מזמן לא כתבתי ממש אישי

מזמן לא כתבתי אישי

למרות שתמיד אני כותבת אישי.

מזמן לא כתבתי ממש אישי

כי לרגעים, הכול מרגיש אישי,

והכול נראה נורא פוליטי,

ולרגעים אחרים הכול

מרגיש כל כך לא חשוב.

הכול נראה תפל וחסר משמעות

כי

העיקר הוא העיקר

והעיקר

הוא לא מה שאני כותבת

לא באישי

ולא ב-לא אישי.

העיקר נמצא ביחס/ים האישי/ים.

בקשר;

עם הבת הבכורה

ועם הבת הצעירה

ועם בן הזוג

ועם החברה הטובה

ועוד חברה

וזהו.

עייפתי מהעולם המערבי ומהעולם היהודי

עייפתי מהעולם הערבי

עייפתי מהמרוץ הקפיטליסטי

אין לי עניין בעם האמריקאי ולא בעם הישראלי

מאסתי

במילים הנפוחות,

הנבובות וחסרות המשמעות

מאסתי במאבקים על זכויות אדם ונשים ושחורים ומיעוטים ופליטים ועוד ועוד

התייאשתי מהצביעות, מהיהירות, מהניצול, מהשקר

כי כל מה שנשאר בסופו של יום

ובסופם של חיים

זו לא הדרמה ולא הכבוד

לא מחיאות הכפיים ולא הרזומה.

כל מה שנשאר הוא

רק,

אבל רק,

רק האהבה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: