מזל שהאיש הזה לא אבא שלי

הערב, לפני עשרים ושלוש שנים, הייתי בשיעור האחרון להכנה ללידה.  למרות שהייתי בשבוע הארבעים, סתיו הייתה עם הראש למעלה גם כי רופא הנשים היה במילואים בשבוע בו היה אולי מצליח הניסיון להפוך אותה מבחוץ.  בכל מקרה, חיכינו לצירי לידה רגילים כי "אי אפשר לדעת", אמרו המומחים, "אולי פתאום היא תתהפך", למרות שכבר לא היה לה ממש מקום.  מאוחר יותר בלילה, הלילה לפני עשרים ושלוש שנים, החלו הצירים ולפי כל ההנחיות הם נראו רציניים מספיק בכדי לקחת את התיק המוכן ללידה ולהגיע לבית החולים בלינסון (היום, יצחק רבין) במהירות.  ההכנה ללידה הייתה כבר הכנה לניתוח קיסרי כי היה חשש לחיי התינוקת בלידת עכוז.  סתיו יצאה מדופן בטני בחמש לפנות בוקר של ה – 21 ביולי 1988.

אחד הדברים המרכזיים שהעסיקו אותי כל השנים הראשונות שלי כאם היה המחויבות הטוטאלית לפרי בטני; אני, אמרתי לא פעם, עומדת מאחורי בנותיי, באש ובמים.  גם אם חלילה תמעדנה, אני איתן.  אמון (TRUST) היה ועודנו, אחד מעמודי התווך של אימהותי.  רציתי שבתי הבכורה ואחריה גם השנייה, תוכלנה לבטוח בי לנצח.  הן תדענה שאני שם בשבילן ת-מ-י-ד.  זה לא אומר שאין גבולות, זה רק אומר שוודאי ברגעיהן הקשים, אני שם בשבילן ואיתן.

וכך, היום בבוקר, כאשר פורסם בישראל היום שצו איסור הפרסום בתיק שנסגר לאחרונה בחשד לאונס ומעשה סדום שביצע איש תקשורת מת"א בבחורה שהגיעה לביתו לאחר היכרות בפייסבוק הוסר, חשבתי על הבחורה שהגישה את התלונה ושאותה פגשתי ועל ההורים שלה;  איך הם יכולים לעזור לבת שלהם?
איך אני יכולה לעזור? ביקשתי לכתוב את העדות שלה; את הסיפור שלה כפי ששמעתי מפיה וראיתי את עיניה ואת הגוף שלה ואת תמונות החבלות שנעשו בה והאמנתי לכל מילה שלה.  חשבתי שלמרות שהיא לא הבת שלי, אני רוצה לתמוך בה. כי אני מאמינה לה.  כי את כולנו אנסו גברים – בברוטאליות יותר או פחות; כי את כולנו, אילצו לקיים יחסי מין גם כאשר אמרנו "לא". וגם כי לא כולנו מעזות להתלונן במשטרה. וצריך לעודד בנות להתלונן במשטרה.

אבל כאשר קראתי את  נעמה כרמי על המשך שתיקת התקשורת בעקבות הסרת צו איסור הפרסום, הייתה שם תגובה של גבר שעוררה בי תחושות של חנק. הוא כותב:  "אם רוצים להגיע למידע רלוונטי נוסף יש לפרסם גם את שם המתלוננת בזמן החקירה. אולי פרסום שמה יגלה כי לאחרים היא מסרה מידע שונה בתכלית. אולי נגלה שתלונות על עברות מין כלפיה הן אצלה שיטה ואולי נגלה עוד כמה פרטים רלוונטיים שיכולים להאיר ולהציג את התלונה באור שונה לחלוטין. זה כמובן אסור ואם החשוד עצמו בהנחה שיש לו כסף יעסיק חוקר פרטי שלבדוק את המתלוננת והרקע שלה יאשימו אותו בשיבוש הליכי משפט-כולם נורא בעד ברור האמת בתנאי שזו האמת הנוחה להם.  אפשר להניח שעל רקע ההתלהמות בעת החקירה כנראה הראיות בתיק זה הן אכן אפס מאופס שאם לא כן המשטרה לא הייתה סוגרת אותו-שהמשטרה תפסיד חגיגיה תקשורתית?  נדמה לי שכעת משהוכח לכאורה שהוגשה תלונת שקר יש לפרסם את שמה של המתלוננת על מנת שניתן יהיה לבחון ראיות נוספות ולברר אם יש מקום להעמיד אותה לדין-אם מתלוננת מוסרת תלונת שווא בזדון ותוך שהיא עצמה יודעת שמדובר בתלונת שווא היא יכולה לעמוד לדין ואף להיתבע בתביעה אזרחית".

"איזה מזל שהאיש הזה הוא לא אבא שלי", חשבתי לעצמי.  לא שאבא שלי בהכרח תמך בי בכל נושא ועניין, אבל אם הייתי מספרת לו שגבר שהזמין אותי אליו הביתה אנס אותי, הוא וודאי היה מאמין לי ועושה הכול לעזור לי להביא את הצדק והאמת לאור.  אבל הגבר הזה, שאני מקווה שאין לו בנות או אחיות, בטח מבין שתיק שנסגר מחוסר ראיות לא אומר כלום על מה היה מלבד זה שלא היו מספיק ראיות להגשת כתב אישום.  הוא בטח גם יודע שהסטטיסטיקה על בחורות שהעלילו על גברים שאנסו אותם היא קרובה לאפס (כאן), לעומת הסטטיסטיקה על קיום יחסי מין בכפייה בתוך בתים (לא בסמטה חשוכה) בין שני אנשים (לא זרים).

כמה ערלות לב יכולה להיות בגבר אחד? על מה הוא מגן? איפה הוא חי? באמת תגידו לי, איפה הוא חי? הוא לא רואה מה קורה מסביב?  הרי לכל גופי התקשורת יש את שמה של המתלוננת והם יכולים בקלות רבה לבדוק האם יש אמת בטענת הנילון שהמתלוננת היא מתלוננת סדרתית.  לעומת זאת, אם כל גופי התקשורת היו מפרסמים את שמו של הנילון – עליו נשאר צו איסור פרסום – אולי היו מגיעות עדויות נוספות והופכות את הקערה על פיה.

וכך, מחר בבוקר, כאשר אנשק את סתיו, בתי, ליומולדת 23 שמח, אלחש לה שוב באוזן:

"אני מבטיחה לך, שתמיד אאמין לך ותמיד אתמוך בך".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נעמה  On 20 ביולי 2011 at 20:31

    ומזל טוב לסתיו למחר 🙂 יופי לה שיש לה אמא כמוך.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 20 ביולי 2011 at 20:36

    תודה מעומק הלב, נעמה.
    גם טוב שיש לנו, הבנות, אותך.

    אהבתי

  • יוסי דר  On 20 ביולי 2011 at 21:53

    סתיו בקיץ?…

    מזל טוב!

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 20 ביולי 2011 at 22:13

      תודה יוסי.
      סתיו נוצרה (conceived) בסתיו 1988 בניו יורק – בהרבה אהבה 🙂

      אהבתי

  • משה  On 20 ביולי 2011 at 22:01

    מהיכן הנתון הסטאטיסטי על אחוז תלונות השווא הנמוך? עורכת הדין שלמאמרה את מפנה נוקבת במספר, בלי לתת לינק.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 20 ביולי 2011 at 22:18

      אתה מזומן לשאול את עורכת הדין שפרסמה את הנתון הסטאטיסטי על אחוז תלונות שווא קרוב לאפס מהיכן היא קיבלה אותו

      אהבתי

  • משה  On 20 ביולי 2011 at 22:10

    באתר מרכז הסיוע לנפגעות אלימות מינית בנגב כתוב כך:
    "מציאות בה מעל 60% מתיקי עבירות מין נסגרים בשל חוסר ראיות, חוסר אשמה או העדר עניין לציבור".
    http://www.maslan.org.il/apage/103540.php
    אז מי אומר אמת?

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 20 ביולי 2011 at 22:15

      מה הקשר בין סגירת תיק מחוסר ראיות לבין תלונות שווא?
      ובוא נחכה לתוצאות מבקר המדינה שיתפרסמו בקרוב בנושא סגירת תיקים. הוא כנראה חושב שתהליך סגירת התיקים הוא מאוד בעייתי, וודאי אי אפשר להסיק ממנו שמדובר בתלונת שווא בכל מקרה שנסגר תיק. הנה:
      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1235266.html

      אהבתי

      • משה  On 20 ביולי 2011 at 23:11

        ודאי שיש קשר בין סגירה מחוסר ראיות לבין תלונת שווא. אם התיק נסגר מחוסר ראיות זה אומר (לכל הפחות) שיתכן והיתה פה תלונת שווא. כך, אפילו אם הנתון על 3% סגירהמחוסר אשמה נכון, שיעור תלונות השווא הוא לפחות 3% אבל יתכן שהוא עומד על קרוב ל60%.

        אהבתי

  • יפתח  On 20 ביולי 2011 at 22:45

    יולי,
    אין לתמוה על מה ש"האיש הזה" כתב בתגובות לנעמה כרמי. יש לו רקורד עקבי של כתיבה כזו. ראי פה http://bit.ly/p3GxIj
    וכן בתגובתי אליו: http://bit.ly/o1q8An
    (הכל מגובה. אם ימחק, אפרסם על במה אחרת. הוא גם איים עלי בתביעת דיבה. אבל אמת דיברתי).

    אהבתי

  • יוסי דר  On 20 ביולי 2011 at 23:08

    באשר לתלונות על עבירות מין – המדיניות הלא כתובה של הפרקליטות היא לא להגיש כתב אישום נגד מתלוננת – גם אם מתברר שהגישה תלונת שווא, וזאת – על מנת שלא להרתיע מתלוננות מהגשת תלונה (אם אני זוכר, היתה הוראה כזו של עדנה ארבל בזמן שהיא היתה פרקליטת המדינה).

    בכל אופן, אם, בראייתו של איש התקשורת, הוגשה נגדו תלונת שווא על אונס – המינימום שהייתי מצפה לו לאחר שהתיק נסגר הוא, שאיש התקשורת יגיש נגד המתלוננת תביעת נזיקין על מה שהיא גרמה לו (מעצר, מעצר בית, השפלה וכו' וכו'), שכן בתביעת נזיקין הוא לא תלוי במדיניות כזו או אחרת של הפרקליטות.

    ואם הוא לא מגיש תביעת נזיקין נגד המתלוננת על כל מה שהיא גרמה לו – אני שומר לעצמי את זכות התמיהה (לפחות).

    אהבתי

    • נופר כהן ביטן  On 23 ביולי 2011 at 18:59

      המתלוננת מאוד רוצה שהוא יתבע אותה תביעת נזיקין. ואף ממליצה לו לעשות זאת מוקדם ככל האפשר. ובמקביל שיקח בחשבון שבסופו של דבר במשפט אזרחי הוא ידרש לשלם את כל הוצאות המשפט, הוצאותיה הרפואיות כולל פיצוי עבור הנזקים בגין החבלות שהותיר עליה כולל הימן מכוער חתום אצלה בגב שמסרב להעלם בנוסף םיציוי עבור ההתעללות הנפשית שהעביר אותה בזמן לאחר וגם כעת כאשר הוא מפיץ שקרים נבזיים לכל עבר ומעביר חומרי חקירה ערוכיםם ומוקצנים בעזרת היחצנית ועו"ד שלו לצורך הכפשת והכתמת המתלוננת. עובד שעות נוספות בנסיון להעביר מסרים נבזיים והכפשות לאלפי חבריו בפייסבוק (אני עדה) וכו'..וכו'..
      כל הכבוד לכותבת הפוסט על חיזוק הנאנסת.

      אהבתי

  • גולדבלט משה  On 21 ביולי 2011 at 5:00

    תגבה שלי לפוסט התפרסמה אצל נעמה ונכון יפפח יש לי רקורד מאד עקבי בנושא הזה שרוב הכותבים בורחים ממנו בגלל שהשיח נשלט על ידי פעילות זכויות נשים תוקפניות שגרמו לכך שההליך הפלילי בעבירות מין נראה יותר כמו משפטי שחורים בדרום ארצות הברית בתחום זהלפני כשומונים שנה. הנשים הללו והכותבת היא בהחלט אחת מהן מבזות את מושגי "חזקת החפות" ו"הליך חוקי נאות" ועוד סבורות שיש להן זכות להטיף. מכיוון שאני לא מתרגש מדמגוגיה והוקעה[כמו הפוסט האחרון של הכותבת על יצחק לאור ]אמשיך להביע את דעתי-אם אוכל לבקש אבקש רק בקשה אחת-הניחי בבקשה לילדים שלנו-הם לא חלק מהוויכוח .

    אהבתי

    • אדם  On 21 ביולי 2011 at 8:07

      משה, אתה מצטנע ללא צורך, להישגים האישיים שלך בתחום הזילזול בחזקת החפות מגיעים רק מעטים.

      ב-18 במאי 2011 כתבת, "שוברים שתיקה הוא ארגון הממומן על ידי גורמים זרים ששאלת מוסריות דרכי הפעולה של צה"ל מעניינת אותם כקליפת השום …אני רואה בהם אויבים במובן הפשוט והרצחני של המילה."

      בקשתי ממך להוכיח את ההאשמה הגרוטסקית הזאת, שהיא על גבול ההזמנה לאלימות, או להתנצל. מאז אתה שותק. עברו כבר חודשיים. כל הכבוד באמת על ההתנהלות שלך מול חזקת החפות.

      אגב, עדיין לא מאוחר להוכיח או להתנצל אבל אני מנחש שממך נזכה לא לזה ולא לזה.

      אהבתי

  • גולדבלט משה  On 21 ביולי 2011 at 6:05

    אני חייב לציין שבעיניי הפוסט הזה מהווה עוולת לשון הרע שכן הוא תוקף אותי באופן הנבזי ביותר במימד האישי כהורה בגין הבעת עמדה לגיטימית לחלוטין,מה גם שלכותבת אין כל מידע עלי בתחום זה.

    אהבתי

    • אלעד  On 21 ביולי 2011 at 7:57

      לכתוב שמזל שאתה לא אבא שלי זה לשון הרע? שאני מקווה שאין לך בנות או אחיות? פחחחחחחחחחח
      בוא נגיד שלא הייתי לוקח אותך בתור עורך דין.
      אתה תוקף בואפן נבזי וברוטלי בשיטתיות. אבל כשמישהי כותבת את דעתה הלגיטימית עליך אתה מיד מאיים בתביעות דיבה. זה לא מפליא כי זה מתאים להתנהגות הכוחנית והבריונית שלך .

      אהבתי

  • נטלי  On 21 ביולי 2011 at 7:11

    מרגש יולי.
    ולגבי האיש המדובר: דומה שבשל ההיצע הרב בעו"דים במדינה, הדרך הטובה ביותר להשיג לקוחות היא לעשות הרבה רעש ועדיף – צורם לאזניים כדי לצוד הרבה תשומת לב. לא לקחת ללב. תשמחי על הזכות שנפלה בידך להתמקד במקום המאמין והחומל של החיים.
    ומזל טוב לסתיו

    אהבתי

  • גולדבלט משה  On 21 ביולי 2011 at 10:31

    לאדם- שוברים שתיקה מקבל רשמית מימון מהאיחוד האירופי והם התאגדו כחברה בע"מ על מנת לעקוף מגבלות הרובצות על עמותות. אם הם סברים שזו ךשון הרע שיתבעו.אתה בהחטו מוזמן לבדוק את נושא מימון החברה הזאת.
    ראה גם בויקיפדיה
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%94#.D7.AA.D7.A7.D7.A6.D7.99.D7.91

    באשר לפוסט אצטרך-כשאתפנה מעט לעסוק בבלוג שלי במה שאני שונא לעסוק בו הוא בכותבת עצמה. היא עצמה פרסמה במהלך פרשת לאור פוסט בדבר מעשים שייחסה לרב ידוע מאזור תל אביב . הגבתי אז לכך וכנראה אחרים ואז היא מחקה את הפוסט [נדמה לי שהכל שמור אצלי ]ופנתה אלי בבקשה בהולה בדוא"ל, שאותה כיבדתי, להוריד בבלוג שלי כל התייחסות או קישור לפוסט ולמה שפרסמה. יכולתי לצפות למעט זהירות יתר מצידה כשהיא בוחרת לתקוף אנשים באופן אישי כי דעותיהם בנושאים מסוימים נוגדות לשלה-התבדיתי – אני ממש לא מתכוון לעבור על כך בשתיקה.

    אהבתי

  • דודו פלמה  On 21 ביולי 2011 at 11:29

    יולי תודה. פוסט מרגש ומכמיר את הלב. בואי נאמר שאילו יכולתי להחליף אימא הייתי מבקש שתהיי אימא שלי.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 21 ביולי 2011 at 15:00

      דודו תודה.
      מהדברים שכתבת על אמא שלך, זיכרונה לברכה, לא נראה לי שהיה כדאי לך להחליף אותה באיש/ה – גם אם אפשר היה 🙂

      אהבתי

  • אורה  On 21 ביולי 2011 at 18:26

    יולי, מזל טוב לסתיו(:
    ובנושא שלך, כמו שאת יודעת היטב כולנו יודעים במי מדובר כך שצו איסור הפרסום לא ממש גונן עליו. אני שואלת את עצמי- מה באותם מקרים (מעטים מאוד) שבהם מדובר בעלילה? ואני לא מדברת על המקרה האמור, כי חזקה עלי שאם ראית את הבחורה ואת החבלות על גופה, את יודעת על מה את מדברת. אבל אני עדיין חושבת שצריך להיות מאוד זהירים בעניינים האלה- כי פרסום מסוג זה יכול גם להרוס את חייו של חף מפשע. (ואגב, אונס בעיני אינו פחות גרוע מרצח).

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 21 ביולי 2011 at 19:20

    תודה רבה אורה.

    אינני יודעת היטב ש"כולנו יודעים". הבחורות שאולי נפגעו מאותו הגבר, אולי לא מסתובבות במעגלים של "כולנו" וכאן טמונה הבעיה שצו איסור פרסום לא מאפשר להן להגיע לאינפורמציה שבחורה אחת (העזה ו) התלוננה במשטרה – מה שהיה מעודד אותן להתלונן גם, אילו נפגעו מאותו הגבר.

    אהבתי

  • הצועד בנעליו  On 21 ביולי 2011 at 22:36

    וכמו להרגיז, אותו כתב שב והופיע היום בחדשות ערוץ 2 בנושא אקטואלי. (עלי לציין שלא שמתי לב כל כך לכתב הזה עד שהתפרסם הסיפור ברשת).

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: