עמוס עוז, על המחאה החברתית

מחאת הדיור: אנשים אחים אנחנו     מאת עמוס עוז כפי שפורסם ב 'הארץ'- 06:53 02/08/11

לא המפלגות ולא ארגוני האופוזיציה חוללו את המחאה הזאת. היא נולדה ממסירותם והתלהבותם של מאות ואלפי אנשים צעירים, שסחפו אחריהם את מיטב אזרחי המדינה

ישראל אף פעם לא היתה מדינה שוויונית, אבל בשנותיה היפות היא היתה יותר שוויונית מרוב מדינות העולם. העוני לא היה ממאיר, העושר לא ניקר עיניים, והאחריות החברתית לאביון ולנצרך היתה לא רק כלכלית אלא גם רגשית. בישראל המוקדמת, מי שעבד וכמעט כל הנשים והגברים עבדו קשה מאד יכול היה לפרנס את ביתו בצניעות אבל בכבוד. העולים, הפליטים, דרי המעברות, זכו לחינוך, רפואה ודיור ציבוריים. ישראל הצעירה והענייה היתה יזמית חברתית רבת-פעלים. כל זה נהרס בשלושים השנים האחרונות, כאשר ממשלות ההון הגדול עודדו ואף ליבו את חוקי הג'ונגל הכלכליים של תפוס כפי יכולתך.

המחאה השוטפת היום את רחובות ישראל וכיכרותיה כבר מזמן אינה רק מחאה על מצוקת הדיור. זוהי מחאה שבלבה העלבון על אדישות הממשלה לסבלות האזרחים, על איפה ואיפה נגד העם העובד, ועל חורבן הסולידריות החברתית. המראות מחממי הלב של ערי האוהלים שפשטו ברחבי ערי ישראל, של הרופאים הצועדים למען חוליהם, של ההפגנות והעצרות, הם כשלעצמם תחייה מרנינה של האחווה והערבות ההדדית. שהרי הדבר הראשון שאומרים המפגינים האלה, עוד לפני "צדק חברתי" ו"הלאה הממשלה", הוא "אנשים אחים אנחנו".

המשאבים הדרושים לביסוס הצדק החברתי בישראל נמצאים בשלושה מקומות: ראשית, המיליארדים שהשקיעה ישראל בהתנחלויות, שהן הטעות הגדולה ביותר בתולדות המדינה, וגם מעשה העוול הגדול ביותר שלה. שנית, סכומי העתק המוזרמים לישיבות החרדיות, שבהן צומחים דורות של בטלנים בורים אכולי בוז כלפי המדינה, אנשיה, ומציאות המאה העשרים ואחת.

האם יש סיכוי לסולידריות החברתית המתעוררת? דברו על זה בפייסבוק

שלישית, ואולי ראשונה, תמיכתן הנלהבת של ממשלת נתניהו וקודמותיה בהתעשרות הבלתי מרוסנת של הטייקונים למיניהם ושל הסמוכים על שולחנם, על חשבון מעמדות הביניים, כמו גם על חשבונן של שכבות המצוקה. בל נשכח מניין בא העושר הזורם אל ההתנחלויות, הישיבות והטייקונים: הוא בא מפרי עמלם וכשרונם היוצר של מיליוני ישראלים, הנושאים על גבם פלא כלכלי יחיד במינו של מדינה דלה במתנות טבע (את הגז הטבעי עוד לא התחלנו לספור), ועשירה בכוחות אנוש.

לא המפלגות ולא ארגוני האופוזיציה הוותיקים חוללו את המחאה הזאת. היא נולדה ממסירותם והתלהבותם של מאות ואלפי אנשים צעירים, שסחפו אחריהם את מיטב אזרחי המדינה. מרגש מאד לראות את ותיקי המחאות לדורותיהן, שהיו במשך שנים קולות קוראים במדבר, מסתופפים בצל אוהלם של הצעירים המנהיגים בחוכמה את המחאה החדשה. אנשים כמוני, שמחו במשך שנים רבות על מדיניותן של ממשלות ישראל, מחבקים באהבה ובהשתאות את הדור החדש הזה, העולה על קודמיו.

הבחירה שלי לתמונת המחאה החברתית יולי 2011

הבחירה שלי לתמונת המחאה החברתית יולי 2011

מסמך: רשימת הדרישות של ראשי המוחים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רשימות  On 2 באוגוסט 2011 at 17:16

    ואוו., היינו כעיוורים והנה מגיע עוז ופוקח את עינינו איך לא ידענו עד עכשיו?
    עוז לעמו ייתן
    ושיהיה שלום

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 2 באוגוסט 2011 at 17:21

      ומה לך, מוטי, הציניות הזו?
      מה קרה?
      את רוצה יותר מהר, יותר חזק או מה?

      אהבתי

  • eran  On 5 באוגוסט 2011 at 8:26

    לנצל מצוקה אמיתית בכדי להסית כנגד מגזרים שאתה שונא זאת טכניקה שהשתמשו בה רבות במדינה מסויימת בה אתה זוכה להערכה רבה

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 5 באוגוסט 2011 at 11:14

      ערן, אמנם כתבת לעמוס עוז ולא אלי אבל מכיוון שאני פרסמתי כאן את הטקסט שלו, גם להגיב:
      אין כל קשר בין שנאה לבין אמונה עמוקה שיהודה ושומרון צריכים להיות, בדין ובצדק, הטריטוריה של מדינה פלשתינית.
      אז, מדינת ישראל בגבולות 67 תוכל להתקיים בביטחון ובאופן מוסרי כמדינה דמוקרטית עבור יהודים.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: