מיצי. עדכון.

בימים בהם רוחות מאוד רעות נושבות בחוץ; מ-משלת ישראל דרך בית המחוקקים ועד הזרוע המבצעת, אני מוצאת, באופן פרדוקסלי, נחמה בכאב הפרטי שלי.

עם שירות חדרים של אוכל ושתייה, פעמיים ביום – אם זה קשור, או לא – נראה כי מיצי עזבה את הבית וזה סופי מבחינתה.

למרות שהתמונות מעידות על החיים הטובים בחוץ, אני עוד מקווה שהיא תרצה לחזור הביתה; שתהיה פחות מנוכרת. שתרצה את הפינוק שביקשה וקיבלה במשך שש שנים ובכך נתנה לנו, בני ובנות הבית, הזדמנות לבטא חום, אהבה והרבה חמלה.

לילה טוב מיצי. נתראה מחר בבוקר.  את שלימדת אותי כמה קל יותר לאהוב בעלי חיים מאשר בני אדם ובנות חווה.