פריבילגיה

חינכו אותי לחשוב, שעניים הם אנשים עצלנים, אשר לא הולכים לעבוד, ולכן הם עניים.
במשך השנים, הצלחתי לסדוק את האקסיומה הלא מדויקת הזו, למרות שעוד לא ידעתי כל כך למה, ואיך ולשם מה.

אתמול, בתל אביב-יפו, עת הבאתי לראשונה סיר אורז לגינת לוינסקי, פגשתי עניים חסרי כול שנסו על נפשם מאפריקה, אשר משתוקקים לעבוד, אלא שמדינת היהודים מחוקקים חוקים שיאפשרו להכניס אותם לכלא על כי אינם יהודים.

31 באוגוסט, גן לוינסקי, הכנת קינוח לארוחת צהריים לפליטים

31 באוגוסט, גן לוינסקי, הכנת קינוח לארוחת צהריים לפליטים מאפריקה

ואנחנו, לבני העור, שנולדנו לאימהות יהודיות,  יכולים לבחור ביום שישי בצהריים, האם לרדת  לים בתל אביב-יפו, או לבוא עם סיר אורז, או לחתוך אבטיח, לפליטים שחורי עור אשר ברחו מאפריקה.  ברחו מהמדינה שבה הם נולדו רק כי שם, הם כבר היו מתים.

מבקשת אני מכם סליחה, עניי עירי.  דרך עיינכם העצובות, המחפשות קיום ושרידה, חשתי אתמול לראשונה במדינת ישראל שנת 2012 (חרף היותי אישה), את סדר גודל הפריבילגיות שנולדתי אליהן כאן.

סליחה. לא על הפריבילגיות שלי. סליחה על שאני כה חסרת אונים נוכח המאבק שלכם להישרד או סתם לרצות חיות.

————————————————————————————————–לתמונות נוספות מאתמול בגינת לוינסקי אצל יאיר מיוחס בפייסבוק.

ומחוץ לכלא קציעות, היום ה – 1 בספטמבר 2012 אצל שלומית כרמלי בפייסבוק.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: