סימון דה-בובאר; אישה בראש מהפכה

רבות נכתב על סימון דה-בובאר וקטונתי אני מלהוסיף עליה מילים; אינני, לצערי, "תולעת ספרים" וגם איני בולעת אותם; אני קוראת לאט וחווה את הקריאה כמו צפייה איטית בסרט; ויזואלית ובשאר חושי הגוף.

כך, לא קראתי את כל ספריה של דה-בובאר ולהודות על עוד אמת, התוודעתי אליה בזכות ז'אן-פול סארטר כאשר קראתי את ספרו המרהיב גיל התבונה.  את אישה שבורה של דה-בובאר, קראתי בסוף שנות השבעים, מספר פעמים.  כן, אני גם קוראת לאט וגם מספר פעמים.  בשלושת הסיפורים של אישה שבורה, נכונו לי מספר שיעורים שיסייעו לי בהמשך חיי הבוגרים, בהקמת משפחה.  בכל סיפורי אישה שבורה מוותרות הנשים על עצמאותן ועל עצמיותן, נתלות בבעליהן ובילדיהן תלות נפשית וכלכלית, ובסוף הן נבגדות, נעזבות, ועליהן להתמודד עם הזקנה הממשמשת ובאה.  בעת הקריאה בספרה המנדרינים (באנגלית, טרם תורגם לעברית), לימדה אותי דה-בובאר שוב אבל אחרת, איזה חיים אינני רוצה לחיות.

סימון דה-בובאר הייתה מהפכנית ובכך לימדה אותי איך לא לבגוד בעצמי, כאישה.

אבל, למרבה האכזבה ומצד שני ההבנה את חייה שלה, עצוב כל כך היה לי לקרוא בחודשים האחרונים, את חלקה הראשון של האוטוביוגרפיה, זיכרונותיה של ילדה מחונכת ולהבין כמה נלחמה סימון דה-בובאר, מאז ילדותה וחייה הבוגרים, בגורל הכל כך ידוע מראש של כל אישה במאה העשרים; לבגוד בעצמה.

בתום קריאת 370 עמודי זיכרונותיה של ילדה מחונכת, בתרגומו של ניר רצ'קובסקי, בהוצאת כתר, אני מצטערת להודות, גם באוזני עצמי, שבמושגים של סימון דה-בובאר נראה שהיא לא הצליחה שלא לבגוד בעצמה, אבל היא האירה לנו דרך חדשה ועלינו להאיר את המשכה.

וכך, בימים אלה, של מהפכה חברתית סוחפת על סדרי עדיפויות כלכליים, כאשר בראש עומדות דפני ליף וסתיו שפיר, אני עדיין מחפשת את הדרך שאותה נכון להאיר, אבל יודעת שהעיקר כאן היום הוא בשינוי השיח; לא עוד "על חרבנו נחייה כי אין דרך אחרת". לא עוד "זה או אני או את/ה". אלא מהיום, סולידריות; גם אני וגם את/ה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אדם  On 14 בספטמבר 2011 at 1:42

    יש בזה משהו עצוב אבל בעיקר יש בזה משהו מרהיב. יחידות סגולה יוצרות לבאים ובאות אחריהן דרך טובה יותר ועולם שבו מתוקן מה שהמובילות מצאו בו פגם ואף סבלו ממנו. המתנה שהן נותנות לנו היא לראות את החסר ולדמיין ולייסד עולם טוב ומלא יותר במקומו. דה בובואר "בגדה בעצמה" גם בגלל שלא היו לה מורות דרך בשיעור קומה של האדם שהיא עצמה עשתה מעצמה במהלך חיי היושרה המרתקים שלה.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 14 בספטמבר 2011 at 21:09

      תודה אדם. מה שהעציב אותי לגלות הייתה העובדה שהיה מגיעה לסימון דה-בובאר לקטוף את פירות עבודתה והיא לא.

      ועכשיו אני מקווה שדפני ליף וסתיו שפיר תהיינה מסוגלות להנות מפרי עמלן המרהיב במחאה החברתית של קיץ 2011.

      אהבתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: