יצחק לאור, אני והפחד

יצחק לאור ואני גרים באותה שכונה כבר לא מעט שנים.  בשנת 2004, ביקרתי בביתו, לקראת כתיבתו ביקורת על ציון, אדמתי.  מאז שנפגשנו בדירתו, היינו נפגשים לפעמים בסניף הדואר המקומי ומהנהנים לשלום, אחד לשנייה ואחת לשני.  בעוונותיי, גם הייתי מנויה אז על כתב העת מטעם .

לאחר כמה שנים, כאשר קראתי את העדות של אשכר אלדן כהן ושמעתי ממנה אישית שיש עוד נשים רבות שנפגעו מיצחק לאור,  יצאתי בקריאה לנפגעות לתת את עדותן למצלמת הוידאו שלי.

לאחר מכן שודרה הכתבה בערוץ 10 בה נכחתי לראות ולשמוע שאכן ישנן נשים נוספות שנפגעו מיצחק לאור.

בהמשך, קיבל יצחק לאור במה להשתלח בכל הנשים שהעזו לצאת נגדו שם כלל גם אותי תוך שהוא משקר ממש לגבי.  כאשר קיבלתי הזדמנות להגיב, היה הציטוט של דבריו עלי חלקי ונמנעה ממני ההזדמנות להוקיע אותו על שקריו.

מאז, ראיתי אותו בזווית העין, פה ושם, בשכונה.

היום, הייתי חייבת לשלוח בדואר  די.וי.די של האח שלי אשר הוזמן אצלי עבור הקרנתו בימי הסליחות הקרבים.

כאשר נכנסתי לדואר, חשתי דפיקות לב עולות וגואות.

עמדתי בתור בשקט וחשבתי לעצמי: "מה יקרה אם הוא ייכנס עכשיו לדואר…. מה יקרה… "

האם אסתכל לו בעיניים? האם ארכין את ראשי כמתחמקת מעימות? או שמא אשפיל מבט שיבטל את עצמי? האם יוכל לראות שאני פוחדת מהאלימות שלו? האם ירשה לעצמו להעיף לי כאפה? ועוד ועוד מחשבות דומות.

לבסוף, כאשר הגעתי לדלפק, חייכה אלי הפקידה המקסימה חיוך רחב ואמרה לי: "הי, מה שלומך? מזמן לא ראינו אותך כאן? והפקידה השנייה הצטרפה אליה בחיוך רחב ואמרה, מה נשמע? כמה זמן לא היית כאן".  ואני, בהקלה גדולה חשבתי לעצמי, " נו, שאומר להם ששמעתי שהאיש כנראה בגרמניה אז אני יכולה להרגיש בטוח לבוא לדואר או…שעדיף פשוט שאומר, כפי שאמרתי: "תודה, תודה. באמת מזמן לא הייתי כאן. מה שלומכן?"

והשיחה שקלחה, השכיחה ממני לרגע קט את אותו הפחד.

הפחד, שמא ייכנס האיש האלים הזה לסניף הדואר בשכונה שלי, יתקרב אלי ולא יצליח להתגבר על ייצרו האלים לכשיראה אותי שם…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה  On 13 ביולי 2011 at 12:22

    לפני כמה ימים עבר על ידי עבריין מאד מוכר ומסוכן פי כמה מלאור-את חושבת שזה סיבה לפוסט מיוחד?

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 13 ביולי 2011 at 19:40

      משה, אתה מוזמן לכתוב פוסט בכל עניין ולבטח אין צורך לקבל ממני אישור.
      אני לא כתבתי פוסט על עבריין כי לא עלי לקבוע מי הוא עבריין ומי הוא לא.
      אני כתבתי פוסט על הפחד לפגוש בסניף הדואר של השכונה שבה אני גרה גבר מסוים כי מצאתי שלסיפור הזה יש עניין ציבורי מעבר לאישי.
      אם יש לך בת זוג, אם יש לך בנות, או סתם ידידות או בנות משפחה, האמן לי, הן מבינות על מה אני כותבת… על פחד של אישה להסתובב בעולם בו עבריין מין מורשע (הנשיא לשעבר) עדיין מסתובב חופשי אחרי עשרים שנים לאחר התלונה הראשונה…

      אהבתי

    • קוראת, קוראת  On 14 ביולי 2011 at 2:25

      מר' גולדבלט, אכן אתה כנראה לא כותב על כל עבריין שעובר לידך.

      אני ראיתי היום פוסט ארוך בהרבה, שהכיל אינספור מילים יותר מהפוסט הנוכחי – אתה חושב שזו סיבה להגיב בצורה ביקורתית וצינית במיוחד?

      או שמא תגובות ציניות וביקורתיות לפוסטים הנקרים בדרכך אינן כה נדירות ואינך בררן בכלל כאשר אתה כותב מילים, לכן אינך צריך להעלות במחשבתך תגובה ממש מיוחדת, אלא סתם טיפה עוקצנית ומאוד שכיחה. הסבר אפשרי?

      כי אני רואה שאתה מגיב בכל מקום ונראה שהדינמיקה היחידה של דיאלוג שאתה מכיר היא דרך ויכוח וקנטרנות.

      אהבתי

  • Einat  On 13 ביולי 2011 at 13:26

    מענין שאת מזכירה דוקא את הדואר מכל המקומות בשכונה. אני הייתי באותו סניף לפני כמה שנים, הוא היה שם בתור וניסה לעזור לבחורה צעירה שהסתבכה עם איזה מסמך , בין היתר היא היתה צריכה פקס ושמעתי אותו אומר לה: יש לי בבית, אני גר לא רחוק. חשבתי לעצמי איזה אשמאי זקן הוא הפך להיות. עדיין נזכרת בזה לפעמים..

    אהבתי

  • אריק  On 13 ביולי 2011 at 22:26

    יולי,
    האם שמעת פעם אחת, פעם אחת בלבד, שלאור היכה אישה ברחוב?
    האם הפחד שלך ממנו מעיד דווקא עליו? או עלייך?
    האם הפחד שלך, רק הפחד, מצדיק האשמות כאלה?
    באיזה אופן לאור יוכל להתגונן מול ההאשמה הזו?
    וזה מה שמכוער כאן – הוא איננו יכול.
    את מה הוא יכחיש? את הפחד שלך?

    לאור הוא אדם עם אנרגיות מטורפות.
    הוא חכם והוא בוטה.
    וזה יכול להפחיד.
    אבל בכל לבי אני מאמין שהוא איננו אנס ואיננו שום דבר דומה לזה.
    אני כן מאמין שהוא יכול להיות בוטה מאוד, מעליב ומפחיד.
    אבל כל זה רחוק מאוד מאונס ודומיו.

    כל זה לא הגון.

    ואגב לצד הבוטות שלו, לאור הוא אחד האנשים עדיני הנפש ביותר החיים כאן. כן כן.
    ואני אומר את זה לא בגלל העמדות הפוליטיות שלו, אלא בגלל דברים אחרים, קטנים לכאורה, שראיתי אצלו בהזדמנויות שונות.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 14 ביולי 2011 at 7:17

      אריק,
      תודה על ההעמקה:
      אכן, לא. לא שמעתי אפילו פעם אחת שלאור היכה אישה ברחוב.
      וכן, הפחד שלי מעיד בעיקר עלי.
      הפחד הזה מעיד על כך שמאז שנולדתי (בת), ויצא ועיצבנתי גברים, הם היו כועסים עלי ואלימים כלפיי והעדיפו שאשתוק ואציית ואגיד כן, או YES SIR.
      ההאשמות שאני מפרטת בסיפור שלי על הפחד מלאור אינן מופרכות והתאכזבתי אישית לקרוא את מה שהוא בעצמו כתב באותו כתב הגנה חסר פרופורציה בעיתון העיר. הטקסט שלו היה מאוד אלים. וכל זה אחרי עשרות שנים שהוא פועל ללא לאות להגן על הפלסטינים, ויודע היטב שגם ה-נשים היא קבוצה מופלית לרעה בכל חברה, כמ שאמרה יוקו אונו "נשים הן הכושים של העולם".
      אז אני לא יכולה לדעת אם לאור אנס. אינני חוקרת, שוטרת או שופטת.
      אבל אני יודעת שלאור שיקר במה שכתב עלי ולו בכדי שלא אעז להמשיך ולעסוק בעניינו
      ואני יודעת שלאור האמין בעדויות של פלסטינים ולא מאמין בעדויות של נשים רק כי הן מדברות עליו
      ואני יודעת שהעובדה שאני ממשיכה לדבר עליו לא מוצאת חן בעיניו (בלשון המעטה)

      בכל מקרה, אם הוא רוצה לומר לי שאין צורך שאפחד ממנו, הוא מוזמן לומר לי זאת אישית. פומבית או אישית. אני רק אשמח. תודה.

      אהבתי

  • אורלי פרוינד  On 15 ביולי 2011 at 0:56

    רציתי לציין שעברייני מין – כמו המפלצ שפגע בי 15 שנה בילדות יכולים להיות לכאורה בעלי צדדים מאוד חמים ו"רגישים" זה סוג של יצירת תדמית שמכפה על מעשיהם….. אדון "אריק" או חבר של לאור או לאור….. אף אחד לא מתכחש לאפשרות שלאור או דומיו הציגו צדדים אחרים שלהם לאנשים מסויימים אין זה סותר ואין זה קשור למעשיהם, לאור גם יכול להיות אבא נפלא…. אין קשר, כמעט כל הפושעים הם אחים של…. ילדים של…. דודים של……סבים של….. אבל הם גם פושעים

    אהבתי

  • הדס אור גנוז  On 16 ביולי 2011 at 16:27

    לאריק – בתחילה חשבתי שלא נהגו בך יפה כשחשדו בך שאתה פיקטיבי. לא שמתי לב שהיו הפניות בכתבה של יולי לתחקיר המקור ולויקיפדיה ולכל מקום שבו אפשר לקרוא עדויות, וחשבתי שאם תקרא אותן – יהיה לך לפחות יותר קשה להגיד שלא היה כאן אונס. מסתבר שטעיתי! אבל – אם אתה לא פיקטיבי, זה אפילו יותר מדאיג! הרבה יותר מדאיג!!! כי גם אם אתה מסתתר מאחרי שם שאינו שלך, וגם אם לא – רוב האנשים שגם אני פגשתי, כשהתחלתי לספר את הסיפור שלי – לא רצו, וחלקם עדיין לא רוצים – להאמין לי. בהתחלה השתגעתי! לא הבנתי איך, איך אפשר? הכאב שלי ביצבץ מכל תא ותא בעור שלי! ובאמת, התגובות הראשוניות, הבלתי אמצעיות, היו של ועוד איך להאמין לי, ולהזדהות עם הכאב שלי, ולהגיד ולהתעקש שאוהבים אותי, ושלא ינטשו אותי – כל אחד לפי דרכו. אחר כך, נכנס השכל, כי כשמתחיל לרדת האסימון, אי אפשר לשאת את הזוועה! רוצים שזה לא יהיה. ואיך אפשר "לעשות" שזה לא יהיה? אז הדרך הכי קלה והכי בטוחה היא להפוך את מי שסיפר/ה ללא אמינה – משוגעת, ממציאנית, עושה השלכות פסיכולוגיות – רק שזה לא יהיה אמת! רק שאני, אפילו אם זה לא קשור קשר ישיר לחיים שלי – לא אצטרך להאמין שאמת כזאת בכלל יכולה להיות. כי זה מפחיד! כי אז אי אפשר יותר לתת אמון באף אחד! אין סימנים! בנאדם יכול להיות בו זמנית קדוש וחוטא, עדין ומפלצת, אין שום אות על המצח שיכול להזהיר אותנו! ואם כך – אז גם אני יכול להגיע לשם? וזה מפחיד! מאד! גברים – ונשים! אבל כמי שבחרה (אם כי לא בחירה מודעת כמו לבחור חולצה בצבע ורוד לעומת ירוק) לדעת את האמת, ושוב ושוב לדעת ולהגיד את האמת – למרות הבטן הכואבת (לא רק כמטפורה), למרות ועם הפחד, למרות תחושת הבגידה הנוראית, למרות היאוש, למרות הויתור הכי כואב בעולם – הויתור על המשפחה שלי! אני יכולה להגיד לך, שכאשר מישהי, לא משנה מי – תספר לי, ישירות או בעקיפין – שאנסו אותה – אני תמיד! תמיד! תמיד! אאמין לה – עד שיוכח אחרת! אז הנה הכפפה שאני זורקת לך – תוכיח! תוכיח! תוכיח! שיצחק לאור לא אנס.
    (ואני כבר אומרת לך – זה שהיו כמה נשים שניצלו אותנו, אותי, והמציאו – זאת לא הוכחה! בית משפט לא היה מקבל אותה (אני מקווה).

    אהבתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: