תגיד שזה, את הבן שלך, כבר לא יחזיר

במסגרת תחקיר וצילומים לסרטי ציון, אדמתי (טריילר) במהלך שנת 2003, עליתי לירושלים בתחילת ספטמבר להשתתף במסיבת העיתונאים לתוצאות ועדת אור לחקר הרג שלוש עשר אזרחים ישראלים על ידי המשטרה באוקטובר 2000.

בחרתי להתיישב בספסל האחורי של האולם כי לא הכרתי שם איש אישית.  אפשר היה להרגיש שכולם שם מתוחים לגבי תוצאות ועדת אור, אשר התנהלה במשך חודשים ארוכים ויצרה ציפיות לגבי מסקנותיה.

לידי, בספסל האחורי, התיישב איש עם רשמקול שנראה כמו כתב תחנת רדיו (לא חשוב איזה), ולידו ישב גבר בגיל העמידה עם תמונה של בחור צעיר אשר נהרג על ידי כוחות הביטחון באוקטובר 2000. אב שכול.

מבלי ששאלו אותי אם אני רוצה לשמוע או לא, לפתע הייתי עדה לשיחה שהוקלטה לתוך רשמקול שהיה בידו של כתב הרדיו הישראלי/יהודי:

"מה אתה מצפה מתוצאות ועדת אור?"

הפניתי מבטי שמאלה וראיתי את עיניו של האב השכול.  הוא הסתכל לעיניו של כתב הרדיו ושתק.

"מה אתה מצפה מתוצאות הועדה", חזר ושאל שדר הרדיו את האב השכול,  והאב שתק. עיניו מביטות לכתב הרדיו בעצב.

באולם המשיכה ההתארגנות לקראת הצגת התוצאות של ועדת אור וכתב הרדיו חזר ופנה אל האב השכול שהמשיך ושתק, מחזיק בתמונת בנו שנהרג על ידי אש כוחות הביטחון על ברכיו: "נו, מה אתה אומר?"

והאב, עם עצב עמוק בעיניו, שתק.

ואז, אמר כתב הרדיו לאב: "אז תגיד שזה, את הבן שלך, כבר לא יחזיר".