בתגובות לרשימה האחרונה שלי נכתב:
"יולי, החלטתי לכתוב כאן משהו מניסיון אישי – כמו שתביני מקריאה, אני לא כותב את זה בכיף, אלא מפני שזה נראה לי חשוב.
כשהייתי בן 19 בשירות צבאי, הייתי בשמירה. הייתה בבסיס חיילת, ובלי הרבה חשיבה על מה ולמה, החלטתי שאני אשכיב אותה. שאלתי אותה אם היא מוכנה לבוא איתי רגע לחדר, שאני רוצה לדבר איתה. לא עברו הרבה דקות לפני שליטפתי אותה, וזה הגיע לשלב של מין והיא אמרה בפירוש ובבירור "לא", והתנגדה – זה לא היה עם צעקות או מכות, אבל מאוד ברור. אני זוכר שאמרתי "די כבר!" ואנסתי אותה.
היא הסתכלה אלי בעיניים ריקות.
עזבתי את החדר, ועוד הייתה בי היהירות לגשת אל החבר שלי בשמירה, ולספר ש"עשיתי את זה" עם אחת מהבסיס – הוא מאוד התרשם; מהמהירות שלי…
לא הייתי מודאג מאישום נגדי, שגם לא היה. לא חזרתי על דבר כזה לאחר מכן, אבל רק בגיל 36 הצלחתי לקלוט, שבעצם ביצעתי מעשה אונס, ושאולי הרסתי למישהי את החיים.
הסיפור שלי אולי יכול להמחיש, עד כמה הסיטואציה של אונס היא סיטואציה שקל להגיע אליה (בעיקר אם נבנה איזשהו אמון), ועד כמה קל לגבר בימינו להתכחש לעובדה שזה קרה – אפילו בינו לבין עצמו.
העובדה שאישה מתלוננת על מקרה שכזה היא כבר מעשה שדורש תעוזה – והנה רואים שזה לא רק שאלה של אומץ לדווח על מה שקרה, אלא גם לעמוד מול מנגנון שלפעמים מקשה עד מאוד להביא לתוצאה.
כמו שהסיפור של משה קצב מראה, נאנסות לא ממהרות להתלונן – אבל כשיש מספר מתלוננות, פתאום מתייחסים לזה ברצינות – אפילו בלי עדויות ביולוגיות. כאילו שמתלוננת אחת , במקרה כזה, זה לא מספיק רציני.
אני מצטער עמוקות על מה שעשיתי, ועובד להיות בן אדם שמתייחס בכבוד אל נשים. מקווה שהסיפור שלי יאיר איזשהו אור לטובה.
את מוזמנת להשתמש בסיפור שלי לכל מטרה.
אולי זה אפילו יוכל להוביל לזה שאותה החיילת תוכל למצוא אותי – בלי לדעת את שמה, ובלי שהיא יודעת את שמי, קשה מאוד למצוא. אני חושב שמגיעה לה האפשרות לתבוע אותי, בה אני אודה במעשיי. אם היא תאפשר לי הזדמנות כזאת, גם ארצה בנוסף, להתנצל.
מקווה שזה יוביל למשהו טוב. תודה, זה גם נותן תקווה לחיים שלי.
* (-) לאחר חצי יממה בה הופיע כאן השם המלא, התבקשתי על ידי הגבר להוריד את שמו מחשש לפגיעה נוספת, הפעם במשפחה שלו. אני מתנצלת. ובכל זאת, גם ללא זיהוי:
האם לא היה אונס?
בואו לתמוך בנו; נשים המבקשות שצדק יצא לאור:
בְּלוֹגאִישִׁי 
תגובות
זה צריך להיות טקסט לקריאת חובה לכל אזרחי ישראל.
אהבתיאהבתי
אתה רוצה לעשות שינוי? קום ותסגיר את עצמך למשטרה!
אהבתיאהבתי
פז, אני, בשונה ממך, הייתי מבקשת ממנו לפנות לבחורה בבקשת סליחה לקחת אחריות מולה ולא בהכרח להסגיר את עצמו למשטרה… המקרה הזה היה לפני כעשרים שנה, בעת שהיה חייל בן 18 בצבא…אז מה שחשוב הוא שהבחורה תדע שהוא מבין שהכאיב לה, שהוא מצטער שהכריח אותה, שהוא מבקש את סליחתה… בגלל שעברו עשרים שנה, העיקר היום הוא לרפא את הנפש ולא לעסוק בחשבונות של משטרה ובתי משפט. ואני לא מגוננת על יוני אלא רוצה שהיום, בהווה, מי שאנס בחורה לקיים אתו יחסי מין על אף שיש על המקרה שלו צוו איסור פרסום, יקרא את מה שכתב כאן יוני ויבין שהוא הולך לחיות עם החטא שלו כל החיים וזה סבל עצום.
אהבתיאהבתי
לקחת אחריות מולה זה נכון. אבל לא נראה לי שמה שחשוב זה שהבחורה תדע שהוא מבין שהכאיב לה. הוא הרג אותה מבחינתי , זה יותר גרוע מרצח, הנפש לא תתרפא מזה. אני עם פז. שיסגיר את עצמו למשטרה, זה לא מה שירפא ויכפר על המעשים אבל רק כך זה מוכיח את הרצון לשינוי.
אהבתיאהבתי
סליחה גברת,ואם היא לא המקרה היחיד שלו? לדעתי יש משהו בדברים של פז.למה איזה סליחה אחרי 20 שנה?
באמת,כמה קל לבוא למישהי שאנסו אותה מלפני 20 שנה שבטח לקח לה הרבה זמן להשתקם ואז לבוא ולהתחרט על זה רק אחרי 20 שנה.
רק כי זה מנגן לו על המצפון
אהבתיאהבתי
טקסט חשוב. תודה על האומץ.
הייתי שמחה טקסט כזה, מלווה בשיחה עם יוני ואחרים כמותו, היה מגיע לתלמידי תיכון. אז אולי היינו מתחילים לעשות שינוי.
אהבתיאהבתי
"סיפור קטן ומלוכלך" של רוני גלפיש שכותבת ברשימות מספר סיפור כזה. היא הולכת שם לעומק עם המחשבות של גבר כזה והשקרים שהוא משקר לעצמו כדי להתמודד עם זה. קריאת חובה למי שאכפת לו.
המורה שלי בי"ב נתנה לי אותו בשנה שעברה והספר הזה עשה לי לחשוב הרבה על איך אני מתנהג עם בנות.
אני לא חושב שסליחה זה מספיק בשביל האיש הזה אבל זה טוב שהוא מודה.
אהבתיאהבתי
אכן דברים חשובים.
מזמן חשבתי שצריך קבוצות תובנה לגברים שביצעו אונס. ביתר שאת חשבתי כך לאחר קריאת עדות המתלוננת על אונס, עדות שכמותה טרם נשמעה ברשות הרבים ומצטייר בה – וכאן צריך להגיד לכאורה אז נגיד לכאורה – נושא פרופיל של פשע מתוכנן היטב מראש ועד לסוף הנורא.
אולי בחורים כמו כותב המכתב הוידוי צה"ל צריך לשלוח לבתי ספר כהכנה לחיים, לחיי הצבא – במקום סיפורי המצבות והגבורות הנבובים. לצלם עמם שיחות וידאו, בגילוי או בהסתר פנים שניתן יהיה להציג בשיחות מחנך ולדבר עליהם באומץ וביושר. אף כי כיום מקרים כאלה קורים כבר אצל תלמידי תיכון. כנראה שלא די בהצגה, יש צורך בחשיפה מתעדת. תהליך ארוך, לא מהיום למחרת.
באשר "לחיות עם החטא שלו כל החיים וזה סבל עצום" – בל נשכח שיש הבדל בין מעשה נער בן 19 לבין מעשה גבר שעבר את הארבעים ובעצמו אב לילדה. זה כבר אדם בתודעה גמורה, לא אפרוח.
נושא לרשומה בבלוג. אם אצליח להישאר ערה, ולא – מחר.
אהבתיאהבתי
גם המשפחה שלה סובלים איתה בשקט.ואני תומך בדיאגנוזה שלך לגבי אותו פשע מתוכנן שניראה לך שבוצע במתלוננת.חבל שההוא לא מתחרט על מעשיו כמו הבחור הזה.אולי יש תקווה שזה יקרה אולי בעוד 20 שנה הוא ייזכר שהוא פגע בה וגרם לה לסבל עצום.
אהבתיאהבתי
מצמרר.
אהבתיאהבתי
אני מקווה שאת לא מתנגדת שנתתי לינק בפייסבוק שלי. חובה שכולם יקראו.
אהבתיאהבתי
כולי תקווה שעוד מי שאנסו יכירו בכך, שיודו, שיכירו בנזק שגרמו כי רק כך אפשר יהיה להתחיל לראות אור בקצה המנהרה החשוכה שמעלימה ומבטלת אותנו.
אהבתיאהבתי
בהנחה שאכן הטקסט דלעיל אותנטי, נכתב ע"י גבר ותוכנו תואם במלואו ובמדוייק למציאות העובדתית:
ראשית, בחלוף 10 שנים (חלפו – באותו מקרה – לפחות 16) אין במעשיו עבירה פלילית !!!
שנית, הפרסום מיותר ונועד אך ורק לתייג; משמעות משפטית, אין לו.
שלישית, לצרכים פסיכולוגיים/קרימינולוגיים/סוציולוגיים ואחרים, לא היה כל צורך בפירסומו של הטקסט האמור.
אל תעשינה טעות, אל תתייגו !!!
אהבתיאהבתי
יולי,
ברשימה הקודמת שלך הבחנתי שהאיש לא התייחס לתגובה האחרונה שלך שבה את מבקשת ממנו פרטים מזהים.
"(*)" זה באמת שם יפה, אבל עד שלא ימסור פרטים מזהים אודותיו יהיה זה סיפור נחמד אבל לא רציני.
כי הערך שיש להודאה באונס שבאה מצד אדם אנונימי – שווה פחות או יותר לערך של הודאה באונס שנכתבה למגירה.
כל זאת במיוחד לאחר שניהלת איתו חילופי דברים בתגובות, וברגע שביקשת ממנו למסור פרטים מזהים על עצמו הוא נעלם.
כי מה בעצם קרה כאן? אדם מעלה על הכתב מחשבות על עבירה פלילית (אונס) שביצע, ועד שלא יזדהה וכל זמן שהוא אנונימי אלה הם דברים שבינו לבין עצמו.
ומשכך, אני גם לא מבין על איזה "אומץ" נעמה מדברת כאן.
אהבתיאהבתי
חיפוש בגוגל אחר הערך "יורם יהודה" מגלה שאדם בשם זה הושעה מלשכת עורכי הדין לחמש שנים עקב גזילת כספי לקוח.
(בכל מקרה הוא לא משפטן מי יודע מה אם הוא טוען שבחלוף תקופת ההתיישנות "אין במעשיו עבירה פלילית").
אהבתיאהבתי
תודה לכל המגיבים והמגיבות. אני לא עונה באופן אישי כי אני לא מרגישה שיש לזה מקום כרגע, במיוחד נוכח הורדת השם המלא לאחר חצי יממה; התבקשתי על ידי יוני להוריד את שמו המלא מחשש לפגיעה נוספת, הפעם במשפחה שלו. אני מתנצלת. ובכל זאת מסכימה שמדובר בווידוי/הודאה חשוב/ה גם ללא זיהוי מלא. כן יירבו!
אהבתיאהבתי
יולי יקרה,לקיחת אחריות בעיני היא לא לכתוב מכתב אנונימי ולבקש סליחה? מה, הוא דרך לה על הרגל?
הוא אנס אותה והוא מודה (זו התחלה טובה ומקווה שייצר תקדים) אבל זה לא מרשים אותי ובטח שלא ראוי לקריאות כבוד.
תגידי, זה שעברו 20 שנה ומבחינת החוק יש חוק התיישנות זה אומר שזהו? נגמר? נראה לך הגיוני שהאישה שאותה הוא אנס תתנחם בבקשת מחילה? כנה ככל שתהיה?
יוני עכשיו חושש שמשפחתו תפגע. מישהו קם ושאל איפה אותה אישה שנאנסה ומה עלה בגורלה? איך עברו עליה 20 השנים האחרונות? האם היא עוד חיה בכלל?
גם אם היא חיה פיזית עכשיו, אני יודעת שהיא מתה מבפנים.
ושוב אני קוראת ליוני, קח אחריות!!
אהבתיאהבתי
1. טקסט חשוב לאין ערוך וצריך להיות מופץ לכל עבר. אמנם יורם יהודה קבע בשבילי בעזות מצח שאין צורך בפרסומו לצרכים פסיכולוגיים ואחרים, אבל לי היה עוזר לשמוע התנצלות ממי שהרס את חיי לפני שלושים שנה, בנסיבות דומות.
2. שמו של המתוודה הוסר מהבלוג אך לא מהסטטוסים. אם נרצה שאחרים יעשו כמוהו, יש לכבד את בקשתו ולהסיר את שמו גם מהתגובות.
אהבתיאהבתי
סליחה, טעות. סטטוסים צ"ל תגובות
אהבתיאהבתי
מעניין ש____ הזה נזכר בזה רק אחרי כמה שנים טובות אחרי שהוא הרס לבחורה את החיים.חבל ש_____ לא חשב על זה לפני המעשה.מה שכן זה מעודד,אם נשים התלוננו ונסגר התיק שלהן כמו אצל קרובת משפחה שלי אז סביר להניח שהאנס יפתח מצפון בסופו של דבר…………
בעוד כמה שנים שכבר יהיה מאוחר מדי.
אהבתיאהבתי
יולי, נדמה לי שמעבר לויכוח האם זה מספיק, ישנה העובדה שהפוסט הזה בפרט והבלוג שלך בכלל מסייעים לשנות את המציאות. אני יודע שזו רק שריטה על פניה של המציאות, אבל שריטות כאלה יש להן נטיה להתרחב לסדק, והסדק גם הוא מצטרף לסדקים אחרים, עד שהחומה כולה נופלת בסופו של דבר. לכן חשוב שתזכרי את הפוסט הזה בעתיד כשיגיעו ימים של תיסכול ואוזלת יד (והם יגיעו) והוא יתן לך כוחות וייקח אותך קדימה.
אהבתיאהבתי
מאוד מעניינים אותי הניואנסים. הסיפור די שטחי ולא מספק פרטים.
פרטים שאני חושב שיעזרו לנו להבין יותר את הסיטואציות האיומות האלה ולחנך כדי שלא יקרו בעתיד.
אהבתיאהבתי
הויכוח על האחריות האישית קצת מפספס את הנקודה החשובה שהכותב בעצמו ציין אותה: קל מאד לגבר לאנוס, קשה מאד לאשה להתנגד. זאת מחלה חברתית שנובעת מהדיכוי המגדרי בחברה. גם אם יסגיר את עצמו למשטרה זה לא ישנה הרבה, השאלה היא איך משנים את החברה?
להשתמש בסיפור הזה לחיזוק ההפגנה ביום חמישי זה רעיון מעולה!
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
היום שוב נתקלתי בלינק לפוסט הזה, וגם קראתי את התגובות, ואת הויכוח על אם זה עוזר או לא עוזר. אז לדעתי זה עוזר מאוד. זה שמערכת המשפט מענישה אנס לא משנה את הדעה של אנשים כמו העו"ד הזה שהגיב פה, ושל כל הגברים שמפחדים פחד מוות מאישומי אונס והאסטרטגיה שלהם היא להכחיש להכחיש להכחיש, כי נשים הן היסטריות ומנסות להרוס להם את החיים. אבל זה שגבר קם ומודה, בעצמו, יכול לגרור עוד גברים שיכתבו וידויים כאלה, אולי גם אנונימיים, ואולי במקרים האלה יהיה סיכוי שאם הם יסגירו את עצמם למשטרה הם יקבלו את העונש שלהם ובכל זאת הם לא יעשו את זה, ולמרות זאת גם הם יעזרו. הם יעזרו בזה שהם יתנו דוגמה לגברים אחרים, שיש דברים חשובים יותר מלהרגיש שהם בסדר, כמו נגיד לקחת אחריות על המעשים שלהם, לפחות בחשבון נפש שלהם עם עצמם. לא, חשבון נפש לא מושיב אנס בכלא, ולא מחזיר לנאנסת את החיים שלה מקודם. אבל חשבון נפש ממגר את תרבות האונס, כי הוא משנה גישה, וגישה זה מידבק.
אהבתיאהבתי
מה שמדאיג אותי באופן אישי שהאיש עד גיל 34 לא הבין שום דבר.. זאת נקודה למחשבה לפי דעתי.. מה עם הערכים ומסרים חינוכיים שמעבירים בבתי הספר כיום? או שלא מעבירים כלל?
אהבתיאהבתי
אני כאישה חשה קצת לא בנוח עם הביטחון של כולם שהוא הרס לה את החיים.. שהיא "מתה מבפנים". שכולם בטוחים שאונס על ידי בחור מטומטם שווה למוות. הביטחון הבלתי מעורער שאישה שנאנסה לא יכולה להשתקם.. זה מקומם.
אני אמא לשתי בנות. כשהגיעו לגיל התבונה, אמרתי להן שאם יקלעו למצב שבו הן עומדות בסכנת אונס, מוטב להיאנס ולא להסתכן שירצחו אותן.
אונס זה איום ונורא. אנסים הם שפל המדרגה של האנושות. איני מקילה ראש. בכל זאת בהקצנה של התוצאות הנפשיות וההשוואה למוות אני שומעת הדים של תרבויות פרימיטיביות פטריאכליות שבהן האשה שנאנסה תמיד אשמה, ולעיתים קרובות דינה מוות. כאילו יש משהו בזה שהוא בלתי הפיך ומכתים אותה לנצח. אני מניחה שיש מי שנאנסו ואינן מצליחות להשתקם. אני שואלת את עצמי כמה חוסר היכולת הזאת נגרם מהתנייות חברתיות, שעדיין גורמות לנו להאמין שהאונס לוקח מאיתנו את תומתנו שלא תשוב לעולם, מוריד מערכנו כנשים.
אני מקווה שלא אקבל תגובות מסוג לא נאנסת ואת לא יודעת מה זה. נכון לא נאנסתי אבל הוטרדתי מינית פעמים רבות מספור, כפי שקורה כמעט לכל אחת. הטרדה מינית היא דבר משפיל. היא משפילה מאוד את המטריד. כשמישהו נוגע בך בניגוד לרצונך זה מגעיל ומקומם. על מנת שהדברים
ישתנו לעניות דעתי עלינו להעביר לבנותנו את המסר כי האשם הוא האנס והמטריד, ולא הן,כי אסור להן לשתוק, להתעלם ולהדחיק מחמת הבושה. להן אין במה להתבייש.לא הן פשעו נגד החוק המוסר והצדק.
אהבתיאהבתי
אני מסכימה אתך מיכל ובכל זאת, הנקודה המרכזית בווידוי כאן הוא שבעבר (ואני מקווה אכן שהנורמה הזו שייכת לעבר אף אינני מטוחה בכך) מה שמסופר כאן לא היה נחשב לאונס כלל אלא היה נורמה שבה בחורים קיימו יחסי מין עם בחורות שכלל לא התעניינו לעשות את "זה". אז השינוי בתודעה הוא בעיקר, כאשר בחורה אומרת לא – היא מתכוונת לזה ולא סיפור האנס בסמטה אפילה שכופה את עצמו על אישה. מדובר בשני אנשים שבכירו אחד את השנייה ובכל זאת הוא כפה את עצמו עליה כי כך היה מקובל. היום, בעזרת החוק להטרדה מינית, זה נחשב אונס.
אהבתיאהבתי
יולי, אין ביניינו כל מחלוקת. היה שם אונס. אני התקוממתי רק על האוטומציה של ההנחה שחייה של הנאנסת נהרסו לבלי יכולת שיקום, כפי שעולה מן התגובות.
לגבי הוידוי אני בצד של אלו שמעריכים את הדרך שהאדם הזה עשה.
אהבתיאהבתי
מיכל, הבנתי. מסכימה. אכן, יש מקום להרחיב את השיח סביב השיקום האפשרי מכל טראומה כולל ממקרה אונס. אני חושבת, כפוסט טראומטית של פיגוע טרור, שההתכחשות לטראומה (של החברה מסביב) היא עיקר הבעיה של הפגוע/ה, וזה מה שמביא להנחה של הרס החיים… מעגל קסמים. אם מטפלים ומטפלות יעלו את הנושא יותר למודעות הכללית אפשר יהיה להשתחרר מהאוטומציה וכו'. תודה.
אהבתיאהבתי
טרקבאקים
[…] חד-משמעי מזה?) שהיא לא רצתה (תוספת מהיום: שלשום התפרסם פוסט אצל יולי כהן שממחיש עד כמה המילה ועוצמתה לא בהכרח משנות כשהנורמה […]
אהבתיאהבתי