בת אחת

לסבתא יהודית (כהן, לבית שלוש), אימא של אבי, היו שישה אחים: ה-דוד משה (שלוש), דוד אבנר (שלוש), דוד מאיר, דוד צדוק, הלל ויורם.  שלשום, בערב פסח 2011, קיבלתי מאסתי רכניץ שהיא אישה יקרה, ספר שלא הכרתי; ספר זיכרון במלאת שנה (1935) לפטירתו של ר' יוסף אליהו שלוש ז"ל בתל אביב.  אביה של סבתי, יוסף אליהו שלוש, נותן לי השראה כבר שנים רבות.

בספר הזיכרון, בעריכת א.אלמליח וי.א. עבאדי, בהוצאת ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים, ירושלים, נאספו הספדים מכמה מכובדים שהכירו אותו אישית כמו מאיר דיזינגוף, ישראל רוקח, דוד סמילנסקי, אורי קיסר, יצחק בן צבי ועוד. בטלגרמות ומכתבי תנחומים אשר נשלחו למשפחה שישבה שבעה בביתו בשד' רוטשילד פינת רחוב הרצל בקיץ 1934 ניתן למצוא את בוריס – מלך בולגריה, עאצם ביי אלסעיד – ראש עירית יפו, שלום הררי – נשיא קהילת בירות, דניאל סירקיס מוועד הקהילה העברית של יפו, א. ברלין וא. אלמליח מהוועד הלאומי לכנסת ישראל בא"י, דברי השתתתפות באבל מהקונסוליה הקיסרית הפרסית ביפו, ועד עדת הספרדים בירושלים, בנק אנגלו-פלשתינה ועוד. כחלק מהספר לוקטו ברכות שנכתבו למנוח לקראת חג הפסח בשנת 1931 בעקבות צאת ספרו פרשת חיי. בין הכותבים נמצאים חיים נחמן ביאליק, ז.ד. ליבונטין, ש"י עגנון, אורי קיסרי, ד. קמחי, י. יחיאלי, מ. דוריאנוב ועוד.

ירושלים ת"ו ב' בהעלותך תרצ"ג
אדוני הנכבד ר' יוסף אליהו שלוש נ"י.

תודה לכ' שהואיל לכבדני בספרו היקר, שני ימים לא זז ספרו מידי עד שקראתיו עד תומו. כמה נאים זכרונותיו, כמה נאה הרצאתו, אשריו שהוא יכול להשקיף על פרשת חייו המלאים מעשה לטובת הארץ ולטובת האומה. יוסיף לו האלקים כח ואומץ להוסיף לעבוד עד מאה ועשרים שנה מתוך קורת רוח והנאה ויזכה לראות ברכה והצלחה בעל מעשי ידיו כברכת מכבדו.

ש"י עגנון

אבל שנה מאוחר יותר, בגיל 64, י"א אב תרצ"ד, נפטר סבא-רבא יוסף אליהו שלוש. הוא נטמן בחלקה המשפחתית בבית הקברות ברחוב טרומפלדור, שם חיכתה לו כבר אשתו – פרחה שלוש ז"ל.

מסע ההלוויה ברחוב אלנבי בתל אביב, יוסף אליהו שלוש יולי 1934

"….בהיותו בן י"ח שנה, כפי המצווה במסכת אבות, בא בברית הנישואין עם פרחה בת אברהם מויאל, שהיה מנכבדי העסקנים הציבוריים בזמנו. (2)
ספר הזיכרון, יוסף אליהו שלוש (תולדותיו), עמוד מג, מ.ד. גאון.

בהערת שוליים (2) כתוב: "ממנה נולדו לו ששה בנים והם: משה, אבנר, מאיר, צדוק, הלל, יורם ובת אחת. הראשון הוא סוחר נכבד וקונסול לממשלת בולגריה באה"ק, והשני יו"ר ועד הקהילה העברית בתל אביב כיום.".

בת אחת.

אין לה שם.

במהלך השנים יצא לי לראות ולהבין שמשפחת שלוש, שאני כאמור אחת מצאצאיה, התנהלה באופן פאטריאכלי כמקובל באותן שנים.

אבל היום, הקריאה בספר הזיכרון, בתוספת העובדה שאין אישה אחת שכתבה מילה אחת בכל עט (69) עמודיו, מעוררת בי כל כך הרבה כאב ש"כמקובל באותן שנים", כבר לא עוזר לי להירגע.

אני חוזרת וקוראת את שתי המילים – בת אחת – שכתב גבר אחד ששם משפחתו גאון, ומבינה שלא מדובר רק בקיפוח אלא בהדרה של ממש; EXCLUSION. וכאשר בנות גדלות בהדרה, כמו כל צמח או בעל חיים או אפילו גבר, אני שואלת את עצמי, איך העליתי על דעתי בכלל שאצליח לשבור תקרת זכוכית כל כך עבה ואיך האמנתי שאצלי זה יהיה כבר אחרת.

כמה תמימות הייתה בי כאשר רציתי להיות אישה התורמת מיכולותיה מעבר לקירות ביתה, כאשר לסבתי, יהודית, כלל לא היה שם, בעוד ששת אחיה הגברים זכו להיקרא בשמם וחלקם אף בעיסוקיהם המכובדים.

יהודית כהן, בת שמחה- פרחה שלוש לבית מויאל ויוסף אליהו שלוש.

יהודית כהן, בת שמחה- פרחה שלוש לבית מויאל ויוסף אליהו שלוש.

לזכרך סבתא יהודית האהובה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודו פלמה  On 20 באפריל 2011 at 14:59

    מאז בת יפתח, נשים במזרח התיכון הן חסרות שם וזהות. את יצחק זוכרים עד היום והוא בכלל לא הוקרב. ואילו היא, ביתו של יפתח, שהוקרבה לאלוהים, אפילו שם אין לה. ככה זה אצלנו. נשים הן בנות של, אמהות של, אחיות של…וכך הן מתפקדות להן כאחרונות בשרשרת המזון כבר שנים. זה מחפיר וכואב ומעצבן מכל הבחינות שניתן להעלות על הדעת. ואת כל זה את מעלה באמצע חג החירות, באמת יולי, קצת טקט.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 20 באפריל 2011 at 15:10

      תודה שהזכרת דודו איך הכול התחיל אבל מדוע מתמהמהת ההתפתחות, אני שואלת בחג החירות ומעלה טקסט של אישה שאף פעם לא נחשב (בעבר?) מהלך עם טקט 🙂

      אהבתי

  • טלי  On 20 באפריל 2011 at 16:59

    אבל אצלך זה מאוד אחרת, יש לך ספק בזה?
    את יוצרת! ומשמיעה קול!

    וזה חשוב מאוד ובעיקר שונה מאוד.את בת אחת שיש לה שם.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 20 באפריל 2011 at 17:33

    תודה טלי על העידוד אבל אני לא מרגישה שוות זכויות מול הגברים בעולם בו אני מנסה להשמיע את קולי… העובדה שהצלחתי להבליח בקולי אכן שבר את ההשתקה אבל החוויה הבסיסית של הדרה ואי- הכללה נמצאות בתוכי כנראה גם בגלל האימא שלי והסבתות שלי וכו'….

    אהבתי

  • תרי  On 22 באפריל 2011 at 8:22

    לדודו – למרות שהרעיון של שוויוניות המינים הוא כנראה רעיון שנולד רק במאות האחרונות (אני מודה שלא חקרתי את הנושא), בכל זאת מוזכרות כמה נשים בתנ"ך – ראה יעל הגיבורה, המלכה אסתר ועוד.
    ליולי – את צודקת בטענתך להדרה של הנשים. זהו נושא תרבותי – דתי שאולי קשה לנו לקבל, אבל זו הייתה מציאות החיים שסבבה את אבותינו. Like it or not. את העבר אי אפשר לשנות – אבל תפיסתנו את העבר היא ברת שינוי – ע"י מחקר וכתיבה יוצרת. ובכלל זה גם על סבתך יהודית. בכנס המשפחתי שקיימנו באוקטובר שעבר, בסוף הכנס, עלה עמית לוינסון לבמה ונשא נאום קטן, לא מתוכנן, על חלקן של בנות משפחת שלוש שלא זכו עד היום לתיעוד הולם בכתובים. נשאלת השאלה למה? טוב, יש לכך מספר תשובות ולא נכנס לזה כאן. אבל מה שחושב הוא שיש כאן קריאה ליצירה בתחום זה. כותרת לספר כבר יצקת, מבלי משים: "בת אחת – יהודית"…כל מה שנשאר זה לכתוב אותו. אשמח לסייע. בהצלחה.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 23 באפריל 2011 at 22:41

      תודה על העידוד תרי. ביקשתי מאבא שלי את החומרים הכותבים שיש לו על סבתא יהודית… אולי עוד יצא מזה משהו. האם יש לך חומרים עליה?

      אהבתי

  • Yoni Ofir  On 22 באפריל 2011 at 23:20

    Hi Yulie, sorry about the English…
    I think that the fact that it has been so easy for men to be in control and superiority, has weakened the masculined gender
    We simply didn't need to do very much to get the credit
    I think it is nothing to be jealous of, rather sorry for
    and I believe we live the unfortunate consequences of this as men today

    I believe that these times are becoming, at last, the times where women will have the lead
    Let us hope that men would be fortunate as to not have to suffer the same fate that they have prepared for women in all these years

    I believe Yehudit has a voice through you today

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 23 באפריל 2011 at 22:44

      יוני תודה על התגובה והעידוד.
      היום שאתה מדבר עליו רחוק מאוד, אבל נכון הוא שיש התקדמות…
      קולה של סבתי, יהודית, לא נשמע עד כה, גם לא משמעותית דרכי, אבל ייתכן שאתקן זאת בהמשך. חג אביב וחירות שמח.

      אהבתי

  • תרי שלוש  On 23 באפריל 2011 at 8:34

    אני דווקא מסתכל על "בת-אחת" קצת אחרת. לי יש בת אחת, שמה ניצן, ושני בנים. כשאני רוצה להתייחס למישהו מבני – אני חייב לציין את שמו, אחרת בן השיחה שלי אינו יודע במי מדובר. לעומת זאת כשאני מתייחס לבתי, יש לי שתי אפשרויות. לנקוב בשמה, "ניצן", או להשתמש בתואר "בתי". ומאחר והיא יחידה – הזיהוי הוא חד ערכי.
    ועוד רציתי להעיר שלפעמים אני נהנה לקרא לה "בתי האחת והיחידה" לא פחות מאשר "ניצן", וזה נותן הרגשת ייחוד, מאחר ו"ניצן" יש הרבה, אבל "בתי האחת והיחידה" – היא יחידה בכל העולם.
    כשאני מהרהר בסבא-רבא שלנו, יוסף אליהו, שהיו לו שישה בנים ובת אחת, אני תוהה אולי גם הוא נהנה מדי פעם להשתמש במותג "בתי", במקום בשמה של סבתך "יהודית".
    מנקודת ראייתי הסובייקטיבית לחלוטין, נראה לי שיש צד שני למטבע. הבנתי את טענתך לגבי "הדרה", אבל מנגד, "בת-אחת" של יוסף אליהו שלוש – אפשר לראות בזה גם "האדרה".

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 23 באפריל 2011 at 22:48

    תרי, אני בטוחה שניצן, בתך, נהנית מהיחס שאתה נותן לה אבל, מה שכתבתי כאן במקור היה בעקבות דברים שכתב גבר בשם גאון (שמסתבר שהוא אביהם של יורם גאון ובני גאון). הוא בהחלט חשב שאין צורך לכתוב את שם הבת ובוודאי לא להזכיר דבר ממה שעשתה באותם ימים שהוא כתב למרות שהייתה בת שלושים וארבע.

    אהבתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: