מכתב ראשון לחאלד מחמוד סלבי

חאלד שלום,

אנחנו לא מכירים.

אולי אתה קורא עברית? אני, לצערי, לא יודעת ערבית.

אני כותבת לך כי קראתי שמגיל 14 אתה שוהה בבתי כלא ישראלים.

חאלד מחמוד סלבי. צילום: מגד גוזני

חאלד מחמוד סלבי                                                                      צילום: מגד גוזני

החיוך שלך בצילום נותן לי להרגיש שאתה אדם טוב והעובדה שעצרו אותך לראשונה כשהיית קטין בן 14 היא בלתי נסבלת בעיניי ולכן אני כותבת לך.

קראתי את העדות שנתת בכתבה של נטע אחיטוב שפורסם בעיתון הארץ לפני שנה במרץ 2019:

"נעצרתי כשהייתי בן 14, עצרו את כל הבנים במשפחה באותו לילה. כעבור שנה עצרו אותי שוב, עם בן דוד שלי, אמרו ששרפתי צמיגים. זה קרה בזמן שישנתי. אמא שלי העירה אותי. חשבתי שהגיעה השעה ללכת לבית הספר, אבל כשפקחתי את העיניים ראיתי חיילים מעל המיטה שלי. הם אמרו לי להתלבש, אזקו אותי והוציאו אותי החוצה. הייתי עם חולצה קצרה והיה קר באותו לילה, אז אמא שלי התחננה שיאפשרו לי ללבוש ז'קט, אבל הם לא הסכימו. בסוף היא זרקה את הז'קט עליי, אבל הם לא הרשו לי להכניס את הידיים לשרוולים.

הם הובילו אותי להתנחלות כרמי צור בעיניים מכוסות והרגשתי שהם לוקחים אותי סתם בסיבובים. כשהלכתי היתה מהמורה בכביש והם דחפו אותי לתוכה, נפלתי. משם העבירו אותי לעציון, שם שמו אותי בחדר וכל הזמן נכנסו חיילים ובעטו בי. מישהו עבר לידי ואמר שאם לא אודה, ישאירו אותי בכלא לכל החיים.

בשבע בבוקר אמרו לי שהחקירה מתחילה וביקשתי ללכת לשירותים לפני כן. העיניים שלי היו מכוסות וחייל אחד שם כיסא לפני. נפלתי. החקירה נמשכה שעה. אמרו לי שראו אותי שורף צמיגים ושזה מפריע לכלי טיס. אמרתי להם שלא עשיתי את זה. עורך דין פגשתי רק אחר הצהריים, והוא ביקש מהחיילים שיביאו לנו אוכל. זו היתה הפעם הראשונה שאכלתי מאז שעצרו אותי בלילה. ב–19:00 שלחו אותי לכלא עופר, שם הייתי שישה חודשים. בתקופה הזאת הייתי ביותר מעשרה דיונים בבית משפט והיתה גם חקירה נוספת, כי לחבר שלי אמרו בחקירה שאם הוא לא יודה וילשין עליי, יביאו את אמא שלו ויירו בה מול העיניים שלו. אז הוא הודה והלשין. אני לא כועס עליו. זה המעצר הראשון שלו, הוא היה מפוחד".

לבי יוצא אליך חאלד. איזו ילדות ארורה. איזו מציאות קשה לחיות תחת כיבוש, אתה והורייך וכל המשפחה שלך. והיום, יום המשפחה, ואתה כנראה לא יכול אפילו לדבר עם אמא שלך.

זה מכתב ראשון ממני אליך.

אכתוב שוב בשבוע הבא.

שמור על עצמך. להתראות, יולי

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: