עוד מלחמת יש ברירה בדרך

שרת התרבות, לימור ליבנת, אומרת היום שלא יהיה מנוס וישראל תידרש לצאת ל"עפרת יצוקה מס' 2".  מילא שהיה אומר/ת זאת שר/ת ביטחון, אבל שרת תרבות מכריזה כך, אז אני מרגישה בצרות הרבה יותר גדולות ממה שחשתי עד הבוקר.

כאשר עלות שכרו של מנכ"ל בנק מסוים מפורסמת היום בכ – 17 מיליון ש"ח, ועלות שכרי, העוסקת בתרבות ואמנות מתקרבת לאפס, ושרת התרבות עסוקה בהכרזת מלחמה מיותרת, אני מבינה כמה שמחת אתמול על גזר דינו של הנשיא האנס, הייתה חגיגה לרגע.

אולי זה ככה עם חגיגות ככלל, אבל היום, שוב, יש להפשיל את השרוולים ולצאת לעבודה;  עבודת הביקורת על קריאת המציאות.

אין צורך ב'עופרת יצוקה 2'. אין צורך. זו רק עוד מלחמה מיותרת בה ימותו אנשים משני צידי חומות הכלא הנמצא ברצועת עזה. זו עוד מלחמה מיותרת שתוציא ישראל לדרך בעקבות סימפטומים של ייאוש מהכלואים בעזה, במקום לטפל בגורם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודו פלמה  On 23 במרץ 2011 at 13:07

    וואו איך שאת צודקת.
    שרת "התרבות" איננה תרבותית מדי. יש לנו עניין עם מבנה גבישי:
    שר המשפטים עסוק בלברוא חוקים המגבילים אזרחים ישראלים, שר האוצר מעביר חוקים שעושקים אזרחים ישראלים, שר הפנים עסוק בלגרש ילדים וכך הלאה, כל שר ושר בממשלת ישראל (כמה עצוב למעטים מאיתנו) ולדאבוני כמה שמח לרבים רבים אחרים…

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 23 במרץ 2011 at 13:16

    ואתה יודע מה דודו, בעקבות הרשימה הזו שלך, נראה שלממשלת ישראל (מה זה) מתאים להתחיל עכשיו איזה מבצע מתגלגל שיהפוך, כאמור, למלחמה שכאילו לא הייתה ברירה והיא נוצרה… איום ונורא.

    אהבתי

  • עופר דגן  On 23 במרץ 2011 at 17:45

    ההחלטה איננה של שרת התרבות, אלא של ראש הממשלה. גם שר הבטחון יכול להשפיע על ההחלטה, אך מה החשיבות של מה ששרת התרבות אומרת?

    אני מקווה שיצליחו להתמודד עם הטרור גם בלי מלחמה נוספת.

    לטפל בגורם? הגורם הוא שילוב של שני דברים: רשת טרור בינלאומית שמדינות כמו אירן וסעודיה מממנות, וכן סירוב עיקש של ההנהגה הפלסטינאית להשלים עם קיומנו. צריך להכיר במציאות ולראות אותה בעיניים פקוחות.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 23 במרץ 2011 at 19:58

    עופר,

    אנחנו כמעט מסכימים בכול מה שכתבת חוץ מהעובדה שאתה מאמין שההנהגה הפלסטינית מסרבת בעקשנות להשלים עם קיום מדינת ישראל. זה כבר ממש לא מעודכן. גם החמאס כבר אמרו שהם מקבלים את ישראל בגבולות 67. כרגע, נראה שהעיקר נמצא בכוחות מבחוץ שמנסים להבעיר את האיזור והתנגדות של ראש ממשלת ישראל לניסיונות האיחוד בים פתאח לחמאס.

    אהבתי

  • עופר דגן  On 24 במרץ 2011 at 3:32

    הדברים שאת כותבת הם מאוד לא מדויקים. שלחתי לך מייל דרך הפייסבוק, שבו אני מפרט.

    אהבתי

  • עופר דגן  On 24 במרץ 2011 at 5:08

    תודה על התשובה. פשוט חשבתי שאת מעדיפה שאשלח לך במייל ולא כאן (יש אנשים שלא אוהבים שאני כותב דברים מפורטים שלא קשורים באופן ישיר לפוסט). אני חוזר על הדברים:

    בקישור הבא מדובר על כך שהחמאס לכאורה הכיר בישראל בגבולות 67:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1035619.html

    כתוב כך:

    "ראש ממשלת חמאס בעזה, איסמעיל הנייה, אומר שממשלתו מוכנה לקבל פתרון של מדינה פלשתינית שתוקם בגבולות 1967."

    אך בהמשך כתוב:

    "הוא פירט שבתשובה לתנאי הקוורטט להכרה בממשלת החמאס, שכללו גם תביעה להכיר בישראל, הבהירה ממשלתו, "שנקבל מדינה בגבולות 67', ושאם ישראל תכיר בזכויותינו כעם, נהיה מוכנים להודנה לזמן ממושך".

    כלומר מדובר בהודנה ולא בשלום (למשל בויקיפדיה ניתן לראות ש"הודנה" היא אכן הפסקת אש זמנית, שמטרתה לצבור כוחות חדשים לקראת המאבק).

    ונא לשים לב: הוא מדבר על מדינה **פלסטינאית** בגבולות 67 ולא על מדינה **יהודית** בגבולות 67. הוא רק מציין מה המדינה שתקום בשטחים, אך הוא לא מציין מה תהיה המדינה שתקום בשטח הקו הירוק: האם זו תהיה מדינה יהודית? פלסטינאית? דמוקרטית-חילונית עם רוב ערבי (לאחר מימוש "זכות השיבה")?

    עד כאן לגבי החמאס. אך גם הנסיון שיש לנו עם הפתח וכל ההתנהלות שלו בהסכמי אוסלו מראה שגם הפתח איננו מעוניין בשלום: הוא פשוט פועל על-פי שיטת השלבים.

    מאז שגולדה אמרה ש"אין עם פלסטינאי", חל אצלנו שינוי בעניין זה והכרנו בעם פלסטינאי ובזכות שלו למדינה. מה שמנע את התממשות תהליך אוסלו ואת הסדר הקבע – היה הטרור שהביא לעליית נתניהו לשלטון ב-1996. אחרת כבר מזמן היה נחתם הסדר קבע ביננו לבינם והיתה קמה מדינה פלסטינאית בגבולות 67.

    הפלסטינאים לא עברו את התהליך שאנחנו עברנו, והם לא הכירו בעם יהודי ובזכות שלו למדינה (כאמור, מדובר בהודנה או בשיטת השלבים). בקרב היהודים יש רוב גדול שמצדד בהיפרדות, ומה שמונע את זה – זה השיקולים הבטחוניים. הפלסטינאים לעומת זאת מתעקשים על "זכות השיבה" שכולם יודעים שהמשמעות שלה היא חיסול ישראל, או לפחות חיסולה כמדינה יהודית. התעקשות על "זכות השיבה" – ותהיה סיבת ההתעקשות אשר תהיה – פירושה המעשי הוא אי-נכונות לפתרון שבו ישראל תמשיך להתקיים.

    אם רוצים לגשת לפתרון של איזושהי בעיה – צריך קודם כל להבין את המהות של אותה בעיה, ולא לצבוע את המציאות בוורוד. התעלמות מהמהות של הבעיה איננה עוזרת. להפך: היא מקשה על הפתרון של הבעיה.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 24 במרץ 2011 at 18:59

    עופר, ברשותך אפנה אותך – במקום שאכתוב בעצמי – למה שהרבה יותר מבינים ממני – כתבו היום במאמר המערכת של עיתון הארץ שכותרתו: "לא לעופרת יצוקה 2"
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1221958.html

    אהבתי

  • עופר דגן  On 25 במרץ 2011 at 6:37

    הלוואי ונתניהו יצליח להתגבר על המצב ללא מלחמה נוספת, אך הטענה שמכיוון שלא נזכה מהעולם לגיבוי למלחמה אלימה נצטרך לפתור את הבעיה בדרכי שלום – היא בעייתית. כי יש רק שתי אפשרויות:

    1. אפשרות אחת היא שניתן להרגיע את המצב ע"י הידברות, ובמקרה כזה צריך להידבר ולפתור את הדברים **בלי קשר לשאלה האם העולם יגבה מלחמה נוספת**.

    2. האפשרות השנייה היא שלא ניתן להרגיע את המצב בדרכי שלום ושאין מנוס מלצאת למלחמה, ואם זה המצב אז תהיה מלחמה **ללא קשר למה שהעולם אומר או חושב או מגבה**.

    במאמר מציגים את הדברים כאילו שהאינטרס שלנו הוא לצאת למלחמה, ואם העולם לא יגבה את זה אז "נאלץ לוותר" על מלחמה (כאילו שמלחמה זה דבר רצוי…)

    אהבתי

  • שחרור יונים  On 25 במרץ 2011 at 11:46

    אני מסכים ששרת התרבות קצת גורמת לי להשפיל מבט.
    לגבי תרבות, נראה לי שקבלת התרבות והשיח התל אביב בהתעלמות את ירי הטילים על אזרחי הדרום גם הייתי משפר.

    אם תרבות ומודעות, אז עד הסוף- לא ?

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 25 במרץ 2011 at 13:57

      למשחרר/ת יונים הי,
      אם הכוונה ב"שיח התל אביב" הייתה אלי, הרי נכון הוא שאני מתגוררת בתל אביב-יפו ומשם אני מדברת. אני לא חשה שאני מתעלמת מירי הטילים על אזרחי הדרום, אני אפילו מתייחסת לזה ברשומה כאן כאשר אני אומרת שבמלחמה ימותו יותר אנשים משני הצדדים…
      בכל מקרה, אם הייתי מתגוררת בשדרות, או בבאר שבע או באשדוד כותרת הרשומה הייתה זהה והתוכן וודאי היה שונה אבל לא במהות.

      תודה.

      אהבתי

  • עופר דגן  On 25 במרץ 2011 at 15:45

    וחוץ מזה, בקצב שבו החמאס משכלל את כלי הנשק שלו, עוד מעט יהיו להם טילים שמגיעים גם עד תל אביב.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 25 במרץ 2011 at 15:53

      כנראה שלחמאס יש כבר טילים שמגיעים לתל אביב. גם לחיזבאללה. הם רק טרם נשלחו.

      אהבתי

    • שחרור יונים  On 25 במרץ 2011 at 17:36

      יולי הכוונה לא אלייך, אנחנו לא מכירים הרי.
      -ונעים מאוד. מדובר במשחרר.

      העובדות :
      בניגוד למה שמסוקר בתקשורת בכל יום במהלך השנים האחרונות עפות יוני שלום ממתכת ואבק שריפה מהצד של העזה לצד של ישראל שנסוגה מעזה. הם עפות על יישובים של אזרחים במרחק קצר מהגבול.
      אף אחד בתקשורת הישראלית הממוסדת ומוסדות התרבות שלנו לא עוסק בעניין.
      כשעפים ברזלים מסוג גראדים לאשקלון, לעיתים יש אזכור ולרוב לא.
      כשעפים על באר שבע ואשדוד זה זוכה לכותרות משנה וכיסוי של 20% מהעמוד המרכזי.
      עד כאן עובדות מהשנים האחרונות.
      לא יכול לדמיין שמרגמות וטילים יעופו למדינה מפותחת אחרת והעיתונות והתרבות שם לא יעסקו בעניין באופן רציף ובכיסוי מלא.

      לגבי הכלא של עזה. אנחנו מאוד חלוקים לגבי ההגדרות, הסיבות ודרכי הפתרון. אני מעדיף שציבור שבחר בדרך דמוקרטית תנועה שמטרתה העיקרית היא להשמיד אותי ואותך ואת התרבות שלנו ישלם את המחיר מאשר שבעוד דור יפסיקו להתכתב בעברית.

      אהבתי

  • נועם לסטר  On 25 במרץ 2011 at 16:03

    שמעתי ברדיו את "סטיב" (סילבן שלום) קורא לצאת למלחמה. אחר כך שמעתי את גדעון סער קורא לצאת למלחמה. אני מבין שגם הלבנת סבורה כך. וביבי אמר שאנחנו לקראת "חילופי מהלומות".
    ובאמת, מה יותר טוב ממלחמה? הגענו למבוי סתום. כל העולם שונא אותנו. בעולם הערבי מהומה. הפלסטינים מאבדים את הסבלנות. זה הזמן למלחמה קטנה. מה היא תשיג? נגיד, שנה של שקט בדרום. זה לא שווה אלפיים הרוגים פלסטינים? אבל בפעם האחרונה קיבלנו שנתיים תמורת אלף וארבע מאות. המחיר עולה, מה לעשות. העיקר שאנחנו פועלים לפי הקוד המוסרי.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 25 במרץ 2011 at 16:06

      ורק תוסיף לכל זה, נועם, את גילויי השחיתות שהתגלו השבוע על ראש הממשלה והשלב הבא ידוע מראש. בעיות פנים פותרים על ידי מלחמות בחוץ… כך היה וכך יהיה. עצוב מאוד.

      אהבתי

    • שחרור יונים  On 25 במרץ 2011 at 17:42

      כל העולם שונא אותנו-נכון ויש רק שתי סיבות שהובילו למצב.

      1- ההסברה הפלסטינית, פרופוגנדה.
      2- תמיכת ארגוני שמאל ופעילים ישראליים דרך ארגוני זכויות אדם בנראטיב הפלסטיני ובפרופגנדה הפלסטינית.

      הדיבור בחלק ממדינות המערב הוא לא אם ישראל מוסרית או לא, קיימת שאלה אם לישראל יש בכלל זכות קיום. בעולם הערבי, שכנינו לשלום- אין שאלה בכלל.

      אהבתי

  • עופר דגן  On 25 במרץ 2011 at 16:39

    ומה שאתם מציעים זה לעשות שלום עם הפלסטינאים. השאלה היא האם זה אפשרי, ואתם חושבים שכן.

    הסדר קבע שיוביל לשלום הוא בלתי אפשרי. הנסיון היחיד ה"מוצלח" להגיע להסכמה ביננו לבינם היה מסמך ז'נבה, שבו שותפים אנשים שהיו בהנהגה הפלסטינאית (למשל ג'יבריל רג'וב ויאסר עבד-רבו) וכן פוליטיקאים ישראליים שנחשבו בעבר כניצים או לפחות כאנשי מרכז (למשל שלמה להט ואמנון ליפקין-שחק). זהו ההסכם הטוב ביותר שאפשר להגיע אליו, והוא גרוע מאוד מכל הבחינות האפשריות.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: