גדית

עד אותו ערב ארוך בחדר המיון של בית חולים איכילוב לא הכרתי עובדת סוציאלית באופן אישי.  "שמי גדית" היא אמרה.  "גדית?" שאלתי בהפתעה.  "מה זה אומר?". " כאשר נולדתי", היא הסבירה בחיוך שווה לב, " כבשה מדינת ישראל את הגדה המערבית וההורים שלי היו כל כך גאים שהם קראו לי גדית".  גדית נולדה  ב – 1967.

באותו יום אחר הצהריים, סוף שנת 2008,  קיבלתי טלפון דחוף בבקשה ללוות לחדר מיון בחורה שנפגעה מאותו גבר אשר ממנו גם אני נפגעתי.

השם המזוהה היחיד ברשומה זו, יהיה של  העובדת הסוציאלית שעבדה באותו ערב בחדר המיון של בית חולים איכילוב – גדית.  כל שאר השמות יישארו חסויים מחשש לתביעות דיבה וגם כי הסיפור הזה הוא על עבודתה המסורה כל כך של העובדת הסוציאלית.

לאחר הרשמה במיון, הופנינו לישיבה בכיסאות של החלק האחורי במיון. לאחר מספר רגעים הגיעה גדית עם חיוך רחב, שאלון ולב פתוח.  לאחר שהציגה את עצמה לבחורה הפגועה פיסית, הרחיבה את ההסבר לתכלית השתתפותה בתהליך המיון והטיפול.  ברגישות אין קץ, החלה בראיון של הבחורה הפגועה.  היא דיקדקה בשאלות על כל פרט וכל חלק של פרט באיך התרחשה הפגיעה הפיסית. הייתי נפעמת נוכח החקירה של העבודת הסוציאלית שנראתה כמו חקירה משטרתית.  העיסוק שלה בפרטים והאופן בו הכילה את המספרת היה עבורי עדות למסירות שבאמת לא ראיתי מעולם.  מהרגע הראשון היא נתנה לבחורה הרגשה שהסיפור שלה הוא הסיפור האמיתי ומי שחשוב כאן זו היא ורק היא ושיש לה זכויות, ורק חיפשה איך לעזור לה בכאב, בפחדים ובאימה מהגבר שפגע בה ומכל השאר.

גדית לא הרפתה.  היא הצליחה לשכנע את הבחורה שכדאי וצריך להזמין משטרה כי מדובר בפגיעה גופנית ולאחר שהשוטר והשוטרת הגיעו למיון, השתדלה כל כך לעזור לבחורה לתת את שמו של הגבר הפוגע למען ביטחונה.  הבחורה היססה וגדית חזרה ואמרה לה שאסור לה להתבלבל והיא כאן הקורבן והוא התוקפן  ושהיא, כמו כל הבחורות לוקחת אחריות על התוקפן וחוששת לפגוע בו.

הערב שנמשך שעות לתוך הלילה, במיון איכילוב, בחברת גדית העובדת הסוציאלית, לימד אותי כל כך הרבה על זכויות של נשים הנפגעות על ידי גברים, על העבודה של עובדת סוציאלית ועל ההיסטוריה שלי כבחורה שהוטרדה נון-סטופ על ידי גברים ומעולם לא התלוננה.

והיום, אני חושבת על גדית. אני נזכרת בלב הרחב והמסירות שלה וחושבת כמה נורא ששבע עשרה שנים לא עדכנו את שכר העבודה של גדית.  וכמה נורא שהבחורה לא נתנה את שם הגבר למשטרה מחשש לנקמה וכמה נורא שאת שכר העבודה של הגברים שתוקפים נשים, אני מניחה שמעלים מידי שנה.

לתמיכה במאבק העובדות והעובדים הסוציאלים הנה הדף שלהם בפייסבוק

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודו פלמה  On 6 במרץ 2011 at 14:23

    רשימה יפה. עוסקת בשאלת העו"סים מנקודת מבט אישית.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 6 במרץ 2011 at 16:32

    תודה דודו. אכן בְּלוֹגאִישִׁי.

    אהבתי

  • אשכר אלדן כהן  On 13 במרץ 2011 at 19:58

    תודה יולי . נהנתי לקרוא את הפוסט שנוגע בעדינות רבה בנושאים כואבים

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 13 במרץ 2011 at 20:03

      תודה אשכר. אשמח אם תפיצי הלאה.
      לצערי, מזה זמן האתר של רשימות לא עובד ולרשומות שלי יש תהודה רק באמצעות המכותבים אליה ופייסבוק.
      יישר כוח לך ולקסם גם. 🙂

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: