מכתב פתוח למשורר יצחק לאור לכבוד יום האישה הבינלאומי

שלום רב,

בשבוע שעבר, שוב נכללתי (הפעם, רק לכאורה) באחת מאמרות השפר, שלא לומר פניני הלשון שלך.

על מנת שיבינו הקוראים במכתב פתוח זה את ההקשר, אוסיף כי ביום שני שעבר (ה-3 במרץ 2014) היית מוזמן להשתתף כמרצה אורח באוניברסיטה העברית. אני, במקביל לנשים נוספות, הצטרפתי לקבוצה שנפתחה בפייסבוק על ידי סטודנטיות מהקורס בו היית אמור להתארח, אשר טענו כי הן לא מוכנות שאתה, שבעבר הוגשה נגדך תלונה במשטרה על מעשים מגונים, תגיע לשיעור, למרות העובדה שהמשטרה לא חקרה אותך מעולם בנושא.

לשמחתי התפרסמה ידיעה יממה לפני קיום ההרצאה, כי ההרצאה מבוטלת. בראיון ל- YNET  אמרת: "את השתתפותי בסמינר ביטלתי משום שאני סובל מקרע בשריר הגב התחתון. צר לי אם עקב כך הושבתה שמחת המארחים או המוחים. כיוון שאני בן 66 ואני מתכוון לחיות עוד כעשרים שנה ולפרסם עוד כמה ספרי פרוזה ושירה, אני מניח שתימצאנה עוד כמה הזדמנויות למצוץ את דמי.  בית דין שדה מתמשך זה – שדור חדש של 'ניאו-פמיניסטיות' מתמחה בו באמצעות רדיפתי – הוא פארסה. אני מודע לכך שמיחזור הפרשה, כל כמה שעובש ויובש עולים ממנה, גורם נחת לאנשים משועממים. אני ממש לא נהנה מזה. מעולם לא הואשמתי ב'הטרדות מיניות'. אפילו לא נחשדתי במעשים כאלה. אני משער שהכוונה היא לטענות בעניין סטוץ מ-1986 שהועלה מאוב ב-2010. אומרים שהוגשה אז תלונה נגדי. אולי. מעולם לא נחקרתי על שום תלונה. הייתי שמח אילו הניחו לי ולמשפחתי".

 לקורא/ת שרוצה להבין את הרקע למכתב זה, להלן אבני הדרך:

בפברואר 2014, ארחתי כאן בבלוג את שאול סלע לפוסט אורח

ב – 17 בפברואר 2010 שודרה כתבה בערוץ 10: עדויות של נשים שיצחק לאור הטריד ולעתים אף תקף אותן מינית

כמה ימים אחר כך פרסמתי כאן טקסט: וידוי של מוטרדת סדרתית

ואז הזמנתי כאן נשים שנפגעו להצטלם לסרט תיעודי

ואז יצא המשורר נגדי (בין השאר) בכתבה שקיבל לכתוב על עצמו (כתב הגנה)  בעיתון העיר ז"ל.  מכיוון שהעיתון ביקש את תגובתי לפני שקראתי את הכתבה המשתלחת, רק חלק מהדברים נמצאים כאן.

במקביל כתב יוסף כהן בנושא בהעין השביעית

ואז, נכתבה עצומה שתוצאותיה לא ידועות לי לנשיאת מועצת העיתנות על עיתון העיר ז"ל שנתן לך במה חופשיה.

בהמשך היו גם זה, וזה וגם זה, וזה – מכתב לידידתך ענת מטר.

ובחזרה למכתב זה, שקלתי להודות לך שלכבוד יום האישה הבינלאומי 2014, זכיתי סוף סוף להגדרה עצמית מפוארת מפיו של משורר ניאנדרטלי: "ניאו-פמינסטית".  וואוו. ניאו-פמינסטית.  איזה כבוד.   אבל ביום האישה הבינלאומי הזה, אני כבר לא מחפשת הגדרות עצמיות ולא עזרה ממשוררים. גם לא מסופרים.

ביום האישה הזה, אני מתחייבת לעצמי ולבנותיי להמשיך ולדרוש ממך ומשכמותך, המתנהלים בדפוס הקוזאק הנגזל, לקחת אחריות על המילים ואולי גם המעשים שלך/ם ולבקש סליחה מכל מי שטוענת שנפגעה ממך/ם.

אתה הרי משורר הבוחר בקפידה את המילים שאתה כותב. לא עורכי דין ערמומיים. בחר מילים של חרטה. של כפרה. של סליחה. בחר מילה של חמלה.  רק בחר אחרת, ותראה איך העולם מסביבך ילך וישתנה.  בהצלחה.  יום אישה שמח.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 7 במרץ 2014 at 19:25

    יישר כוח!! מילים כדרבנות ועוד הדרך ארוכה…

    אהבתי

  • יונתן  On 8 במרץ 2014 at 5:52

    ״בקש סליחה מכל מי ש: ט ו ע נ ת שנפגעה ממך״ ?????!

    ההגזמה הזו, היא היסוד לאי ההבנה בין המינים.
    כך תונצח האטימות הגברית
    כך מונצחת ההיתקרבנות הנשית.
    אני אב לשלוש בנות ,
    חרד כל יום וכל ערב מהאפשרות שתיפגענה ו/או תוטרדנה
    מאידך , מנסה להכשירן( בעקיפין) לכך שגם אם חו״ח תודרדנה או תותקפנה, לא יאחזו בכך לנצח וירדפו את המטריד עד פתח קברו…
    עוול לאדם ועוול כבד יותר כלפי עצמן..
    דברי נכתבים ללא כעס , ועם הרבה חמלה.
    ובברכת: יום אשה טוב.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 8 במרץ 2014 at 8:00

      יונתן, לא מדובר כאן ב"אחיזה". גם ה – LETTING GO דורש לפעמים פעולה.

      החוויה החוזרת ונשנית של נשים איננה רק משורר אחד וזמר שני ואיש תקשורת שלישי, אלא חוויה מתמשכת של חפצון.

      הנה לך שיעור מאלף:

      http://9gag.tv/v/3312?ref=fbl9

      אהבתי

      • יונתן  On 8 במרץ 2014 at 17:34

        תודה על התגובה,
        צפיתי בסרטון.
        והשתכנעתי.
        השתכנעתי בכך שטשטוש הגבולות בין: הערה מטומטמת מחד ובין נגיעות, ואלימות מאידך
        הגישה הטוטאלית הזו שמביאה נשים "לטעון שנפגעו " מהערה במסדרון – ולהיסחב לאורך זמן בתחושה שעברו טראומה…. – זו לדעתי גישה מוטעית הפוגעת בעיקר באותן נשים.
        הטמטום הבורות והגסות (שבאים לידי ביטוי בהטרדות מילוליות ובמבטים)- יש להיאבק בהם
        באמצעות הכשרת הבנות, עוד מגיל צעיר, שתדענה לענות קצר, פוגע וללא התחכמות, את היכולת הזו יש לגבות בהעצמת הביטחון העצמי -בהנחלת כלים פשוטים לתירגול (בבי"ס) של קרב מגע – רק בכדי לייצב את המבט ברגע המענה החד משמעי- זה מספיק כדי להרתיע את המטריד מלהעמיק את השפלתו.
        ומאידך – לבנים – חינוך לשיוויון בין המינים, לכבוד , לנימוס.
        ובאמצעות פיקוח על המסרים הבלתי הולמים בתקשורת ובטלוויזיה.
        רדיפה והטרדת נגד מתמשכות וגם משפטיזציה – הינן המענה הנכון רק במקרים של אלימות ופגיעה בוטה ו/או סידרתית בפרטיות.
        ביקורתי לסרט: רדוד מניפולטיבי ומוגזם!
        במסווה של " תראו מה עברתי היום" – מגבב מקרים שקרו ל5-15 נשים ממוצעות במהלך כל חייהן – ולא שזה נעים..

        אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: