יש שינוי

לפני שנסעתי רציתי לכתוב ולא יצא לי. בטיוטא כתבתי שהכי מעניין יהיה לראות איך משפיע המשבר במצריים על האמריקאיים. בינתיים, נסעתי, המשבר במצריים השפיע על המונים ברחבי המזרח התיכון ואני חזרתי אופטימית.

Bar Harbour, Maine

The Point of view from the students' cafeteria//College of The Atlantic// Bar Harbour

 

Bar Harbour//Maine//USA//Feb. 2011// My hotel room's point of view

Bar Harbour//Maine//USA//Feb. 2011// My hotel room's point of view

השיח השתנה. אנשים מבינים שמה שהיה כבר לא יהיה. אנשים מבינים שצריך להקשיב לאחרים. צריך לחשוב רחב יותר. לפתוח את הראש. כי במוקדם או במאוחר, כולנו כיכר תחריר. לי כבר אין ספק, המזרח התיכון משתנה ורק לטוב. רק לטוב. יש תקווה.

Central Park// New York City// Feb. 2011

 זה היה סיבוב נוסף של הקרנת סרטיי הדוקומנטרים ושיחות עם קהל בארה"ב. אני עושה את זה כבר תשע שנים במקומות שונים, מאז יצא לאור סרטי המחבל שלי (2002). זה חלק מהעבודה שלי ואני אוהבת מאוד את החלק הזה בפרנסה שליו. חשוב לי לפגוש אנשים, לשוחח וללמוד. שיחות עם קהל תמיד מפתחות ומצמיחות. התודעה נפתחת. היקום נראה רחב יותר. נצחי יותר. בנקל אפשר לגלות שלא הכול זה ישראלים ערבים או מוסלמים ויהודיים. לא הכול זה ישראל ופלשתין. לא הכול זה אני או את/ה.  בארה"ב, על סיר הבשר יש לומר, מתעניינים לא מעט אנשים גם ב-איך לעשות את העולם טוב יותר. כך לכל הפחות באקדמיה האמריקאית שיוצא לי לפגוש שוב ושוב, והפעם גם בקהילות יהודיות. בניו יורק ומיאמי היו אלה יהודים, ובמיין וצפון קרולינה היו אלה סטודנטים, מרצים, פרופסורים וקהל מקומי. כאמור, השתתפתי בעשרות הקרנות כאלה  בארץ ובעולם ותמיד התמודדתי עם התנגדויות רבות ושונות. למה לסלוח? למה להאמין לסיפור שלהם? אנחנו הקורבנות כאן ולא הם ועוד ועוד וכדומה. אבל  לא וויתרתי. המשכתי לומר אותם דברים ולעשות סרטים נוספים  באותו הכיוון; פיוס.

היום, לאחר הסיבוב הזה בקהילות יהודיות אמריקאיות ובאקדמיה האמריקאית, אני מאמינה שמה שאני מכנה "תופעת ליברמן" בממשלת ישראל היא זמנית. אני אופטימית לא רק  כי במוקדם או במאוחר, כולנו כיכר תחריר, אני אופטימית כי האינטרנט עובד לטובת המשתמשים בו. מרתפי עינויים חשוכים ורחוקים מעיניי אדם לא יוכלו עוד זמן רב להתקיים. האינטרנט הוא האור והאור מרחיק חושך והאור מפסיק בערות וחוסר בערות מקטין את הסבל.

צילמתי לאורך כל הדרך. במשך שבועיים תיעדתי את המקומות בהם ביקרתי אבל אוסיף רק מספר תמונות לשטוף את העיניים, כי העיקר בסיפור הזה הוא מה ששמעתי; האופטימיות שמצאתי. אני עושה את זה תשע שנים ותאמינו לי, העולם השתנה.

Salvador Dali //The Time Warner Center//Broadway & 59th St. NYC

התצוגה המלאה

University of North Carolina//Wilmington//Feb. 2011

 
Wilmington, North Carolina//Feb. 2011

Wilmington, North Carolina//Feb. 2011

כאן, מהנקודה בה צילמתי תמונה זאתו, עד לפני מאתיים שנים, היו פורקים גברים ונשים שחורים אשר הביאו מאפריקה באוניות כדי שיהיו ל עבדים של הגברים והנשים הלבנים.

The Atlantic Ocean//Wilmington//North Carolina//Feb. 2011

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טלי  On 23 בפברואר 2011 at 16:40

    מאמינה לך, יולי.

    אני לא תמיד אופטימית עד כדי כך, זה בא והולך, כי לצד האור והחופש מתגברים גם החושך וההסתגרות, בעיקר אצלנו, כרגע, אבל מאמינה לך לגמרי, והמסקנה שלך, וגם התמונות, בהחלט מרחיבות את המחשבה והאויר לנשימה – תודה!

    (ואוף… לו הייתי יודעת שתהיי במיין הייתי מחברת אותך עם זוג מקסים שם שהיו בטח מרותקים מהסרט והשיחה איתך. חבל שלא ידעתי)

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 1 במרץ 2011 at 19:21

      טלי יקרה, סליחה על האיחור בתגובה… חיכיתי שהרשומה תעלה לאתר רשימות אך לצערי לאור בעיות טכניות היא לא עלתה ובכל זאת את כתבת ואני רוצה לענות לך: תודה על האופטימיות. והפעם שלי יותר חזקה משלך. והפעם אני ממשיכה לחשוב שיש מקום לאופטימיות. אולי זהירה. אבל אופטימיות…

      אהבתי

  • דודו פלמה  On 23 בפברואר 2011 at 17:21

    אוי יולי, איך שהעולם בחוץ שונה מהוויית מדינת ישראל ביתנו. הפוסט שלך כל כך אופטימי עד שזה כאב לי בשיניים כמו אחרי אכילת יותר מדי ממתקים. ניראה לי שהעולם משתנה אבל החברה הישראלית הולכת הפוך מהמזרח התיכון (שנעשה יותר ויותר דמוקרטי). מתי שהוא הצרימה בין שני העולמות תהיה כל כך חזקה עד שזה ישתנה גם כאן. אבל איך שזה יכאב…

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 1 במרץ 2011 at 19:25

      דודו יקר, אני מעדיפה לטפל בשיניים ובחוסר הסובלנות שלהן לממתקים מאשר לא לראות נכוחה את הגל שמציף את המזרח התיכון ואשר אותו איש כאן לא יוכל לעצור… אתה לא שם לב כמה בינימין נתניהו כבר מסונדל על ידי תגובת הקהילה הבינלאומית למה שוקרא בלוב? אני אופטימית וזה לא אופייני לי. זו רק ראייה נכוחה של המציאות. (אמן).

      אהבתי

  • ניר  On 6 במרץ 2011 at 19:34

    תמונות מרהיבות.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 6 במרץ 2011 at 19:36

      תודה ניר. מצלמות הטלפונים הניידים מפתיעות באיכותן. אבל גם מה שמצולם מפתיע באיכות יפעתו.

      אהבתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: