אח שלי

בוקר. הנייד מנגן צליל שיחה נכנסת.

על הצג כתוב: גיל בוסתנאי.

הלב דופק, בום בום בום.

מה קרה? לא שמעתי ממנו  שנים.

למה הוא מתקשר? קרה משהו? הוא רוצה לבקש סליחה? אולי לקשקש דיבורי סרק, כפי שעשה שנים…

***

גיל בוסתנאי הוא אח שלי. לא האח שלי., אלא אחי. אחי יחידי שנולד כאשר הייתי בת שש וקיבל את השם גילי.  גיל כהן.

לימים חזר בתשובה. למד בכולל. הקים משפחה. שישה ילדים. כמה נכדים. בני ברק.

אין ביננו קשר. אנחנו לא נפגשים.
לפני כמה שנים גם שינה את שם משפחתו ל-בוסתנאי.

צלצול הטלפון הפסיק את הבוקר שלי.  לא הספקתי לענות והוא נדם.
הלב דפק עוד יותר חזק.
אולי הוא צריך עזרה.
אולי קרה לו משהו.
התקשרתי חזרה.
הייתי בממתינה.
הלב דפק.
אולי קרה משהו ומתקשרים לעוד א/נשים לבקש עזרה.

התעקשתי וצלצלתי שוב.
הייתי בממתינה.
חיכיתי. לא סגרתי.

קולה של אשתו היה בצד השני: "הלו…".

"שלום, זו יולי…". חיפשתם אותי?

הלב דפק בחוזקה.

שנים לא שמעתי מהם.

"אה…כן….שלום…

כן.. זו הייתה טעות…. לא, זה היה בטעות".

"אהה…" אמרתי. "הבנתי….הבנתי…אז שלום", אמרתי וסגרתי.

ללא תחושת הקלה.
ללא תחושת הקלה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nina ramon  On 11 ביוני 2012 at 16:54

    אוי… מצטערת בשבילך

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 11 ביוני 2012 at 16:57

      תודה על האמפטיה נינה…. זה כבר שנים והכאב לא נגמר…

      אהבתי

      • nina ramon  On 11 ביוני 2012 at 17:30

        כן, זה מסוג הכאב שלא נגמר…

        אהבתי

      • Yulie Cohen  On 11 ביוני 2012 at 17:39

        כן. אומרים שלאחר שיסיים לחתן את כל בנותיו ובניו, לא יפחד לאבד אותם חזרה לחילוניות ויחדש קשר…

        אהבתי

  • Lior Wachtel  On 11 ביוני 2012 at 17:17

    אני חש את כאבך יולי, אני יכול להבין אותו. פניה לדת מפרקת משפחות!

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 11 ביוני 2012 at 17:25

      תודה ליאור. אכן כך אבל נראה לי שהפנייה לדת במקרה של אחי ושלי, איננה הסיבה היחידה לניתוק רב השנים הזה….

      אהבתי

  • יאיר  On 12 ביוני 2012 at 9:05

    הלב נקרע קצת. ואני מחבק אותך.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 12 ביוני 2012 at 9:10

      החיבוק שלך באמת מנחם אותי והלב ממשיל להיות קרוע…
      ממשיכה לחפש דרכים להשלים את העדרו בחיי… כדי להיות פחות עצובה על מה ש"אין" ולשמוח במה ש"יש"…
      תודה יאיר יקר

      אהבתי

  • חנה  On 3 ביולי 2012 at 8:31

    יולי יקרה
    זה באמת נשמע קשה מאד.
    נראה לי שהפאנטיות בשיאה נמדדת בהעדפת הדת על פני ההורים והאחים.
    ועצוב מאד שאדם מגיע למצב אנושי כזה.
    אבל מרצוני לדון כל אדם לכף זכות, אני אומרת לעצמי שישנם מקרים
    שהנפש כה מסובכת שיכולים סדרי העולם להשתבש. לכן מזווית זו ההתנהגות הכה תמוהה
    מעוררת גם קצת חמלה. משהו זועק לתיקון.
    לצערי מכירה את הנושא מקרוב מאד.
    יולי יקרה, היי חזקה, את ממילא כזו. עשי באמונה. איש לא ינצח את אהבתך לאחיך.
    אני אתך. את מוזמנת למצוא בי ובמשפחתי משפחה שלך.
    ושתזכי לימים טובים עם בנותייך ובן זוגך ועם שאר הקרובים לך שאינם מסובכים בענייני דת.
    חנה ידען כהן

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 3 ביולי 2012 at 18:06

    חנה יקרה, תודה רבה על התגובה החמה. אני אכן נוהגת להתנחם במה שיש לי ויש לי הרבה, זה רק שצלצול טלפון אחד כזה מציף כל כל הרבה רגשות, שבחרתי לכתוב עליהן כאן. לחלוק את הסיפור עם א/נשים נוספים/ות זו גם הקלה. תודה לך.

    אהבתי

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: