Category Archives: מוסיקה, סרטים, ספרים, ציורים וצילומים

מחנה משותף // סרט דוקומנטרי חדש // דוקאביב 2017

ממליצה מאוד להגיע לצפות בסרט הדוקומנטרי – מחנה משותף – בפסטיבל דוקאביב הקרוב. מעבר לעובדה שהשתתפתי ביצירתו מהרגעים הראשונים ועד הלום, זה סרט באמת מרתק וחשוב ומעדכן שלא תצטערו שיצאתם/ן מהבית לצפות בו.

 

מחנה משותף

מחנה משותף

 

הקרנת הבכורה תתקיים ביום ג' ה – 16 במאי בשעה 21:30 בסינמטק תל אביב, אולם 4. לאחר ההקרנה תיערך שיחה עם יוצרי הסרט: שגיא בורנשטיין ואודי ניר. לאחריה תהיה הקרנה נוספת. פרטים נוספים כאן.

 

אוהד לנדסמן כתב יפה על הסרט. ניתן לקרוא אותו כאן.

גם במאקו כתבו על הסרט לקראת שידור הוורסיה הטלוויזיונית שלו בערב יום השואה 2016.

מחנה משותף בשמו באנגלית UPLOADING_HOLOCAUST הוקרן בבכורה בפסטיבל לייפציג האחרון ומתוכנן להשתתף בקרוב בדוקפסט מינכן, פסטיבל קרקוב, פסטיבל בולוניה ומועמד לשלושה פרסים בפסטיבל MIFF במילנו (הדוקו הטוב ביותר, העריכה וחביב הקהל).

המפיקים השותפים הגרמנים, יצרו על בסיס הסרט פלטפורמה חינוכית בנושא זיכרון: How does remembrance work today?

בן גוריון, אפילוג // סרט דוקומנטרי מומלץ // מהיום בבתי קולנוע

16804183_10155048577298684_2747751745051807251_o
השנה 1968 ובן–גוריון בן 82 – חמש שנים אחרי שפרש מהפוליטיקה והתיישב בשדה בוקר.
הוא משתף פעולה בראיון באנגלית, במשך שש שעות כחלק מתחקיר מצולם בפילם – 35 מ"מ, עבור סרט עלילתי שעוסק בו ואשר הופק בהמשך על ידי מפיק יהודי בריטי, מלוויל מרק, בבימוי דויד פרלוב.
הקלטת הקול (הסאונד) של השאלות והתשובות מאותו ראיון לתחקיר, הן חומרי הגלם של הסרט התיעודי בן גוריון ,אפילוג שתחקירו מבוסס על ספרו של אבי שילון בן גוריון, אפילוג, בבימוי יריב מוזר בשיתוף ועריכת יעל פרלוב והמפיקה הקנדית ג'וליה רוזנברג.
צפיתי השבוע בסרט עשיר צילומי הארכיון הזה על מסך עצום בסינמה סיטי, גלילות – האחים אדרי/יונייטד קינג מפיצים את הסרט – והייתי מרותקת. זאת הייתה הקרנת בכורה לפני צאתו לבתי קולנוע היום.
אני ממליצה לצפות בסרט על המסך הגדול. זאת חוויה מעניינת; לפגוש את בן גוריון קצת כמו המוכר והידוע וקצת גם לא. זה לא סרט דיוקן של בן גוריון אבל בהחלט סרט מקיף על דמותו המורכבת והעמוקה.
מועדי הקרנות קרובות במוזיאון תל אביב. הסרט ישודר בהמשך בערוץ 8 HOT למי שפיספס/ה את המסך.
למרות שאני רואה אותו אחראי ליצירת הנזק העצום לפלסטינים בהחלטת ממשלה בראשותו לא לתת למגורשים ולבורחים לחזור לבתיהם לאחר המלחמה ב – 1949, ולמרות שמעולם לא סלחתי לו על הנזק שהסב לעולים שהגיעו ממדינות ערב השונות בתחילת שנות החמישים, ולמרות שגדלתי עם הכאב של הוריי על שפירק "להם" את הפלמ"ח (ועל זה קל לסלוח לו ;-), למדתי מהצפייה בסרט להעריך באיש הזה דברים חדשים.
16825949_10155108243545406_4212867361250060005_o

שורה מהסרט: דעתו של בן גוריון על בודהיזם

בן גוריון קרא לא מעט טקסטים בודהיסטים והעריך את מה שלמד שם. ראו רשימה של אסף פדרמן – 700 שנה של בודהיזם בעברית.

למדתי שלאיש הזה הייתה הרבה חמלה אנושית שאותה כנראה התקשה להכיל על כל בני האנוש אשר נפגעו והושפעו לרעה מהבחירות שעשה כראש ממשלה.

עדיין, ממליצה מאוד לצפות בסרט.

 

חלקת הקבר של דויד ופולה בן גוריון

חלקת הקבר של דוד ופולה בן גוריון

** ואנדקדוטה אישית: בזכות בן גוריון, או נכון יותר בזכות מותו, קיבלתי מהצבא גופייה חמה לחורף. גופייה חמה לא הייתה אז חלק תקני של ציוד שמקבלות טירוניות.  העניקו לנו את הגופיות הלבנות 100% כותנה/פלנל בטירונות לחימום מתחת למדי א' בנובמבר 1974. שימשנו אז משמר כבוד עם זרי פרחים באזכרה – שנה למותו של בן גוריון – בשדה בוקר. והיה קר בשדה בוקר בנובמבר 74', אבל חלקת הקבר שבחר בן גוריון לעצמו ולאשתו, פולה בן גוריון, היא חלקה יפייפיה – על צוק הפונה למדבר של נחל צין ורמת עבדת – במיוחד בשקיעה.

 

מאחורי הקלעים של בן גוריון, אפילוג

כתבי אישום – הירקון 98

עדכון מאוקטובר 2017 – הדיון הבא בבית משפט השלום בתל אביב, אצל השופט עוזיאל יתקיים ב – 3 בדצמבר בעשה 11:00.

עדכון מה – 20 במרץ 2017: השופט עוזיאל, בבית המשפט השלום בתל אביב, חדר 506, קבע שהצדדים מקבלים זמן להידברות והמפגש הבא בבית המשפט יתקיים ב – 7 ביוני 2017.

גלגלי הצדק מסתובבים מאוד לאט….

ב 2 בינואר 2017, שנה וחצי אחרי התאבדותה של ג'סיקה בבית הבושת בהירקון 98, הגישה פרקליטות מחוז ת"א (פלילי) לבימ"ש השלום בעיר כתבי אישום נגד איגור פרמן (45), טטיאנה פרמן (45), דליה טרופה (53) ודניס מקוחה (25) הכולל את העבירות הבאות (כל נאשם על פי המיוחס לו בכתב האישום): סרסרות למעשי זנות, החזקת מקום לשם זנות, סיוע להחזקת מקום לשם זנות, איסור פרסום בדבר שירותי זנות של בגיר, השכרת מקום לשם זנות. העבירות בוצעו בבית הבושת ברחוב הירקון 98 בתל אביב.

 

מאייר: אלון בראייר // אנימטורית: כרמל בן עמי

מאייר: אלון בראייר // אנימטורית: כרמל בן עמי

כחלק מהמעקב שלי אחרי בית הבושת בהירקון 98 עבור סרט דוקומנטרי באנימציה: מי הרג את ג'סיקה? אמשיך לדווח כאן על השתלשלות העיניינים.

על פי כתב האישום, שהוגש על ידי עו"ד לילך שלום, במהלך ספטמבר 2013, פעל ברחוב הירקון 98 בתל אביב בית בושת, אותו סייעו איגור וטטיאנה לנהל באופן שאיגור שימש כפקיד וטטיאנה שימשה חדרנית. בית הבושת פעל מדי לילה, 7 ימים בשבוע, בין השעות 6:00-18:00, ובכל יום, נמצאו במקום בין 9-3 נשים, שסיפקו שירותי מין ללקוחות, בתמורה לתשלום. בית הבושת התפרש על פני שתי קומות. הלקוחות היו מגיעים לקומה השניה ופגשו בנשים. לאחר מכן, ירדו לקומה הראשונה, שם שהו איגור וטטיאנה. הנשים קנו את אמצעי המניעה בעצמן, ובסוף כל ערב, העבירו עבור המגבות סך של 30 ש"ח. איגור היה מקבל את פני הלקוחות ומכניס אותם לחדר פנוי מבין 9 החדרים בקומה. לאחר מכן, מגיעה האישה שבחר הלקוח. איגור היה מפנה את האישה לחדר בו ממתין הלקוח לשם ביצוע מעשה הזנות. טטיאנה הייתה אחראית על ניקיון החדרים בקומה השנייה. את משכורתם קיבלו איגור וטטיאנה מכספי האתנן ששילמו הלקוחות עבור שירותי המין. בדצמבר 2013, בעקבות חקירת המשטרה, נסגרה הקומה השנייה ובית הבושת המשיך לפעול בקומה הראשונה בלבד.

%d7%92%d7%91%d7%a8-%d7%a9%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%9b%d7%97-gif

החל מתחילת 2014 ניהלו איגור וטטיאנה את בית הבושת לשם אספקת שירותי זנות, באופן המתואר להלן- איגור שימש כפקיד ושומר. במסגרת תפקידו, ישב בכניסה לבית הבושת והכניס את הלקוחות. לאיגור היה המפתח לכספת בה נשמר הכסף ששילמו הנשים עבור בית הבושת וניהולו, מהאתנן שקיבלו מהלקוחות. בנוסף, איגור היה אחראי על פרסום בית הבושת. במהלך שנת 2014, איגור יצר קשר עם סוכן של חברת פרסום, וסיכם איתו על פרסום מודעה אודות בית הבושת בתמורה ל-2,000 ש"ח.  איגור גם היה אחראי על תחזוקה שוטפת של בית הבושת ובמסגרת זו קיבל לעבודה מנקה והסביר לה את תנאי העבודה במקום. בכלל זה, איסוף כרטיסי הביקור הזרוקים בחוץ והנחייתה לא לדבר על המקום. במסגרת ניהול המקום, שימשה טטיאנה כפקידה בבית הבושת. בין יתר תפקידיה, ענתהלטלפונים, גבתה כסף מהלקוחות או מהנשים, כך שהן העבירו לידיה כמחצית מהאתנן. בנוסף, ארגנה טטאינה את "סידור העבודה" של הנשים בבית הבושת בכל ערב והן פנו אליה במקרה של בעיה, בכלל זה אישור הנחה ללקוחות.כמו כן, טטאינה בחלק מהמקרים, קבלה נשים לעבודה בבית הבושת ואישרה להן להגיע למשמרות. על פי הנוהל של בית הבושת, כל אישה שסיפקה שירותי מין תמורת תשלום העבירה סך של 120 ש"ח עבור כל לקוח. מהסכום הכולל שהתקבל, קיבלו איגור וטטיאנה את משכורותיהם, ובדרך זו חיו על רווחיהן של נשים בזנות.

דליה טרופה הינה בעלת 30% מהנכס ברחוב הירקון 98 תל אביב, ושאר החלקים שייכים לדודתה ולאחיה. טרופה הייתה אחראית על השכרת הנכס וחלוקת דמי השכירות לשותפיה. בדצמבר 2013, בעקבות התערבות המשטרה, חתמו טרופה ודניס מקוחה על חוזה השכרת הקומה הראשונה, למשך שנתיים כאשר טרופה היא המשכירה ומקוחה הוא השוכר, וזאת ביודעם כי המקום משמש לשם זנות, ובתמורה לשכר דירה של 15,800 ש"ח בחודש. מקוחה מסר לידי טרופה, כתשלומים מראש לשנתיים, 12 שיקים חתומים על ידו, עבור שכר הדירה. מקוחה עשה כן, כדי לסייע לניהול המקום והחזקתו, לשם זנות. החל מדצמבר 2013 ועד ליום 17.8.15, מידי חודשיים, הגיעה טרופה לבית הבושת, בשעות הלילה, בחלק מהמקרים בתיאום מראש, עם איגור. טרופה מסרה את השיקים שקיבלה במעמד השכרת הנכס, לאדם שזהותו אינה ידועה, וקיבלה את תמורתם במזומן, ביודעה כי מדובר בכסף שמגיע מאספקת שירותי זנות.

 

%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%a8%d7%92-%d7%90%d7%aa-%d7%92%d7%a1%d7%99%d7%a7%d7%94

מצ"ב כתב אישום הירקון 98

ורד לי: כולם אשמים בזנות ובהתאבדות – חוץ מהסרסור בלוג: שטח הפקר, הארץ, 3 בינואר 2017.

מי הרג את ג'סיקה? פרוייקט חדש והזמנה לעצרת זיכרון

לאחר שנודע לי על התאבדותה של ג'סיקה בחדר בו גרה ועבדה בבית הבושת ברחוב הירקון 98, קיבלתי השראה, שלא לומר מחוייבות, ליצור סרט על נשים בזנות.

עם תחילת התחקיר עלו כאבים עזים; הזדהיתי עם כל סיפור של אישה בזנות.  (ו"הם" אומרים שאני "פריבלגית"), ו"הם" גם אומרים שזנות זאת בחירה.

"הם" לא מבינים: זנות זאת עבדות.  זנות היא חוסר-ברירה.  זנות זאת צורת שרידה, גם אם יכנו אותה – The Girlfriend Experience  – ויעשו ממנה סידרת דרמה אמריקאית מצולמת מדהים ב – 13 פרקים.  זנות היא בית כלא.

התחקיר הזה הבהיר לי מדוע לקח לי כל כך הרבה שנים לגעת בנושא העצוב והמלא צביעות הזה; מאז 2008 חיפשתי דרך לעסוק בנשים והניצול שלהן על ידי גברים בסרט תיעודי. רציתי לעסוק בדיכוי הפטריאכלי. ביקשתי לספר על חוסר השיוויון.

סיפור התאבדותה של ג'סיקה באוגוסט 2015 בתל אביב, מכיל את מרכיבי הדיכוי כולו.

תודות לההשתתפות בחממת אנימדוק של קופרו  – התקדם הרעיון והגעתי למאייר הנפלא אלון ברייאר והאנימטורית המוכשרת כרמל בן עמי.

ביום חמישי ה – 18 באוגוסט בשעה 20:00 נתכנס ברחוב הירקון 98 בשעה 19:00 מול בית הבושת בו התאבדה ג'סיקה . נדליק נר לזיכרה ונצעד יחד לכיכר אתרים שם יערך האירוע המרכזי בשעה 20:00 (רחוב הירקון 169).  עצרת זיכרון ומאבק לציון שנה למותה של ג'סיקה ולזכר קורבנות הזנות.

לינק לפרטי האירוע בפייסבוק.

קול קוראת לסרטים // אמנות ציבורית

נועה קרוון קוראת לכן ולכם (בפעם השנייה):

 International Public Art Short Film Contest

What is Public Art?
Do you live near a work of public art?
Can you see one from your bedroom window?
Do you pass by one on your way to work?
Is there one you like in particular?

If the answer is yes, send us a short film about it!
If the answer is no, find one quickly and send us a short film about it!

 International Public Art short film contest
 
Selected films will be screened at the Louvre in January 2017
 
DEADLINE: 30 September 2016
 

קול קורא

!NOW YOU SEE ME
More information on: www.nowyouseeme.org

על אתיקה דוקומנטרית בכנס בינלאומי באוניברסיטת חיפה // הזמנה

כנס בינלאומי בנושא אתיקה דוקומנטרית מתקיים בחיפה ב – 18 – 19 במאי 2016.

לצד הישראלים שמציגים שם, מגיעים חוקרים מאנגליה, ארה"ב, גרמניה, פינלנד ואוסטריה.

הנה התוכנייה באנגלית: Documentary Ethics Conference Final Program

והנה פירוט המשתתפים ותקציריהם: The 1st Documentary Ethics Conference Program and Abstract Book_Haifa_University_May_2016.

כנס זה התחיל מפרויקט האתיקה של ד"ר דן גבע בתקריב, שבין כותביו נכללתי.
לשמחתי, הוזמנתי להשתתף גם בכנס במסגרת פאנל של יוצרים דוקומנטריים לצד יריב מוזר וסילבאן ביגלאייזן ובהנחיית אבנר פיינגלרנט.
בזמן שהועמד לרשותי, אציג קטעים מסרטיי ואספר (באנגלית) על ההתלבטויות האתיות שהיו לי בשלושה מסרטיי ועל התלבטות אתית אחת בהווה.

Screen Shot 2016-05-01 at 2.59.37 PM

 

מזומנות ומוזמנים  ב –  19.5 יום חמישי בסינמטק חיפה בשעה 16:45. נראה לי שיהיה מעניין.

על הוראה, הנחייה ואפרטהייד

בשבוע הבא, אפגוש, זאת השנה השנייה, עשרות סטודנטים במכינה המיועדת למגזר הערבי בדקנאט הסטודנטים של בצלאל. אני מכינה אותם לוועדות קבלה; לדעת להציג את עצמם באופן בהיר, ממוקד ובעיקר איך שהם רוצים להציג את עצמם לעולם.

המפגש עם עשרות נערים ונערות  ממשפחות ערביות מרחבי ישראל, מזרח ירושלים והשכונות מסביב לה הוא מפגש עם האפרטהייד דה פקטו של מדינת ישראל מזה עשרות שנים; במקביל אני מלמדת במכינה הכללית של בצלאל ולא יכולה שלא לראות את הפערים: אותם גילאים; אותן פנים תמימות; אותו מבט אופטימי של שנות העשרים המוקדמות אבל לא אותו הדבר.

״אני שונאת את העובדה שאני עומדת כאן על הבמה ואתם יושבים מולי״, אמרה בחיוך גלוריה סטיינם לקהל שהגיע למרכז האמנות היוקרתי BAM שבברוקלין לערב השקה חגיגי של ספרה האוטוביגראפי חיי בדרכים. ״זה יוצר היררכיה מזויפת, ואני לא אוהבת היררכיה כי היא מובילה לפטריארכיה, וסיפרו לי שהפטריארכיה עומדת בפני פשיטת רגל. אז אולי פשוט נעמיד פנים שאנחנו יושבים במעגל ונהפוך את זה לשיחה במקום להרצאה״. גלוריה סטיינם.

מאז נדרשתי לעמוד מול קהל בסיום הקרנות של סרטיי, ובהמשך גם ללמד, העסיקה אותי השאלה: מה היא הרצאה, מי היא מורה ומה זאת הוראה.

מחד, הזדהיתי עם מילותיו של סטפן צוויג:  "אני עצמי חייב תודה ללחץ זה על תאווה שבלטה כבר בגיל צעיר להיות חופשי, תאווה סוערת במידה שאין הנוער בימינו מכיר אותה, ועל שנאה לכל סמכות, לכל מה ש"בא מלמעלה", שליוותה אותי כל ימי חיי.  שנים על שנים הייתה התנגדותי לכל קביעה מוחלטת או דוגמטית בבחינת טבע שני, וכבר שכחתי את מקורה.  יום אחד במסע הרצאות הקצו לי את האולם הגדול באחת האוניברסיטאות, ופתאום גיליתי שעלי לדבר מעל הקתדרה, ואילו השומעים ישבו למטה על ספסלים, כמונו בהיותנו תלמידים, יתבקשו לשבת יפה, לא לדבר ולא לחלוק עלי. מיד אפפה אותי אי-נוחות רבה. נזכרתי בסבל שגרם לי דיבור סמכותי, מנוכר, דוקטריני זה, מלמעלה למטה, כל ימי לימודי, ונתקפתי חרדה שמא ישפיעו דברי מעל הקתדרה בנוסח בלתי אישי כפי שהשפיעו עלינו דברי המורים. משום כך אכן הייתה זו ההרצאה הגרועה בחיי.העולם של אתמול עמ' 39.

בשנה שעברה, במכינה למגזר הערבי בבצלאל נפגשתי עם שתי קבוצות של 30 סטודנטים כל אחת.  פגשתי שם כ – 60 נערים ונערות בני 18 – 22 שנולדו למשפחות מוסלמיות ונוצריות במדינת ישראל או בירושלים המזרחית והשכונות הסובבות אותה. לחלקם אין דרכון ישראלי כי לא נולדו במדינת ישראל אלא בירושלים ושכונותיה ויש להם דרכון ירדני.  אהבתי אותם אחד אחד ואחת, אחת. רובם ככולם, אופטימים לגבי מה יש לחיים האלה להציע להם.  אולי תמימים, אולי חזקים. העיקר, רוצים מאוד להיות כמו כולם; אדריכלים ואדריכליות, מעצבות ומעצבים, צלמים וצלמות, אמנים.

 עיצוב עטיפה: דורית שרפשטיין 

עיצוב עטיפה: דורית שרפשטיין

תוך כדי התקדמות שבועות הלימוד, חיפשתי מה אני יכולה לתת להם שיעזור להם הכי הרבה בכיוון שהם מחפשים בחיים. שם, קיבלתי השראה מ- ג'.מ. קוטזי:  "לפני שהלימוד האמיתי יכול לקרות, צריכה להיות בלב התלמיד איזו כמיהה לאמת. איזו אש. התלמיד האמיתי להוט לדעת. במורה הוא רואה, או חש, את האיש שהתקרב לאמת יותר ממנו. כל כך הוא משתוקק לאמת המגולמת במורה עד שהוא מוכן לחוות את עצמו כדי להגיע אליה. המורה, מצידו, מבחין באש שבתלמיד ומעודד אותו ונענה לה בבערה באור עז יותר. כך מגיעים שניהם לספרה גבוהה יותר. כביכול." ימות החמה.

זה עבד. רבים מהם, שבאמת עבדו והשתדלו ללמוד, התקבלו למחלקות השונות בבצלאל ואני צופה בהם לומדים בתשוקה אדריכלות, אמנות, תקשורת חזותית, אופנה וצילום. זה מעורר בי המון שמחה וכשהם כותבים לי שעזרתי להם, אני מאושרת.

האדם בטבעו מבקש להעניק לאחרים מתורתו, ככל שתורתו רבה יותר כך שאיפתו ללמד גדולה יותר, זוהי גם התפילה שלנו בכל יום "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד". בצלאל כהן.

ומאז שמצאתי לי מורה, התעמקה הבנתי באשר למקומי כמורה/מרצה/מנחה. ואני נוטה להעדיף את המילה – מנחה – כמתארת את מה שאני מרגישה שאני עושה במפגש עם תלמידים.

תודה.

נישואים בכפייה. לנשים בלבד.

במסגרת עבודת תחקיר, שאני עושה לאחרונה לסרט תיעודי עם אנימציה, בנושא נשים בזנות, הגעתי לסרט OUR GIRL של המפיקה רות בני, המבוסס על סיפורים אמיתיים.  4:30 דקות על נישואים בכפייה.

משום מה, עלה לי הדופק במהלך הצפייה והיה לי קשה לנשום.

עברו כמה שעות מאז שצפיתי בסרט הקצר הזה עד שהבנתי למה עלה בי דְּחָק (עָקָה, או בשם העממי – לחץ, באנגלית: Stress).

—–

במהלך השעות לאחר הצפייה נזכרתי שגם אני התחתנתי בגיל צעיר בסוג של כפייה. כן, גם אני…

חייבות לשים (גם) לזה סוף.

הזמנה להקרנת My Terrorist בכנס בינלאומי בינתחומי באוניברסטית תל אביב

ביום שני הקרוב, ה – 28 בדצמבר 2015, בשעה 16:00, תתקיים הקרנה של  My Terrorist באוניברסיטת תל אביב, בניין גילמן חדר 496, במסגרת כנס בינלאומי בינתחומי של יומיים בפקולטה למדעי הרוח, החוג לפילוסופיה:  CONFLICTS COMMUNICATION BODY.

לאחר ההקרנה, תתקיים שיחה איתי.

הנה התוכנייה – הניתנת להגדלה בדבל-קליק עליה:

agenda A4 IASC conference 2015d #1

agenda A4 IASC conference 2015d #2

 

הכנס וההקרנה פתוחים לקהל.

אשמח להיפגש 🙂

בניין גילמן, חדר 496, יום שני ה – 28 בדצמ' ב – 16:00.

תוכנית הכנס.

הזמנה לכנס מקצועי בנושא אנימציה בסרטים תיעודיים ישראליים, סינמטק ירושלים, 24 בדצמ' 2015

פרוייקט דוקומנטרי חדש שהתחלתי לפתח לאחר התאבדותה של ג'סיקה בחדר בו הייתה מקבלת לקוחות שצורכים מין בתשלום – הירקון 98 – משתתף בחממה ביוזמת קופרו הקרן לשיווק סרטים דוקומנטרים, ליוצרים דוקומנטרים המבקשים לשלב בסרטם אנימציה.

שמחתי מאוד להיכלל בפרוייקטים שנבחרו; ההשתתפות (ללא תמורה) כוללת תהליך חונכות עם אנימטורים מהשורה הראשונה ולאורך כמה חודשים.

הכנס המקצועי שפרטיו כאן, הוא השלב הראשון. הכניסה חופשית. יש רק צורך להירשם. הלינק כאן למטה.

Animadoc_invite

 

המנטורים (יוצרי האנימציה):  גילת פרג, שרון גזית, ריקרדו ורדסהיים, יואב בריל, מעין צוריאל, יעל עוזסיני, שרה ג'יין חתוכה.

לינק להרשמה

%d בלוגרים אהבו את זה: