בסכנת חיים מיידית

אוכל לפליטים בין מצריים לישראל - 6 בספטמבר 2012. צילום: מי טל דנון

אוכל לפליטים בין מצריים לישראל – 6 בספטמבר 2012.צילום: מי טל דנון

"האוכל בתמונה נתרם אתמול ועד עתה לא הועבר לאנשים.
הטענה שלא ניתן לאשש היא שקיבלו עירוי מעבר לגדר, לא אוכל ולא טיפול רפואי.
אנשים כאן, על פי הערכת הרופאים, בסכנת חיים מיידית, בהתאם לתנאי האקלים והנתונים שנמסרו". כותבת מי טל דנון.

ואני כותבת: אסור להרפות. אסור.  אחרי שנים של סיפורי גבורה על האירופאים שהאכילו פליטים יהודים שברחו מאיימת הגרמנים, איך אפשר להרפות?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nina ramon  On 6 בספטמבר 2012 at 14:12

    יולי, ללא ספק דילמה מאוד קשה, אבל אני סבורה שההשוואה לפליטים יהודים שברחו מגרמניה בעת מלחמה איננה במקומה.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 6 בספטמבר 2012 at 14:25

      נינה, יש בינינו, אם כך חלוקי דעות. בשבילי כל איש/ה ראויים להצלת חיים באשר הם/ן בסכנת מוות.

      אהבתי

  • Dotan  On 6 בספטמבר 2012 at 15:15

    טרם הבנתי למה עלינו לתת להם להיכנס. למה הם באים כמסיגי גבול?

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 6 בספטמבר 2012 at 15:36

      דותן, באריתראה נשקפת סכנה לחיים של תושבים רבים. אלה שברחו, עושים מאמץ לשרוד. ראה כאן:
      http://www.hrw.org/reports/2009/04/16/service-life-0

      כמו כן, כתבתי כאן רק על העובדה שהאוכל שנאסף עבורם לא הורשה לעבור אליהם… מדובר בשיא של אכזריות, לטעמי.

      אהבתי

      • השמאלני ששותק  On 7 בספטמבר 2012 at 15:04

        רגע, לא הבנתי,
        הם הצליחו לברוח מסכנת המוות באריתראה, ואז הם המשיכו עוד איזה 2000 קילומטר אחרי שהם ניצלו מהמשטר האריתראי, חצו את סודן ואת כל מצריים, עשו טרק במדבר סיני והגיעו עד אלינו?
        בשביל מה?

        אהבתי

      • Yulie Cohen  On 7 בספטמבר 2012 at 15:10

        בשביל מה? כי "אצלנו", או אולי מדויק יותר, אצלך, הייאוש נראה נחמד יותר; החיים סבבה. במיוחד לשחורים. כי אתה שמאלני ששותק.
        (אני אישית, לא אוהבת ציניות. היא מלאה בשליליות).

        אהבתי

      • השמאלני ששותק  On 7 בספטמבר 2012 at 17:28

        סליחה על הציניות, זו תגובה טבעית אצלי כשמזכירים לי את אושוויץ בלי הצדקה.
        אם את טוענת שהם באו את כל הדרך עד אלינו בשביל שיהיה להם יותר "נחמד" ויותר "סבבה" מאשר בסודן, או במצרים, ואז את משווה אותם ליהודים שנמלטו *בתיאוריה* ממחנה ההשמדה של אושוויץ-בירקנאו, אז ציניות היא המענה הכי "נחמד" שיש לי להציע.
        אגב, גם כשבמחנה הפוליטי השני, מזכירים את אושוויץ בלי הצדקה, זה מביא לי את הסעיף.

        אהבתי

      • Yulie Cohen  On 7 בספטמבר 2012 at 17:47

        לא הזכרתי את אושוויץ ולכן זו הבעיה שלך שזה מה שקופץ לך בכל פעם שמוזכרת המילה – פליטים יהודים ואירופה.
        כך גם מה שמביא לך את הסעיף, לא בהכרח רלוונטי לדיון כאן

        אהבתי

      • השמאלני שעדיף שישתוק  On 7 בספטמבר 2012 at 21:16

        את צודקת לגבי האזכור לאושוויץ, מיהרתי מדי להגיב..
        על אף כל זאת, אחרי שהפליטים עברו אלפי קילומטרים שהיו בטוחים עבורם, מחוץ להישג ידיהם של רודני אריתראה, אינני סבור שישראל צריכה לקלוט אותם כאילו הם בסכנת מוות מיידית. עם זאת, אין ספק שאסור לתת להם להתפגר מצמא על גבולות המדינה..

        אהבתי

  • Yulie Cohen  On 6 בספטמבר 2012 at 15:38

    והנה אינפורמציה נוספת ועצומה:

    http://www.avaaz.org/he/barak_a_life_and_death_decision/?bYzKLab&v=17584

    אהבתי

  • ליאור וכטל  On 6 בספטמבר 2012 at 15:53

    מזעזע!

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 6 בספטמבר 2012 at 18:19

    עדכון:

    שתי הנשים (גם זאת שהפילה את את התינוק לאחר הריון מתקדם) והנער בן ה-14 הוכנסו לישראל. לשאר 18 הגברים לא איפשרו להיכנס נכון לעכשיו והם ככל הנראה יחזרו למצרים.

    (ערוץ 10)

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 6 בספטמבר 2012 at 19:44

    עדכון 19:41 — נקבע דיון דחוף מחר ב-11:00 אצל נשיא בית המשפט העליון גרוניס*

    היועמ"ש לא השיב לפניית עמותת אנו פליטים הדחופה אליו משעה 13:07 (http://on.fb.me/TlT0Kq) לפיכך, באי כוחם הגישו בקשה לדיון דחוף בבית הדין הגבוה לצדק בשעה 18:24.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 6 בספטמבר 2012 at 20:17

    ח"כ דב חנין מעדכן בפייסבוק:
    Dov Khenin
    אני נמצא בשערי כלא סהרונים בנגב. לכאן הועברו שתי נשים אריתראיות ונער לאחר שהיו שמונה ימים בחום הכבד על גדר גבול ישראל מצרים. שמונה – עשר הגברים הוחזרו למצרים.

    הגעתי לגדר כמה שעות קודם לכן. רציתי לדבר איתם. להבין מה מצבם ומה צריך להיות מעמדם. הצבא מנע ממני להיכנס למקום עד אחרי שהנשים והנער הוכנסו והגברים הוחזרו.

    כל השאלות הקשות נשארו: מי היו האנשים האלה? האם הם זכאים להגנה כמבקשי מקלט? מה יקרה איתם עכשיו?

    הלילה אשתמש בחסינותי הפרלמנטרית כדי לנסות להיפגש עם הנשים והנער ולשמוע אותם.

    לקח אחד ברור מהפרשה הזו: גדר איננה פיתרון פלא. המיליארדים שהושקעו בה לא יכולים להיות חלופה להסדרים בין לאומיים ואזוריים. הם גם לא משחררים מהחובה המוסרית והמשפטית לבדוק את מצבם של האנשים המתדפקים על הגדר.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 6 בספטמבר 2012 at 20:52

    מה שכתבה מירית, אמא של מי-טל דנון , לבתה.

    מרית דנוןposted toמי-טל דנון

    כשאת נמצאת שם על גבול מצרים עם המשלחת של רופאים לזכויות אדם, אני חושבת ביני לביני שאילו היית מתגוררת בעיירה אושווינצ'ים בפולין בין השנים 1942-1945 והיית רואה אסירים מזי רעב ליד הגדר, לא היית מסוגלת לומר אחר -כך :"לא ראיתי, לא שמעתי, לא הבנתי, לא תיארתי לעצמי…".אני חושבת על הורי, סבא וסבתא לך – שאילו היו היום בין החיים, בוודאי היו מאד גאים בך. ומאד ברור לי שאת שם היום לא רק בגללם, בגלל מה שהם עברו, או בגלל מה שספגת בבית, אלא בגלל שבשבילך כל אדם הוא אדם, באשר הוא. אמא

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 7 בספטמבר 2012 at 9:38

    גיוס לכל החיים, עינויים ועבודות כפייה: כך נראים החיים באריתריאה:

    http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1819204

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: