מיצי. סוף.

רק לפני שנה סיפרתי כאן על מעבר הדירה של מיצי.

יום למחרת עדכנתי גם כאן.

יומיים אחרי, עדכנתי ב – זה.

עברו כמה ימים והסוף היה טוב; מיצי חזרה הביתה.

שנה טובה עברה עלינו בדירה החדשה.

לאחרונה החל התפקוד של מיצי להידרדר. היא לא אכלה הרבה והתקשתה לשתות.

בצער עצום, השלמתי עם סוף חייה.

לאחר שבוע אישפוז במרפאה וטרינרית, נדרשנו היום להמתת חסד.

מיצי. 18 נובמבר 2012. סוף.

מיצי. 18 נובמבר 2012. סוף. אהבה.

מיצי הייתה ותהייה מלאך. את האהבה שהיא לימדה אותי, לא למדתי מאיש/ה.

אוהבת אותך מיצי, עד יום מותי. מקווה שגם עכשיו טוב לך, היכן שאת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nina ramon  On 18 בנובמבר 2012 at 21:15

    אוי, כמה קשה. נורא. ועצוב. זיכרי אותה ואת אהבתה. זה המון, וזו ירושה שאין כמותה.
    מחבקת אותך

    אהבתי

  • נעמה  On 18 בנובמבר 2012 at 21:26

    עצוב נורא, יולי. כל-כך כל-כך כואב.

    עם מותה של חתולתי האהובה (שהיתה אצלי 13 שנה), כתבתי שתי רשימות כואבות. אחת על ימיה האחרונים והשנייה על מותה. אבל הן פורסמו רק בבלוג הפרטי…
    התמונה שלה (יותר נכון ציור שציירו לי מתמונה שלה) משקיפה למיטתי ממקום סמוך למקום שבו נהגה לשכב. אני עדיין מוצאת את עצמי קוראת לה ומדברת אליה, שנה ורבע אחרי לכתה… מקווה שטוב לה, בגן העדן של החתולים…

    אין כמו ידידינו על ארבע. אין כאהבה שהם מרעיפים עלינו. כרכות שאנחנו זוכים לה בחברתם. זוהי מתת החסד שלהם לנו; שאנחנו יכולים לשאת אתנו גם אחרי לכתם. ואולי היא מקלה במעט על הכאב העצום.

    אהבתי

  • David Palma  On 18 בנובמבר 2012 at 21:28

    תנחומי

    אהבתי

  • אביטל גרינפלד מרדכי  On 18 בנובמבר 2012 at 22:00

    דמעות. איזו יפיפיה. זכית לה והיא לך.
    אלוהים של החתולים דואג לה.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 18 בנובמבר 2012 at 22:03

      תודה אביטל יקרה. אמן. מיתי ראויה לכל דאגה… כולה הייתה נשמה.

      אהבתי

  • אורלי  On 18 בנובמבר 2012 at 22:02

    יולי יקרה…כל כך יולי להרגיש ככה כלפי כל ייצור חי…….כייף למיצי שאימצה אותך…
    זה הקושי היחידי עם בעלי חיים, הפרידה, כואבת, אבל אני תמיד מזכירה לעצמי מה הענקנו חזרה לחיה האהובה שלנו ואיך היא גם זכתה…..והיות ומדובר בבעלי חיים שחיו ברחוב והיו עזובים הרי נתנו להם חיים אחרים…..אז שולחת לך חיבוק….
    אורלי

    אהבתי

  • nataliemessika  On 19 בנובמבר 2012 at 6:25

    עצובה בשבילך. לחיות הבית יש יכולת נדירה להרגיש את בני המשפחה בלי לטרוח להסביר ולהצטדק. בטוחה שאפשרת לה חיים טובים ושלווים.

    אהבתי

  • נועם לסטר  On 19 בנובמבר 2012 at 9:23

    עצוב

    אהבתי

  • poochys  On 19 בנובמבר 2012 at 13:14

    יולי,
    הוסיפי את הדמעות שלי על מיצי ועל מה שלמדת ממנה. מרגש ועצוב גם יחד.
    חיבוק לך ממני.
    פוחי

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 19 בנובמבר 2012 at 13:24

      תודה פוחי. זה עוזר… מפתיע כמה ההשתתפות בצער שלי, עוזרת. תודה

      אהבתי

  • Yulie Cohen  On 25 בנובמבר 2012 at 20:51

    http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=18657&source=share&sourcemember=707908

    ידידות מקסימה יכולה לבוא בכל שלב בחיים…
    היום בת 88, הקשישה הנחמדה מיסאו, מגדלת כבר 13 שנים את החתול הלבן היפהפה שלה, אותו אימצה כשהיה גור. נכדתה, שראתה איזו מערכת יחסים מיוחדת הולכת ונרקמת בין השניים, החליטה לתעד את הצמד בסדרה שובת לב של תמונות. החתול בעל הפרווה הצחורה והעיניים המהפנטות, מלווה את סדר יומה השליו של מיסאו ומהווה לה בן לוויה מסור. אז הנה הם יחד, מיסאו והחתול פוקומארו, בתמונות מקסימות של ידידות מופלאה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: