יומן קורונה 5#

עבר עלי שבוע קשה במיוחד. קרסתי והייתי הרבה במיטה עם סחרחורות ובחילות

אבל, השבוע גם קרה משהו מעודד בשבילי שלא קשור למגפת הקורונה ועליו אני רוצה לספר לכן/ם כאן.

הסיפור הזה התחיל לפני כמה חודשים כאשר הגשתי לקרן גשר לקולנוע בקשה לקבלת תמיכה בפיתוח תסריט לסרט עלילתי שהשם שנתתי לו הוא – מי הרג את ג'סיקה.  לפני כשבועיים התקבלה התשובה השלילית ואליה צורפו שלוש חוות דעת של לקטורים.  החוות דעת הראשונה הייתה מצוינת. החוות דעת השנייה הייתה די טובה והשלישית, איך שהתחלתי לקרוא אותה, לא יכולתי להמשיך והפסקתי. אמרתי לעצמי – מה זה חשוב. כנראה לא אלמד מחוות הדעת הזאת כלום ולא קראתי. אפילו לא הורדתי למחשב את ה – PDF הזה.  כתבתי לשותפים שהיו לי אז להגשה שלא התקבלנו ובזה סגרתי את הסיפור.

יום אחד השבוע קראתי בפורום הקולנועניות טקסט של הבמאית שרון יעיש – שבדוקאביב האחרון ראיתי את סרטה – זונה שכמוני – שבו היא מספרת על חוות דעת נוראית שקיבלה באותו מועד על אותה הגשה ושלאחר זמן שעיכלה פנתה למפיק שיפנה לקרן והקרן אמנם לקחה אחריות והתנצלה.  הודיתי לה על הגילוי ופניתי למייל ההוא ולחוות הדעת ההיא מגויסת לקרוא אותה. מייד לאחר שקראתי, חשתי בחילה עזה ושלחתי מייל לקרן גשר.

שלום לירון,

חוות הדעת שקיבלתי קטועה. אני לא רואה את סוף הטקסט של החוות דעת השלישית שעליה אני מבקשת להגיש תלונה.

הטקסט לא נראה כמו חוות דעת של אדם מאוזן ו/או שאיכפת לו מבני אנוש:

 

חוות דעת 3
"אין ספק שמדובר בנושא רלוונטי, שהיה כזה מאז ימי רחב הזונה. האדם הינה חיה מינית, שכמו שהיא
זקוקה לאוויר ואוכל, היא גם זקוקה למין ו/או קרבה אנושית אינטימית. בהגשתה מצהירה היוצרת כי "
היצירה תאפשר להפוך את ג'סיקה ואת אורן לסובייקטים ותעמיק את ההבנה של הצופים בחשיבות
של איסור צריכת מין בתשלום במסגרת החוק שעבר בכנסת אך טרם יושם"… אבל האם באמת החוק
הינה הבעייה כאן? הרי מראש מציינת היוצרת כי "בית הבושת היה בתחילת דרכה של ג סיקה מקור
לעצמאות ושמחה"…. מה קרה לה בחייה שגרם לכך שעבורה הלך ונעשה העולם "המשחרר" הזה
ל"כלא עבורה גיהינום פרטי בו היא לכודה ללא מוצא עד שלבסוף מרוסקת ושבורה היא תולה עצמה על
הרמקול בחדרה עירומה"…. ? האם באמת מדובר בפגם חברתי/מוסרי/אכיפתי או שמדובר בבחירה
ו/או נטייה אישית, בחסך רגשי, אלה שמובילים אדם (גבר או אישה) לאורח חיים שמאפשר להם את אי
?"השייכות, אי המשמעת, חוסר המסגרת של אותו "כלא פרטי
הקרבן והמקרבן, במקרה זה, אחד הם. כל אחד ממלא את צורך מסוים אצל השני. ולכן, אולי, אין פלא
שבסוף הסיפור "יושב אורן על אחת מהאבנים הגדולות שיוצרות חיץ בין החוף לטיילת ומתבונן עצוב
." ….בג'סיקה אולי אפלו מזיל דמעה
התחושה של הקורא במקרה הזה היא כי יש כאן יצירה ששואפת ל"התחסדות"… יש רעים ויש טובים,
יש חוק ויש פורעי חוק, כאשר למעשה, בסופו של יום, מדובר בבדידותן האישית של הדמויות, והצורך…"

 

אחכה לשמוע מכם – בהמשך לתלונות נוספות שהוגשו לכם על ידי יוצרות שונות.

בריאות, יולי

 

לאחר יומיים קיבלתי מייל מהקרן:

 

בוקר טוב יולי,

שמי גיא עפרן ואני הלקטור הראשי בקרן גשר.

קיבלתי את תלונתך לגבי התסריט "מי הרג את ג'סיקה" שהוגש במועד הייעודי.

ראשית, הרשי לי להתנצל על הדברים שנכתבו. בכל מועד אנו עושים את המיטב למצוא את אנשי ונשות הקולנוע הטובים ביותר שיוכלו לכהן כלקטורים מקצועיים, במטרה לא רק למצוא את התסריטים הטובים ביותר, אלא גם כדי שאלו יוכלו לחלוק עם היוצרים והיוצרות את דעתם לגבי הפרויקטים השונים, ובתקווה גם לסייע להם להשתפר, דרך חוות הדעת, גם אם הן שליליות.

במועד המדובר בחרנו בלקטור שבדיעבד לא היינו צריכים לבחור בו. הרזומה הקולנועי שלו אולי מרשים, אך לא כל יוצר יכול לשמש כלקטור, ועוד יותר – לא כל יוצר יכול להיות אדם עם לב פתוח, כזה שמסוגל לסייע לאחרים ולא רק לראות את הפגמים.

בחוות הדעת שאת מציינת כאן יש בחירת מילים שאנו פשוט לא מוכנים לקבל, ובעיקר תחושה שהערכים של הלקטור נכתבו במקום חוות דעתו המקצועית.

לצערי, את אינך היחידה שהתלוננה על אותו לקטור, וזהו נושא שכבר נמצא בטיפול אצלנו.

כל שאני יכול להבטיח לך הוא שמעבר לכך שאותו אדם לא יוכל לשמש כלקטור אצלנו שוב, שאנחנו ננסה ללמוד מהמקרה הזה, להשתפר ולכוון טוב יותר את האנשים הבאים שיכהנו בתפקיד החשוב הזה, כך שיבינו שמאחורי כל תסריט שכזה ניצבים אנשים עם רגשות.

כולי תקווה שהחוויה הלא נעימה הזו לא תמנע ממך להגיש אלינו בעתיד את הפרויקט, שכן הוא עוסק בנושא חשוב מאוד, והוא ללא ספק סיפור שצריך להיות מסופר.

אשמח לענות על כל שאלה נוספת, אם יש לך.

בברכת חג שמח ובריאות לך ומשפחתך בתקופה המוטרפת הזו,

גיא.

איור: אלון בראייר

 

נדמה לי שאין צורך להוסיף כאן עוד מילים אבל רק מזכירה לעצמי: לא לוותר. לא להרים ידיים. להמשיך.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • massaot  ביום 20 באפריל 2020 בשעה 11:25

    שלום יולי, את הרי יודעת שאחרי העצב וההלם הראשונים צריך לפעול. אפילו חובה לפעול כדי
    שהמציאות לא תתקבע לפי שיפוט מסוג זה. התשובה שקיבלת הוגנת ושקופה ונותנת תקווה
    לגבי העתיד. בהצלחה

    אהבתי

    • Yulie Cohen  ביום 20 באפריל 2020 בשעה 11:29

      תודה. האמת שהתגובה לא סיפקה אותי ולא נתנה לי תקווה כי אין אפשרות לבער עשבים שוטים כאלה ממערך הלקטורה וחובה על קרנות ציבוריות לא רק למנוע הישנות מקרים כאלה אלא גם במקרה זה ליזום חשיפה של שם הלקטור הזה כדי שהוא לא יוכל להמשיך לחולל את הנזק שכבר עשה עד היום.

      אהבתי

  • נאוה  ביום 20 באפריל 2020 בשעה 14:53

    יולי היקרה,
    הנחישות שלך היא דבר מצויין ללקח לחיים. ואם להתבסס על יצירותייך הקודמות, הרי שבהחלט יתכן שעם לקטור ראוי אכן היית אחת הזוכות גם לסרט זה.
    איני יודעת כמה זמן עבר מאז שקיבלת את החלטת הקרן ועד שהחלטת לפעול.
    אבל לאור הנסיבות אני מסכימה עימך שאי אפשר להשאיר את הדברים כמות שהם. אם הוא עשה עוול בחוות הדעת שלו, יתכן שנתן חוות דעת לא ענייניות ולא מנומקות גם לטובה.
    כיוון שהקרן לקחה אחריות על העוול שנוצר כלפיך, וישנה יוצרת נוספת כמוך, על הקרן לקחת אחריות ולבדוק מחדש את כל חוות הדעת של אותו לקטור ולשקלל את התוצאות מחדש עבור על הזוכים.
    אך כאמור, הדבר תלוי גם בכמה רחוק מועד קבלת התוצאות ועד הזמן שגילית זאת, והאם אפשר בכלל – לאור הנסיבות – להחזיר את הגלגל אחורה ולהתחיל את כל ההערכות מחדש.
    כרגע הקרן לקחה אחריות רק במלל/התנצלות. יתכן ששוה לברר אצלה כיצד היא מתכוונת לקחת אחריות גם במעשה מתקן כלפייך (ולא רק לעתיד).

    בהצלחה רבה!!!

    אהבתי

    • Yulie Cohen  ביום 20 באפריל 2020 בשעה 15:07

      תודה נאוה.
      המשכתי והתכתבתי עם הקרן והצעתי להם לבדוק מחדש את הפרויקטטים שאותו לקטור פסול, פסל אבל תצשובתם הייתה שהם עברו על כל ההצעות והם עומדים מאחוריהן. אנחנו לכל הפחות כבר שלוש יוצרות שקיבלו חוות דעת חשוכה מאותו לקטור.

      אהבתי

  • מנהל פרפרים  ביום 23 באפריל 2020 בשעה 16:25

    פוסטים כאלה יכולים לקבל הד באתר פרפרים:
    https://isra-parparim.blogspot.com/
    מוזמנת להצטרף ל'פרפרים'.

    אהבתי

  • מנהל פרפרים  ביום 23 באפריל 2020 בשעה 16:56

    ברוכה הבאה לפרפרים. הבלוג שלך יקושר בהקדם.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: