על השמחה מילדים/יומן קורונה 13#

בעוד כחצי שנה, בעזרת השמש, אהיה סבתא לראשונה בחיי.

 

18 ביוני 2020: סתיו, סהר, יולי18 ביוני 2020: סתיו, סהר, יולי                                                                           צילום: רועי בן סירה

הימים, ימי מגפת הקורונה והזעם ברחובות – הכל כך צודק – על השלטון המנותק והמושחת רק גובר ואני מהרהרת בדברים שקראתי על תקופות שונות בהיסטוריה בהן נשים היו בהיריון בתקופות של חוסר שקט, חוסר ביטחון ובעיקר חוסר אמון במנהיגים של אותה התקופה.  תקופות של חשש מהווה ומהעתיד.

ואני חושבת על בתי הבכורה שבעוד חצי שנה, מתוכננת ללדת ותוהה על כוחו של הטבע לתת לנו כוח ממעשה האבולוציה; מהתקווה לשחוק של ילד קטן; מהאהבה שפורצת בעוצמות חסרות תקדים מהחזה נוכח תינוק בן יומו ועוד הרבה שנים אחר כך מול תינוקות וילדים.

מה קורה לו, לבן האנוש, שכל כך מתקלקל כשהוא נעשה אדם מבוגר?

לאן נעלמת לה האופטימיות הזאת שאנחנו מוצאות בתינוקות ומאבדות בהמשך ממבוגרים?

איך יכול להיות שידע וניסיון (של מבוגרים) נהפכים למקור לכאב וצער במקום לאפשרות של שמחה והתפתחות?

מה נדפק לנו כל כך בתהליך האבולוציה?

ואני יודעת מה הבודהה אמר על זה לפני אלפי שנים,

אבל בכל זאת:

כל כך הרבה חכמה, כל כך הרבה שכל. איך הם לא המובילים במאה ה – 21?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: