Category Archives: מתכון מאם לבת

ויגאניסטית

הספר, לאכול כדי לחיות, היה ההתחלה.  ביקשתי רק להשיל מספר קילוגרמים שהרגישו מיותרים.  ההמלצה הייתה שישה שבועות.

ההרגשה הייתה טובה והובילה לרצון להמשיך.

לא ידעתי מה זה טבעונות ולא הצטרפתי ל"זה", כי עכשיו "זה" בון טון.

ההרגשה הטובה חיזקה להמשיך ולהתמיד.

ללא בשר. ללא ביצים. ללא מוצרי חלב.

זה היה לפני עשרה חודשים.

ביקשתי רק להשיל מספר קילוגרמים מיותרים לקראת נסיעת עבודה חשובה ללוס אנג'לס.

מזה שנים, רציתי לחדול מלאכול יצורים שיש להם אימא.

זרעי נסיעת העבודה לא נבטו, אבל מהדיאטה הטבעונית, נולדו חיים חדשים.

זה עשרה חודשים שאני מתבוננת מסביב, בוחנת את האפשרויות ובוחרת כל בוקר מחדש, לאכול מהצומח ולא מאלה שחיים.

ואז, מדלדל מאגר הויטמינים בגוף. ואז יש צורך לקחת תוספי מזון או לאכול מעט דגים.

כך או כך, לגופי לא נכנסים יותר בשר, ביצים או מוצרי חלב.

ד"ר אלסוורת' וורהאם, מנתח לב בן 98 אשר פרש לגמלאות בגיל 95.

טבעוני מאז שנות ה-50 לחייו שמאמין שאורח חייו הבריא תרם לאיכות באריכות ימיו ומסביר כיצד שינויים פשוטים בתזונה יכולים להביא חסינות מפני מחלות הלב הנפוצות ביותר.

Vegan Friendly בעברית

Yuval Zalk, על ילד יתום בקנייה בסטטוס של פייסבוק

Yuval Zalk: "אני לא אוהב פרידות, הן גורמות לי לא לישון, הן גורמות לי לחשוב, הן גורמות לי לדמעות, הו גורמות לי לחשבון נפש והן מעלות לי את הזיכרונות הכי טובים והכי כואבים.
עזבתי אתמול את בית היתומים, עזבתי את הילדים כי אני רוצה קצת לטייל וגם להתנדב באוגנדה, סיבה נוספת היא חוסר אמון במנהל המקומי, אבל הידיעה שהארגון שלי נמצא שם הוא משקיט את מצפוני.
אני שמח שהצלחתי להגיע את הילדים, אני שמח שהצלחתי להעניק לילדים אהבה, אני שמח שהצלחתי להעניק אמונה לילדים שהם יכולים לעשות הכל בחיים ואני שמח שהייתי אוזן קשבת לילדים שחלקתי איתם את הסודות הכי כמוסים שלהם וגם את הסודות שלי, לפעמים הרגשתי כמו אבא בבית היתומים, האבא שנמצא שם בשביל לחבק אותם, בשביל לחייך איתם ובשביל לדבר איתם על הכל מהכל.

אני יכול להעיד בשבועה שאני אוהב כל אחד מהילדים בבית היתומים לכל אחד מהילדים יש זיכרון אצלי, לכל ילד יש חיוך ויש פרצוף כועס והכי חשוב לכל ילד יש צחוק אני כל כך שמח שהצלחתי לגרום להם לצחוק המון כל כך המון שלפעמים חשבתי להיות סטאנד אפיסט.אני שמח שהצלחתי להתחבר למטפלות המקומיות שסיפרו לי על הבעיות והקושי בעבודה שלהן.
אני שמח שהצלחתי ללמוד את מה שאמא שלי מרגישה, אהבה ללא תנאים, אהבה שאיכפת לך ממנה יותר ממך, אהבה שגורמת לך לרצות שהילד יצליח יותר ממך, שלא ייחסר לו כלום, שיהיה לו חינוך מצוין, שיהיה לו אוכל על השולחן, לקנות לו מתנה ולראות את החיוך שלו והאושר שקורן לו מהעיניים, את האחריות שיצחצח שיניים בבוקר ובערב.לאהוב אותו יותר מה שאת עצמך, אז נכון שיש הגיון שאומר: היי יובל אתה מכיר אותו רק שלושה חודשים, היי יובל אתה לא יכול לאמץ אותו, היי יובל… אחח בא לי לסתור להגיון לפעמים להגיון אין לב, אין רגש והוא לא יכול לנצח את הרגש להגיון אין שכל ישר לפעמים.זאת הייתה התקופה הכי טובה בחיי ואני שמח שאני מודע לזה לא בדיעבד.ללא כל צל של ספק מטין אוטינו קנדי הוא מבחינת הלב שלי, הוא הבן שלי גם כאשר הנייר אומר אחרת, אני כותב את זה פה כי אני יודע שיש הגיון ושיש זמן, אבל אני לא רוצה לשכוח אותו, אני מפחד מלשכוח אותו, מפחד מזה שלא יהיה לי כסף בשביל לבקר אותו שוב, אבל אני יודע שאני תמיד יכול להסתכל על הסטאטוס הזה ולקרוא את מה שאני מרגיש עכשיו, אני מבטיח ואילו הייתי מאמין אז הייתי נשבע שאני אספק למטין חינוך ואממן לו את התיכון, את האוניברסיטה ולא איזה אוניברסיטה עלובה בקניה, אני מקווה שאממן לו חינוך במדינה שאחיה בה בעתיד בין אם זה ישראל או כל מדינה אחרת.כמובן שאני לוקח בחשבון את העובדה שאשכח בעוד שמונה שנים להעביר למטין את הכסף, לפיכך אני יודע שאני אהיה חייב עם חזרתי לארץ לפתוח לו חשבון חיסכון עם הפקדה חודשית.אקורד הסיום שלי עם מטין היה שובר לב, הוא נתלה על החלון של האוטו ולא עוזב, מסתכל אליי ולא מרפה את החלון של האוטו, אני מרים אותו מנשק אותו בלחי ואומר לו שאני חייב ללכת, אבל הוא לא מרפה מהחלון פשוט לא מרפה, יצאתי מהרכב הרמתי אותו וחיבקתי אותו, אומר לו שאני אוהב אותו, אבל אני שומע רק בכי שהוא מנסה להחזיק כדי שאני לא אשמע כדי שאדע שהוא חזק, אבל הבכי העצור קורע אותי באותם הרגעים לחתיכות קטנות.  הבאתי אותו לטוני עוד ילד נפלא שאני אוהב שיהיה עם מטין ויחבק אותו, עליתי לרכב ופשוט ראיתי אותו כפוף, הסתכלתי כל כמה שניות לאחור, אליו לראות שהוא בסדר, אני כבר יום שלם עם לחות ודמעות קטנות בעיניים ואני מדמיין מה עובר עליו ואני מצטער שאני גרמתי לו לכל כך הרבה צער, אני פשוט מקווה שהוא יהיה בסדר ומאושר.

מה שנותר לי להגיד הוא שמטין הוא ילד מדהים עם חיוך כובש, עם מבט חודר ועם לב ענק, ההבנה שהייתה בנינו היא בגדר תעלומה לא מובנת, לא הבנו אחד את השני מבחינת השפה, אבל הבנו אחד את השני בהכל, הבנו כל מסר שהעברנו אחד לשני ותוך פחות משלושה חודשים הוא למד אנגלית כמעט בצורה שוטפת הילד מדהים ואני מקווה שיהיה לו את כל הטוב שבעולם.

אני יודע שעוד אבקר אותו בעתיד הקרוב ואני כבר סופר את הימים.
אני לא יודע האם זה סיפור עצוב או קורע לב או שזה בכלל התחלה של סיפור מופלא על ילד יתום קנייתי שיגיע הכי רחוק שאפשר בעולם הלא הוגן הזה.".

תודה ל – Yuval Zalk (שאינני מכירה אישית).  תודה רבה.

חטיף בריא מתוק, ללא גלוטן

מכיוון שבמטבח שלי אסור להשתמש בחיטה בעקבות הרגישות של סתיו, בתי הבכורה, לגלוטן (מחלת הצליאק), יוצא לנו לחפש וגם למצוא מפעם לפעם, מתכון תבשיל טעים נטול גלוטן.  האחרון שאיתרנו באמצעות האינטרנט, קיבל תפנית אישית, ונהיה פופולארי ובלתי נמאס.  חשבתי שאם אפרסם את המתכון כאן, וודאי יהיו עוד כמה שיהנו מהחטיף הטעים, המתוק והבריא הזה.

חטיף פיצפוצי אורז טחינה וסילאן

6 כוסות פיצפוצי אורז
1 כוס שומשום קלוי
1 כוס טחינה גולמית
1/2 כוס דבש
1 כוס סילאן
קינמון (לפי הטעם)
סוכר חום (לפי הטעם. אני לא מוסיפה)

לאחר שקולים את השומשום, מחכים שיתקרר מעט ומוסיפים אותו לקערה גדולה שבה כבר יש את פצפוצי האורז, את הטחינה הגולמית, את הדבש והסילאן ומערבבים הכול יחד עד שהתערובת אחידה. מעבירים לתבנית שטוחה ומהדקים. מכניסים למקרר ואחרי כשעה או יותר, חותכים לריבועים ומניחים בתוך מנז'טים. את המנז'טים אפשר לארוז בקופסת פלסטיק ומומלץ לשמור (בקיץ) במקרר. זהו זה.  פשוט, טעים ובריא. תהנו!

אהבה

הערב, לפני עשרים ושתיים שנים, החלו הצירים.

צירי לידה לאישה שרוצה ללדת טבעי, עשרים חודשים לאחר לידה בניתוח קיסרי, הם לא עיניין שבשגרת הרפואה הקונבנציונלית.  רופא הנשים העדיף ניתוח קיסרי בכדי למזער את סיכון קריעת התפרים הפנימיים, בעת צירי הלידה.

סהר

למחרת, 29 במרץ 1990, מוקדם בבוקר, יצאנו לדרך שלושה, ושלושה ימים מאוחר יותר, חזרנו ארבעה.  הצירים נמשכו עשרים וארבע שעות. האם התעקשה לא להסכים לניתוח. הרופא דרש לחתום שהאחריות כולה שלי וסהר יצאה לעת ערב, בריאה ושלמה. גם לאם לא אֻנֶּ֣ה כל רע.  הייתי מאושרת.  האבא, שהיה שותף מלא לכל שלב ושלב, יכול היה לעזוב אותנו בבית החולים, ולחבור אל סתיו שהייתה אז בת שנה ושמונה חודשים.

עשרים ושתיים שנים עברו ביעף בנוכחותך, סהר בתי היקרה.

מכיוון שאת במיוחד אוהבת לאפות, שולחת לך מתכון מתנה ליום הולדת עשרים ושתיים: מתכון ל-אהבה.

במתכון הזה, לא נדרש לרכוש דבר.

במתכון הזה, לא חייבים לערבב כלום או לבחוש.

במתכון הזה כל מה שנדרש הוא ל-אהוב.

המתכון לאהבה הוא אהבה.

שמרי על לב פתוח ותרגישי איך מגיעה אליך האהבה בחזרה.

כמו גלי הים שתמיד חוזרים לחוף.

כאשר הלב סגור, אין לאהבה לאן להיכנס והיא עקשנית, כמו מים, לא מוותרת, רק מחפשת מקום אחר.

באהבה,

אמא.

צזיקי; לכבוד הקיץ שמסתיים לו

אני לא יודעת איך ומתי הוא נכנס למטבח של אמי. אבל מאז שהגיע, היה אורח רצוי מאוד לטעם כל המשפחה. במיוחד אהבנו ללקק אותו כגלידה במרפסת הבית לעת ערב בימי הקיץ. היה לו תפקיד ראשי בארוחות ליל השבת בחודשים החמים.  הוא היה התחליף למרק העוף, מנה ראשונה, בארוחות המשפחתיות רבות המשתתפים.

הצזיקי הוא מעדן ערב לחייך ובריא מאין כמותו.  סגולותיו הן מרקמו ותכולתו.

המרכיבים:
יוגורט
לימון
מלח
מלפפונים ירוקים
שמן זית
שום (לא הכרחי)
שמיר (לא הכרחי)

בחירת היוגורט משפיעה על התוצאה. רצוי שהיוגורט יהיה סמיך. לא דליל. יוגורט מחלב עיזים או כבשים גם מתאים מאוד לצזיקי המהולל.  אני אוהבת את היוגורט הזה, שבמקרה הוא גם מבפאלו שנחשב היום חלב בריא יותר מזה של הפרה.

הכמויות: לחצי ק"ג יוגורט, 3 – 4 מלפפונים ירוקים (דקים ככל האפשר) שיכולים להיחתך לפרוסות דקות או רבעי פרוסות או מגורדים על פומפיה, תלוי בטעם. (אני חותכת את המלפפונים לאורך לרבעים ואז לפרוסות).  לתערובת הזו מוסיפים מעט שמן זית (או הרבה) לפי הטעם, חצי לימון או שלם, תלוי בלימון ותלוי בטעם. ושום, גם, אחד או שניים לפי הטעם.  קצת מלח. ואוהבי השמיר, יוסיפו גם הם לפי הטעם.

זה טעים בטירוף.  ולפי כל המומחים, נכון להיום, עתיר חומרים טובים למערכת החיסונית:
מלפפון ושמיר  – מכילים נוגדי חמצון
השום – אנטי בקטריאלי ומדלל את הדם
היוגורט – עשיר בסידן וחיידקים פרוביוטים. חלב הבפאלו הוא מהמומלצים היום מבין סוגי החלב.
שמן זית – משפר ספיגה
מלח – כמה שפחות, יותר בריא… אבל טעים אז רק רצוי לא להגזים.

אז אם יש לכם מרפסת, או אין לכם מרפסת, אם יש לכם מזגן או אין לכם מזגן ואם הקיץ נראה גם לכם בדרך החוצה, כדאי לכם להקדים ולהכין צזיקי אחד, ואולי להתמכר לזה כמוני. זה יאמי.

מתכון מאם לבת. שיר הלל

לכבוד השנה ה – 60 לנישואי הוריי שמתחילה מחר, אוסיף מידי פעם, כשיר הלל וחלק מהסיפור, מתכון ממיטב בישולי בית הוריי, כפי שעברו מאם לבת.  מה שלמדתי מסקרנות תוך התבוננות באמי מבשלת במטבח. מה שהפנמתי ולכן אוהבת להכין ולבשל לבני ביתי ולעצמי.  אתם מוזמנים לנסות ולהשתמש במתכונים שעוברים מאם לבת.

סבתא שרה, אמה של אמי, הגיעה לארץ ישראל/פלשתינה ב – 1921 עם הוריה.  היא הייתה בת למשפחת מורדכוביץ מאירקוצק אשר בסיביר, שם נולדה ב – 1904.   דרך הקהילה היהודית בסין, הודו ותעלת סואץ, הגיעו השלושה באונייה לחיפה.  סבי, מרקו, בן למשפחת קרישבסקי שהיה אז פקיד במשרד העלייה המנדטורי, פגש אותה בנמל חיפה ומאז לא נפרדו דרכיהם עד מותו בגיל 95.  הוא נולד בירושלים בסוף המאה ה – 19. בן המקום.  סבא וסבתא, חברי ההגנה, חיו ומתו בחיפה.

סבתא יהודית, אמו של אבי, נולדה בנווה צדק בתחילת המאה העשרים.  בת ליוסף אליהו ושמחה פרחה שלוש.  בת המקום.   בשנות העשרים שלה נישאה לחירם היינריך כהן, שהיגר לכאן לאחר שוויתר על אזרחותו הגרמנית כתגובה לפאשיזם הנאצי, טרם מלחמת העולם השנייה.  סבא וסבתא גרו בתחילת דרכם המשותפת בשדרות רוטשילד פינת רחוב נחמני בתל אביב. שם נולד ב – 1930  אבי, מיקי. 

אמי, תמי, שנולדה ב – 1930 בחיפה, גדלה בבית שבישוליו היו מהמטבח הרוסי/סיבירי/ישראלי.  לאחר שנישאה, למדה לשלב בין בישולי הוריה, לאלו שאבי היה רגיל בהם; המטבח הצפון אפריקאי/ישראלי מבית אמו יהודית.

וכך, גדלתי אני לתוך מטבח רב-גוני שכלל גם כמה ספרי בישול באנגלית, כי בעברית עוד לא פורסם אפילו אחד, בשנות השישים של המאה העשרים. מאוחר יותר, הייתה רות סירקיס הראשונה.  השילוב המועשר של מתכונים מבית אם בסיביר, בית אם ממרוקו ומאוראן שבאלג'יר, בית אם בברלין ובית אם בירושלים, הרכיב את הבישולים של אמי, והיה ועודנו בשבילנו, המשפחה, המטבח הישראלי במיטבו. ארץ זבת חלב ודבש.  כל טוב מגידולי המקום:  חצילים, עגבניות, זיתים, שמן זית, לימון, אשכוליות, תפוזים, תפוחי עץ, תפוחי אדמה, אבוקדו, שזיפים, דגים והאחד והיחיד – מרק העוף.

שורש סלרי, סלט
 
המרכיבים
ראש סלרי בינוני או גדול. מריח טוב.
לימון
מיונז
מלח
פלפל שחור

אופן ההכנה
מקלפים את שורש הסלרי, מורידים שיערות ושוטפים מהחול.
מגרדים את השורש בפומפייה, ביד או במערבל מזון, בדק או עבה, לבחירה לפי הגודל שרוצים.
סוחטים לימון או שניים, תלוי בגודל השורש ובכמה חמוץ אוהבים את הטעם. הלימון גם מונע השחרה.
מוסיפים מלח לפי הטעם.
מיונז, גם לפי הטעם.
מערבבים הכול ביחד ואוכלים.
 
לא צריך כלום נוסף. זה בריא. זה קייצי. זה פשוט וזה נפלא.
וכמובן שהסלט יכול להיות גם תוספת למנות עם בשר, ירקות או דג.

%d בלוגרים אהבו את זה: