לענת מטר שלום

שלום ענת,

אנחנו לא מכירות אישית. הייתה לי אליך הערכה רבה מאז שמעתי עליך לראשונה, מעמאד סבע בשנת 1999. מאז פרצה לתודעה הציבורית ההתנהגות הפוגענית של יצחק לאור בנשים, אני שוברת את הראש, איך את מסדרת לעצמך את המציאות נוכח כל החומרים הכתובים, המצולמים, המוקלטים אודותיו.  כאמור, רבות כבר נכתב בנושא, צולם והוקלט ובוודאי יצא לך לראות ולקרוא, אבל מה שראו עיניי היום, החלטתי לשלוח אישית אליך. אנא, הביטי.  זה טקסט ממילותיו של המשורר הנאור שנאמרו לעטרה צחור דיין במהלך לימודיה בבי"ס סם שפיגל כאשר הייתה בת עשרים ושתיים. לדבריה, הרוב נאמר מול כל הכיתה חלק במסדרונות ויש שנאמר לה בלחש.

אחותה של עטרה, ענת צחור, כותבת היום ש: "לאחר שנים החליטה אחותי עטרה צחור דיין לכתוב את מה שעבר עליה, זו לא הייתה החלטה קלה עבורה. היא ועוד נשים חוו חוויות טראומטיות שהשאירו צלקות. יש לציין שעטרה התלוננה כבר לפני שנים על אותה התנהגות שפלה של מי שהיה המורה שלה, תלונותיה לא טופלו כמו שהיה צריך, כנראה, והראייה שנשים אחרות נפגעו שוב לאחר שנים. הפרשה התעוררה לתחיה שוב ועטרה לא שותקת כי הזיכרון לא התפוגג, המילים עדיין מהדהדות אך הפעם לאזניים של אישה בוגרת ומנוסה.".

היום נודע לי שאת משתתפת בכנס בעניין האסירות הפלסטיניות ביום שני הקרוב ה-14.5, אז אני שואלת אותך ענת מטר, האמנם אסירות פלסטיניות זקוקות לתמיכתך יותר מבנותינו הצעירות?

שתי בנותיי, בגיל של עטרה בשנים שפגשה את המורה/המשורר/איש הרוח שאת מוצאת לנכון להמשיך ולתמוך בו ציבורית. מה את מציעה לי לומר להן בסופו של יום על היעדר הסולידריות בין נשים הנותנות גיבוי לגברים פוגעניים כמו האיש הזה. תגידי לי רק מה?

תודה מראש, יולי

נ.ב. הנה מספר לינקים לכתיבה על לאור מנקודת המבט שלי.