שלום רב,
היום הגיעה לעיניי התמונה הזו:
אינני יודעת מתי והיכן צולמה.
אינני יודעת אם היא ערוכה ולכן איננה כל התמונה; ייתכן והרובה מכוון לגבר או אישה מבוגרים (שהיו מאחורי הילד) והיוו איום של ממש על החיל הישראלי.
גם אינני יודעת אם נכונה השמועה שתגובתך, דובר צה"ל, לתמונה הזו, היא ש-"הילד התחיל".
לכן, כל מה שאני מבקשת הוא שלא תמרח אלא שתסביר, שלא תדברר אלא תנמק פומבית את מה שקורה בתמונה הזו. אנא ממך, זו חובתך וזו זכותנו לדעת.
בתודה מראש, יולי
בְּלוֹגאִישִׁי 
תגובות
יולי, במלחמה כמו במלחמה. ואין קברי אחים וגופות ילדים לא מתגוללות ברחובות. יש כיבוש וזה קקה וצריך להפסיק אבל האולטרא הצדקנות הזו לא עוזרת לאף אחד מהצדדים. תמונה אחת שווה אלף מילים, לא? כך לפחות עולה מההצגה המגמתית של התמונה הזו. אז למה את צריכה את דובר צה"ל שלא עבורי ולא עבורך מהווה מקור אמין ברמה כלשהי? וביחס לתמונה, לבד מהאמירה הקיומית שלה על הסמסרה הפרטית שלנו, האם באמת החייל נראה לך כמאיים על הילד?את באמת חושבת שכוונתו לירות בו? לי, על אף הרגע הקריטי שמביים וממצב את המשמעות המאוד קונקרטית שכביכול עולה לעינינו, עולה גם הניגוד המובנה באווירה, שבפירוש מפריך את הסכנה המיידית שעשויה להתרגם לכל תיאור מילולי של התמונה. אני פשוט לא נחרד לחייו של הילד. הוא לא נראה לי בסכנה. טוב, אולי חוץ מעובדת הסכנה המובנית ברובה עם מחסנית ב"הכנס".
אהבתיאהבתי
ההסבר די פשוט,ככה הולכים בכל מקום שנחשב למסוכן.
החייל לא מכוון את הנשק אל הילד,יש שני סוגי כיוון,דרך הכוונת ומעל לכוונת(קצת מעל,לא ראש שלם) והחייל לא משתמש באף אחד מהם,הוא פשוט מחזיק את הנשק למעלה בהיכון,אפשר לראות שהאצבע נמצאת הרבה מעל שמורת ההדק.
אהבתיאהבתי
הרובה לא מכוון לאיש -כך חייל שצריך להיות בהיכון מחזיק נשק באופן כללי באזושעלול להיות עויין-עניין של חיילות פשוטה.הילד קרוב לוודאי סקרן. ברור שאין דבר שלא ינסו ליצור ממנו דימוי מפלצתי-זה לא שייך לחייל לרובה או לילד
אהבתיאהבתי
אני הייתי קרבי ואני שירתתי בשטחיחם והחייל בהחלט נראה כאילו שהוא מכוון את הנשק לילד ומאיים עליו.
אהבתיאהבתי
יולי, נדמה לי שהתגובות למעלה מבררות לנו במילים את מה שהתמונה אומרת יותר טוב מאלף מילים. מה את מתייפיפת לך, אומרים הקולות המצדיקים, ברוכה הבאה לסדום. בתור אנשים מנומסים מן הראוי להשיב: ברוכים הנמצאים.
אהבתיאהבתי
אסף, אז בוא נסכם שאנחנו מסכימים בעניין הסמסרה. גם זה משהו. תודה שהגבת כאן וכך.
יונתן, תודה על השיעור באחיזת נשק. באמת שלא ידעתי את כל זה למרות שהשתתפתי במטווחים גם בטירונות וגם בקורס קצינות. השאלה היא אולי, אם כך, מה גרם לחיל הזה לכוון את הנשק שלו כך לעבר הילד הזה. וזו שאלה לגיטימית וחשובה. הרי מדינת ישראל מאוד חוששת מיחסי ציבור רעים. אז לפחות מהסיבה הזו, כדאי שיצא הסבר רשמי – על פשר התמונה. היא נראית רע. בזה אנחנו לבטח מסכימים.
משה, תגובתך כאן מיתממת ומורחת את המציאות. אתך הסליחה. ראה את התגובה אחריך של אבי.
תודה אבי.
ותודה דודו. כמובן; רק שאנחנו לא ברוכים אלא רק נמצאים. אולי יותר מקוללים עם הכיבוש הבלתי נגמר הזה. יאללה, שיגיע ספטמבר ואתו רוחות חדשות לאזור.
אהבתיאהבתי
יולי, בתור חייל קרבי שהעיד בעצמו בשוברים שתיקה אני שואל אותך מדוע את מתעלמת מהתגובות הרבות המנמיקות את מה שאת רואה? החייל אינו מכוון את נשקו אל הילד. הוא הולךבהליכה מבצעית,דרוך כחלק מהתפיסה שהוא בשטח אויב. לפניו ואחריו עוד חיילים כמותו. הילד ככל הנראה עבר שם. נאמר לך שאילו באמת היה מכוון את נשקו עינו היתה מסתכלת על הכוונת ואצבעו לא היתה מחוץ ל"שמורת ההדק". אין ספק שכוחה של תמונה חזק יותר מכל הנמקה אבל צריך לקחת בחשבון שאת תורמת לשטחיות הדיון. הבעיה היא ההמצאות שלנו במצב הזה בו אוכלוסיה אזרחית תמימה חיה במה שמוגדר "שדה קרב". בעיה זו אולי ניתנת לפתרון קל של "אז בוא נצא משם", (בה אני תומך עקרונית) אך הדבר מורכב יותר. כאשר פעילות טרור גלויה מתבצעת מלב ליבה של אוכלוסיה אזרחית. נראה לי שדרוש דיון מעמיק יותר שיכלול את המחירים המוסריים הכבדים ואת המחירים הבטחוניים שאנחנו משלמים כאן.
אהבתיאהבתי
כל מי שמניח שהחייל מאיים על הילד הקטן צריך לשאול עצמו למה וכיצד זה שהחייל לא מאיים על הנער – היותר גדול – שעומד לידו.
ובקיצור, כדאי למחוק מהר את הנער הגדול מהתמונה (בעזרת פוטושופ או משהו) כי הוא עוד עלול לקלקל את המסר.
אהבתיאהבתי
יוסי, תגובתך הצינית לא מקדמת את השיחה בנושא. אם אתה מאמין שמדובר בתמונה שנערכה בפוטושופ – כדאי שתאמר זאת במישרין. אני, לעומתך, הייתי שמחה לדעת שזו תמונה לא דוקומנטרית אמיתית אבל מי אתה או אני שנדע להחליט? ציניות, בכל מקרה, לא עוזרת כאן. אני מבינה שזה כואב לראות את התמונה אבל דחילק… המציאות כואבת אם תרצה לראות אותה או את תסרב.
אהבתיאהבתי
יולי,
להיפך, אני משוכנע שהתמונה לא נערכה בפוטושופ (כי אילו היתה נערכת בפוטושופ – לא היינו רואים את הנער הגדול בתמונה).
לדעתי זו תמונה אמיתית, אולי חתוכה, אבל אמיתית.
בכל אופן, אי אפשר להתעלם מנוכחותו הנער הגדול – זה שאינו מאויים – ועמידתו בסמוך לחייל, והנוכחות של הנער הזה בתמונה היא חלק מהמציאות.
כמו שאמרתי, מי שמניח שהחייל מאיים על הילד הקטן מן הדין שישאל עצמו איך זה שהוא לא מאיים על הנער הגדול.
אהבתיאהבתי
אם כך יוסי, תרשה לי להוסיף שלדעתי הנער (לא נער גדול, אולי ילד גדול) שנמצא בתנועה, לא קשור לחיל, לרובה ולילד הקטן. החיל לא רואה אותו עדיין בכלל. הוא בין 90 ל – 180 מעלות יחסית לחיל, לזווית העין שלו והרובה. וכאשר מאוד ממוקדים קדימה, לא בהכרח רואים מה קורה בצד.
אהבתיאהבתי
בכל אופן, העובדה שהחייל מכוון את הנשק אל הילד אומרת שהחייל אידיוט, ואין לדעתי להניח שהוא באמת מתכוון לאיים עליו (הרי עד לפני שנים ספורות החייל הזה – כילד – כיוון רובה צעצוע אל החברים שלו).
אהבתיאהבתי
אז אם ה"חייל אידיוט" והוא בין השאר, מייצג גם אותי וגם אותך היכן שהוא, הלא ראוי שתיחקר התמונה וימוצה הדין? "חייל אידיוט" זו בעייה קשה; עלול לגרום לאסונות כבדים, אתה בטח יודע.
אהבתיאהבתי
אני גם כן חושב שהחייל לא מכוון את הנשק אל הילד. חייל עם מחסנית בהכנס עם אפוד או וסט, הרבה פעמים משעין את הנשק על תאי המחסניות של הוסט בדיוק בתנוחה הזו, אחרת כואב הצוואר מהמשקל של הנשק. אם תופסים בדיוק את הרגע שהילד עומד מול הנשק זה נראה כאילו מכוונים אותו אליו.
אבל זה לא מוריד מהעיוות של המציאות. הזוועה היא בבנאליה, ולאו דווקא ברגעים ש"מצטלמים" מזעזע. אותו חייל, יש סיכוי רב שמסתכל על הילד וחושב לעצמו שזה ילד נחמד, ואולי רוצה לשחק איתו. הוא לא מסוגל לקלוט, שהילד רואה חייל עם נשק.
ראיתי פעם חייל, שרצה לתת סוכריה לילד. החייל היה עם כל האפוד+נשק דרוך עליו, וכשהוא התקרב עם חיוך אל הילד לתת סוכריה הילד ברח בצרחות אימה אל אמא שלו. החייל לא הבין למה הילד נבהל. הוא הרגיש שהוא סה"כ איש טוב, מנסה למצות את הטוב מהסיטואציה שאליה "נקלע". וזו לדעתי הזוועה. לא צריך שנכוון את הנשק אל ילד. אנחנו עומדים ככה ברחוב לא שלנו, חמושים עד הצוואר, ובטוחים שאנחנו הדבר הכי חמוד בסביבה. בואו ילדים, שחקו איתנו, אנחנו רק רוצים שלום.
אהבתיאהבתי
תמונה לא נעימה, אבל קשה לקבוע מה כוונת החייל (אם יש כזו). מצד אחד לא הולכים עם הנשק בגובה הכתף גם במקומות מסוכנים (מסוכנים יותר מסתם עוד סיור בשטחים). הנשק בדרך כלל בגובה המותן.
אין משמעות לזה שהוא לא משתמש בכוונת כי מדובר על מרחק של מטר אחד. לא מכוונים מכזה מרחק.
הנשק לא נמצא בשקע הכתף, כך שנראה שאין כוונה לירות, לפחות לא כמו שחייל אמור לירות. כמו שזה נראה הכוונה היא להפחיד, ולא באמת לירות. מה שקצת מפריע זה שאצבע יד ימין מונחת על הניצרה, כאילו יש כוונה לשחרר אותה.
טוב, כל זה נחמד בשביל להזכר בתקופת הצבא והמילואים. זאת שאלה מעניינת אם החייל מתכוון לירות בילד או לא, אבל מישום מה זה לא נראה לי שזה הדבר הכי חשוב בתמונה הזאת.
אהבתיאהבתי
אני לא יודעמתי ואיפה שירתת אבל אתה טועה ומטעה (ויעידו מספר רב של תגובות כאן)
אהבתיאהבתי
ואצבע יד ימין הנראית בתמונה נמצאת מחוץ לשמורת ההדק כפי שמקובל כדי להמנע מפליטת כדור.(במקרה, דוקא על הכפתור שמוציא את המחסנית). הניצרה נמצאת בצד השני שלא רואים בתמונה.
אהבתיאהבתי
תודה רונן על התגובה שלך כאן
וליאור, תודה גם אבל מה לדעתך הדבר הכי חשוב בתמונה הזאת?
אהבתיאהבתי
בלוג מצוין!
אהבתיאהבתי
תודה יוסי
אהבתיאהבתי
לא יודע. בהיתי בתמונה הזאת לא מעט זמן ואני לא יודע איך להתייחס אליה. כנראה שלא לכל רגש יש שם. אבל הדבר שדווקא פחות עניין אותי בתמונה הזאת זה הניתוח הטכני-בלשי של מה החייל מתכוון לעשות. לא מצליח לראות איך זה ממש משנה את המשמעות של הסיטואציה.
אהבתיאהבתי
תודה ליאור; "כנראה שלא לכל רגש יש שם.".
אהבתיאהבתי
המתנחבלים גוררים את מדינת ישראל והעם היהודי אל מחוזות ארורים שיביאו לחורבן בית שלישי.
אהבתיאהבתי
לשפתי כהן, תודה אבל אני מרשה לעצמי לתקן:
ממשלת ישראל היא זו שגוררת את מדינת ישראל והעם היהודי אל מחוזות ארורים שיביאו לחורבן בית שלישי. אזרחי מדינת ישראל, באשר הם, מצייתים בדרך כלל לחוקיי המדינה ואם הם לא, בדרך הם נעצרים, נשפטים ונענשים. יש אפשרות לחדול מלבחור ובכך לתמוך בממשלות שממשיכות את ההידרדרות הזו.
אהבתיאהבתי
אבל מה לעשות שזה מה שהעם היהודי בחר כן העם היהודי נגעל מהשמאל הישראלי את זה אפשר לראות בתוצאות אזרחי ישראל מסכימים כן עם הממשלה ולא איתכם
אין פה היתנגדות עממית. יש פה היתנגדות של קומץ הזוים שרוב העם רחוק מהם שמים וארץ
אהבתיאהבתי
אם הייתם טיפה מבינים הייתם יודעים שהוא לא מכוון בכלל את הרובה הוא סתם מחזיק אותו ,( כמו שמחזיקים בהליכה מבצעית- שימו לב אצבע לא על ההדק) ומהזווית של הצילום זה נראה כאילו זה מכוון כלפי הילד . בפועל זה לא באמת מכוון אליו . לא ככה מכוונים נשק .
אהבתיאהבתי
אני קלע,
פה מדובר בנוהל אחיזת נשק בשטח מסוכן. מחזיקים נשק עם מחסנית עם אצבע לא על ההדק ובמצב נצור.
מה רצית שהחייל יעשה? עובר לו ילד מול הנשק (או לא מול הנשק והתמונה פשוט צולמה מזווית "מעניינת") אז הוא יוריד את הנשק כי בטח אם יש ילד אין בסמטה ממול איזה טרוריסט? ברור שלא. להפך, אם הופיע ילד בזמן שיש חיילים סביר יותר שיש בסביבה איזה פעיל זרוע צבאית כלשהי, זו טקטיקה ידועה.
אם היית בצהל ועוד קצינה אז את יודעת יפה מאוד שצהל הוא צבא מוסרי, הכי מוסרי בעולם ואם כך לא ברור לי למה את מנהלת פה דיון ארוך כל כך בסוגיה ברורה כל כך שהוסברה לך כבר בתגובות למעלה. אלה אם כמובן יש לך אינטרס אישי כלשהו בעניין (עבודת גמר כלשהי באוניברסיטת חיפה? באר-שבע?) אני מניח שהתגובה הזו לא תראה אור יותר מידי זמן, אבל את המסר שלי העברתי לפחות לך. קצת מוסר לא היה מזיק לשמאל הישראלי, אל תחיו בסרט שחיים במדינה ערבית שאתם מנסים להקים פה יהיו מתוקים. אתם מנסרים את הענף שאתם יושבים עליו, נראה שאתם מעוניינים בסניף של איראן פה.
המשך יום נעים
אהבתיאהבתי
סליחה שהגעתי רק עכשיו
כמי שהיה שם אשמח לנתח את התצלום:
החייל הוא חלק ממחלקה שמסיירת בסימטאות
האופן שבו הוא מחזיק את הנשק מראה שהוא מקצועי
האצבע לא על ההדק אבל מוכנה ליד ההדק
אם יש צורך החיל יכול להרים את הנשק ולירות כלפי מעלה אל הגג
אם יש צורך הוא יכול לירות ישר וגם כלפי מטה
הילדים מסתובבים חופשי כי הם חופשיים להסתובב
הם מביטים בחייל והם לא פוחדים כי הם יודעים ממבטו ובטח הוא גם אמר להם שלום ומה שלומכם שהוא לא יעשה להם כלום.
החייל לא הגיע לשם כי משעמם לו
ממשלת ישראל שלחה אותו לשם
אז מה יש בדיוק לברר? למה הוא נראה מקצועי? או למה הוא לא מניח את הנשק בהצלב בזמן שילדים מסתובבים לו בין הרגליים? ואז כשהוא יניח את הנשק בהצלב מישהו ירה בו!!!
בידידות
שלומי
אהבתיאהבתי
שלומי ברוך הבא, איש לא טען וגם אף אישה לא טענה שהבעייה היא של החייל. אכן, הבעייה היא של ממשלות ישראל בארבעים וכמה שנים האחרונות. התמונה מבקשת לבטא את האבסורד בו נמצאים מיטב ילדינו שלא סרבו לשרת בשטחים הכבושים בתקווה להביא לסיום הסיוט הזה בהקדם האפשרי. יולי
אהבתיאהבתי
טרקבאקים
[…] לך לפני כשבוע ולא שמעתי ממך. דווקא היה דיון מרתק סביב פרסום התמונה שבגינה פניתי אליך. חבל שלא שמעתי ממך, כי בינתיים, הגיעו […]
אהבתיאהבתי