תקליט התרנגולים היה מתנגן בבית ילדותי מאות פעמים: שיר השכונה, אליפלט, האם אמרו לך פעם (שהייתי בטוחה שנכתב עלי…:-)), ערב במסחה (אח הסתכל על הירח…יענקל כבר מוביל את הפרות מן המרעה….), אין כמו יפו בלילות'ה, שיר השוק (איך נשפכים פלגי שכר כאן ונהרות משקה קולחים/אבטיחים כהר ההר כאן/… על כן שתה ואכול ושמח ביין/היום צעיר אתה מחר תזקין…/על הסכין, על הסכין… והשיר האהוב: כשאת אומרת לא מילים: דן אלמגור לחן: סשה ארגוב. הנה כאן בביצוע גידי גוב ויהורם גאון.
כשאת אומרת "לא", למה את מתכוונת?
למה את מתכוונת, כשאת אומרת "לא"?
האם ה"לא" הוא "לא" – ובאמת
אולי הוא רק "אולי, אך לא כעת",
או שה"לא" הוא רק "עוד לא"
אולי הוא "או", אולי הוא "בוא"
כי את אומרת "לא" כל כך בחן
שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ"כן".
אהבתי את השיר הזה, כמו את כל שאר השירים, בכול מאודי . הם היו כהימנונים. עד היום הם מתנגנים בגופי וקשה לי לשנות בהם שורות גם כאשר הן כואבות.
ובאמת, לא פעם ולא פעמיים, אמרתי: לא והאיש לא התחשב. ובאמת, לא ידעתי שכאשר אני אומרת לא והאיש לא מתחשב בי, מותר לי להעיף אותו מעלי קיביני מאט. ובאמת לוקח המון שנים לשנות תודעה; להחליף דיסקט. וגם לוקח המון כאב; כאב על ניצול. כאב על שימוש. כאב על השתקה; כאב של הכחשה והדחקה.
ואז שלשום, אני צועדת ברחובות תל אביב במחאה על השהיית כניסתו לכלא של הנשיא שהורשע באונס, והבחורות הצעירות שמסביבי קוראות/שרות:
לא.
זה לא.
זה לא,
זה לא
זה לא.
איזה חלק מה-לא,
לא הבנת
עד לפה.
ושוב:
לא.
זה לא.
זה לא,
זה לא
זה לא.
איזה חלק מה-לא,
לא הבנת
עד לפה.
May 22 2011 צעדת מחאה על עיקוב הכניסה לכלא של הנשיא שהורשע באונס
כן, גם במפגש אינטימי בין שני בני אדם: אם יש ספק, אין ספק. לא זה לא.
בְּלוֹגאִישִׁי 
תגובות
ומצעדנו עוד ירעים אנחנו לא!
אהבתיאהבתי
זה יום נכספנו לו, דודו
אהבתיאהבתי
חזק, יולי
גם במצעד היה חזק
אהבתיאהבתי
http://oneangryfeminist.blogspot.com/2011/05/blog-post.html
אהבתיאהבתי
שלום יולי,
קראתי את תיאור המקרה בפירוט, כולל תגובות, וגם הגעתי תוך חיפוש גוגל ל http://www.richardsilverstein.com/tikun_olam/2011/04/26/court-proceedings-in-rape-case-revealed-israeli-journalist-excoriates-timidity-of-press-in-combatting-gag-order/
שאני ממליץ לקרוא בפירוט.
יש בתגובות של השופט בעיות ברורות, שמראות נטיה להגן על הנאשם מחמת ספק – אפילו יצירה של בנאליות לגבי התנגדותה של התובעת – הני מצטט מתוך הלינק המוזכר, בתרגום אנגלית:
It is a woman’s right to say no to sex. But is there enough suspicion of a crime being committed in this case to justify continuing his detention?
וכאן הקשר הישיר אל כותרת הבלוג שלך.
כאילו אמר השופט "או-קיי, היא אמרה לא. אבל מה זה באמת אומר?"
אהבתיאהבתי
יולי, החלטתי לכתוב כאן משהו מנסיון אישי –
כמו שתביני מקריאה, אני לא כותב את זה בכיף, אלא מפני שזה נראה לי חשוב.
כשהייתי בן 19 בשירות צבאי, הייתי בשמירה. הייתה בבסיס חיילת, ובלי הרבה חשיבה על מה ולמה, החלטתי שאני אשכיב אותה. שאלתי אותה אם היא מוכנה לבוא איתי רגע לחדר, שאני רוצה לדבר איתה. לא עברו הרבה דקות לפני שליטפתי אותה, וזה הגיע לשלב של מין והיא אמרה בפירוש ובבירור "לא", והתנגדה – זה לא היה עם צעקות או מכות, אבל מאוד ברור. אני זוכר שאמרתי "די כבר!" ואנסתי אותה.
היא הסתכלה אלי בעיניים ריקות.
עזבתי את החדר, ועוד היתה בי היהירות לגשת אל החבר שלי בשמירה, ולספר ש"עשיתי את זה" עם אחת מהבסיס – הוא מאוד התרשם, לא ידע שאני כזה זריז…
לא הייתי מודאג מאישום נגדי, שגם לא היה. לא חזרתי על דבר כזה לאחר מכן, אבל רק בגיל 36 הצלחתי לקלוט, שבעצם ביצעתי מעשה אונס, ושאולי הרסתי למישהי את החיים.
הסיפור שלי אולי יכול להמחיש, עד כמה הסיטואציה של אונס היא סיטואציה שקל להגיע אליה (בעיקר אם נבנה איזשהו אמון), ועד כמה קל לגבר בימינו להתכחש לעובדה שזה קרה – אפילו בינו לבין עצמו.
העובדה שאישה מתלוננת על מקרה שכזה היא כבר מעשה שדורש תעוזה – והנה רואים שזה לא רק שאלה של אומץ לדווח על מה שקרה, אלא גם לעמוד מול מנגנון שלפעמים מקשה עד מאוד להביא לתוצאה.
כמו שהסיפור של משה קצב מראה, נאנסות לא ממהרות להתלונן – אבל כשיש מספר מתלוננות, פתאום מתייחסים לזה ברצינות – אפילו בלי עדויות ביולוגיות. כאילו שמתלוננת אחת במקרה כזה זה לא מספיק רציני.
אני מצטער עמוקות על מה שעשיתי, ועובד להיות בן אדם שמתיחס בכבוד אל נשים. מקווה שהסיפור שלי יאיר איזשהו אור לטובה.
אהבתיאהבתי
תודה.
האם אתה מאשר לי לפרסם את התגובה האחרונה שלך כאן = הסיפור האישי שלך ברשימה נפרדת בבלוג שלי. או אולי אתה רוצה לכתוב רשימה "אורחת" לפרסם אצלי. ביום חמישי יש הפגנה חשובה בנושא והייתי שמחה לפרסם את ההודעה על ההפגנה תחת ווידוי אישי כזה כמו שלך כאן. תודה מעומק הלב. הלוואי ויהיו עוד גברים כמוך שייצאו ויודו.
אהבתיאהבתי
יולי, את מוזמנת להשתמש בסיפור שלי לכל מטרה.
אולי זה אפילו יוכל להוביל לזה שאותה החיילת תוכל למצוא אותי – בלי לדעת את שמה, ובלי שהיא יודעת את שמי, קשה מאוד למצוא.
אני חושב שמגיעה לה האפשרות לתבוע אותי, בה אני אודה במעשיי. אם היא תאפשר לי הזדמנות כזאת, גם ארצה לנצל את ההזדמנות כדי להתנצל, בנוסף.
מקווה שזה יוביל למשהו טוב. תודה, זה גם נותן תקווה לחיים שלי.
יוני
אהבתיאהבתי
אוקי יוני. האם אתה רוצה שאוסיף תמונה שלך? האם אתה רוצה שאוסיף את כתובת המייל שלך כדי שהיא תוכל ליצור אתך קשר? האם אתה רוצה להוסיף את השנה, המקום או פרטים מזהים נוספים כמו שם החיל או שם הבסיס או משהו כזה… והאם אתה רוצה שאכתוב עליך כמה מילים: – כמו מה אתה עושה היום, היכן אתה גר ועוד – אנא שלך לי אם אתה מתעניין בכל השאר – למייל הפרטי.
אהבתיאהבתי
טרקבאקים
[…] לרשימה האחרונה שלי […]
אהבתיאהבתי