זה כל הסיפור (2)

לפני שנתיים, הייתי משוכנעת שרק בחופשה מחוץ לאיזור המוכה הזה, יכול להתקיים עבורי הרגע הזה.

מאז, התעוררה תקווה גדולה ובקיץ האחרון גיליתי שיש לזה קיום גם כאן, בארץ הקשה הזו.

לאהבה מסתבר, אין גבולות, היא לא דורשת מקום ולא זמן.  כאשר היא נוכחת, היא מתקיימת.

הרגע הזה, שלנו, היה במהלך מסיבה שנתית במקום העבודה של שתיהן.

והיום, כאשר שמש הציפה את החורף בתל אביב-יפו, נזכרתי בשמחה שקיץ 2012 מתקרב ודפני עוד תחזיר אותנו לרחובות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Lior Wachtel  ביום 5 בפברואר 2012 בשעה 22:07

    יולי, אני אוהב את האופטימיות שלך. הלוואי עלי….

    אהבתי

  • Lior Wachtel  ביום 5 בפברואר 2012 בשעה 22:45

    "אופטימיות מפוכחת", ביטוי גדול. מעורר הרבה מחשבה הביטוי הזה. אני מניח שקודם בא הפיכחון ולאחריו האופטימיות. תודה על השיר של לאונרד כהן. אחד הזמרים שנוגעים בי ביותר, נוגה עד מאד.

    אהבתי

  • Lior Wachtel  ביום 5 בפברואר 2012 בשעה 22:54

    יש ניגוד מובנה בין אופטימי למפוכח שהרי באופטימיות אין שום דבר מפוכח. להיות אופטימי בא לדעתי מתוך מקום של אמונה פנימית ממקום חם ומכיל בעוד שאופטימיות מפוכחת בא לאחר נסיון חיים קשה שעבר עיבוד. אני מנסה להתנסח מתוך הסיפור שלי.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  ביום 6 בפברואר 2012 בשעה 9:19

    ליאור, נראה שאנחנו מסכימים.
    וכמו שכבר אמר גם לאונרד כהן, צריך לחפש את הסדק שדרכו מגיח האור – החיפוש הבלתי נלאה לאור ומציאתו הם האופטימיות והפיכחון, טוב אותו אין צורך להסביר; החיים הם לא מה שסיפרו לי שהם…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: