יומן קורונה 7#

השבוע השביעי לקורונה בישראל ויש הקלות. הבידוד עדיין נמשך והריחוק החברתי עדיין נדרש אבל יש הקלות.  השבוע הלכתי לכספומט בפעם הראשונה מאז חודשיים. כמעט כמו מבצע צבאי עם מסיכה, כפפות, אלכוג'ל ומעטפה לשים בה את המזומנים כדי לא להכניס אותם ישר לארנק הכסף שלי.

אז במסגרת ההקלות, לאחר תיאום מראש ובדיקה שהתוכנית שלי מתאימה לכל הקשורים בדבר, התחבקתי לראשונה אחרי חודשיים עם סתיו – בתי האהובה – וזה היה משהו משהו…. טעים ונעים.

שאלת האם העולם ישתנה – ולו במעט – לאחר הקורונה העסיקה אותי השבוע כנראה בגלל תחילת ההקלות. קראתי כמה מאמרים בנושא, אני עוקבת אחרי הביטויים החזותיים שיוצרים הסטודנטים לתואר השני בתקשורת חזותית בבצלאל בהקשר של "אחרי הקורונה" והנה אחד מהם כאן:

איור: שביט יעקב

איור: שביט יעקב

המחשבה שלי לעת הזאת היא שלא יהיה שינוי מהותי בעולם. הוא יחזור להיות לא מתחשב בסביבה ובבני אדם כפי שהיה לפני משבר הקורונה, והשינוי היחידי שיכול להתרחש ושבמקרה אני מאמינה בו כבר זמן רב הוא השינוי בעצמי ובכל אחת מאיתנו. וזה לא שינוי חסר טעם וזה לא שינוי חסר ערך.

אז מה השינוי שאני רוצה שיקרה בי? אני רוצה שהלב שלי יהיה יותר פתוח להכול ולכולם. שלא יתכווץ כל כך בקלות או כל כך מהר או בכלל; לא למחשבה של "אם הוא מתנהג אלי לא נחמד – זה נגדי".  זאת רק עוד מחשבה והיא לא בהכרח החכמה ביותר כי זה לא נגדי זה הוא נגד עצמו – אני רק האובייקט של העולם הפנימי שלו אז למה שאתכווץ? אני הרי לא בסכנה. רק לשים גבול.

קשה לי לכתוב במיוחד היום. יש כמה דברים שקורים מסביבי שאני לא יכולה לספר עליהם בפומבי והם עוסקים בחיים ובמוות והכול מתגמד לנוכח היותם נוכחים השבוע בחיי.

אז על מה כן אכתוב? על מזג האוויר הנעים כל כך? על זה שהחלטנו לנסוע לביקור חברים בכליל ביום רביעי למרות שאולי לא עומד בכללי ההקלות? או אולי אכתוב על זה שאני ממשיכה לכתוב – וזה נשמע טוב לפי הביקורות בסדנת הכתיבה בזום מחנות הספרים המיגדלור – ושאני מאוד נהנית מהקריאה בספר מפתח לאבא שסיפרתי עליו כאן בשבוע שעבר, ושיש לי זמן לקרוא וזה אושר גדול. אז אני כותבת,  אֲבָל מה עם האֵבֶל. מה עם החיים והמוות? מחפשת את המקום להכיל שמחה גדולה עם צער עמוק באותו הזמן כפי שקורה אצלי השבוע.

שני הקטבים האלה הם חלק מהחיים שלי השבוע ואני נזכרת שהם חלק מהחיים שלנו תמיד – אפילו שאנחנו שוכחים שהמוות הוא חלק מהחיים כי הכל זמני (אניצ'ה בפאלית כמו שאמר הבודהה) אני מתעקשת לזכור את זה וגם לראות ולהנות בכל רגע ממה שיש כאן ועכשיו.

לראות וליהנות – שוב, מזכירה לעצמי – את חצי הכוס המלאה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • empiarti  ביום 3 במאי 2020 בשעה 16:28

    שמחה שיש לך זמן לקרוא ויש לך זמן לכתוב ושאת גם מקבלת על כך משובים טובים. שמחה שאת טורחת לזכור גם את חצי הכוס המלאה, ושאת יודעת שאם יחול שינוי כלשהו בעקבות הקורונה – הרי זה השינוי שמתחולל בתוך עצמך.
    מקווה שתצליחי להישאר עם הלב פתוח יותר. מניסיוני זה בעיקר עניין של רצון ושל תרגול. וזה לא פשוט בכלל אבל אפשרי. וזה בסדר אם לא תמיד מצליחים. תמיד אפשר להמשיך לנסות.
    החזרה המהירה והלא מסודרת לשיגרה (בין אם הקלות רשמיות ובין אם הקלות שאנשים החליטו לקחת לעצמם) קצת מוזרה לי – מוזרה לי לא פחות מההגבלות הפתאומיות שנחתו כאן לפני חודשיים. נראה מה יהיה ואיך יהיה.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  ביום 3 במאי 2020 בשעה 17:01

      תודה.
      כן… מסכימות, באמת מוזר אבל גם היה באמת כן מעניין;הזדמנות לבחון כל כך הרבה פרדיגמות מחדש

      אהבתי

  • rronitt  ביום 4 במאי 2020 בשעה 7:19

    מאחלת לך מכל הלב, ימים שקטים וטובים.

    Liked by 1 person

  • arikbenedek  ביום 4 במאי 2020 בשעה 17:35

    לשמחתי או לצערי [ תלוי האם אני בן 65 או בן 5 ] כל מה שהיה הוא שיהיה – את זה אמר קוהלת, וגם עולם המסעדנות יחזור מהר מאוד לעצמו. שום שינוי לא יקרה במערכת החינוך – למעט שיכלול וקורסים שייכפו על מורים.ות להוראה מרחוק -. מי שמצפה שהפערים בחברה הישראלית יתאחו, שימשיך לצפות, ומה שאנשים לא רוצים לשמוע זה את רמות האלימות שאותם ילדים ובני נוער סופגים מדי יום בבתיהם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: