שנותי, הסיפןר של חטיבת הנגב מוכר , ובאמת דברי חיים גורי אמת הם. על האנדרטה לפורצי הדרך לנג [כביש 232 ליד משלטי הצומת -גבעתי היום] כתוב, ההלך-ברדתך לנגב זכור אותנו.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 10 בדצמבר 2014 at 9:35

    תודה נמרוד. הנה הדברים בהרחבה:

    בכניסה לאנדרטה, על קיר שבהמשכו מתגבה וחובק את המשלט כולו, מופיעים שמה וסמלה של חטיבת הנגב של הפלמ"ח לצד המילים שכתב חיים גורי:

    "עובר אורח, אתה בא בשערי מקדש מעט של אהבתנו לארץ הנגב".

    בהמשך דברי אהבה לנגב ולאחוות הלוחמים:

    "אנשים אלה יבואו הנה לפגוש את המרחב ואת סופות החול, את מדורת הסיירים בגיא וריח עדרים על בור המים, את צינור המים המנוקב, תמרות אבק השיירות בדרך חסומה, פריחת הרתמים, טעם של מנות ברזל… חגור החותך בבשר, שפתיים מלוחות צמא. שם נערה על חול. שם חבר חרות באבן. את הרעות ואת הנעורים."

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: