שחקנים ויוצרים מחלקים את החברה בישראל

בתגובה למכתב של שלושים ושישה אנשי תיאטרון כי יסרבו להופיע בהיכל התרבות באריאל, הנמצא גיאוגרפית בשטח פלשתיני כבוש, מעבר לגבולות מדינת ישראל, אומרת היום השרה הממונה על התרבות בישראל כי "על מנכ"לי התיאטראות להתגייס באופן מיידי לטיפול במשבר שנוצר, בו החליטו שחקנים ויוצרים לחלק את החברה בישראל".

השמעתם? "שחקנים ויוצרים מחלקים את החברה בישראל".

הייתכן ששחקנים ויוצרים גורמים למחלוקת בישראל?  האם שרת התרבות, לימור לבנת, מקשיבה לדברים שהיא עצמה אומרת?

האם היא באמת חושבת ש – לא ממשלות ישראל, לא המושחתים מבין שרי ממשלות ישראל, לא נשיא לשעבר שעומד למשפט על ספק אונס, לא גנרלים שמזייפים מסמכים, לא חברי כנסת שמנבלים את הפה ומתבטאים בגזענות, לא מתנחלים המתנכלים לתושביה המקוריים של הגדה המערבית, לא אזרחי מדינה דתיים שלא משרתים בצבא, חיים מכספי המדינה ורוצים מדינת הלכה, לא חילוניים שמבקשים לגרש ולטרנספר אנשים השונים מהם, לא עשירים החיים מניצול עניים, לא גברים הרוצחים את נשותיהם, לא אנסים ולא עובדים זרים או ילדיהם המגורשים ואפילו לא הרצון ה"מופרך" של הפלשתינים בעצמאות – גורמים למחלוקות בחברה הישראלית. לא. כי אין מחלקות בחברה הישראלית. הקונסנוסוס כל כך רחב של"ו שחקנים ויוצרים מחלקים את החברה בישראל.

יצא לשרת התרבות להתבלבל בין המראה לבין מה ומי שעומד מולה.

התכלית החשובה של תרבות הוא הצבת מראה ביקורתית בפני החברה, ולא להיות הבבואה שלה.  הקופסא המכונה (באופן זמני) טלוויזיה רבת הערוצים היא הבבואה של החברה (גם) בישראל ובשל כך מהווה בידור להמונים – ללא גבולות  – בהצלחה מסחררת.  כל כך מסחררת שכבר לא זוכרים כאן מה היא תרבות ומה הוא בידור.

לא יאומן כי יסופר. אני אישית מצטרפת למכתב זה,  על אף שלא הוזמנתי לחתום עליו,  ומצדיעה בהכרת תודה לחותמי המכתב, אשר מקור פרנסתם היא הפופולאריות שלהם וחרף זאת, הגיעו להבנה שללא הרמת קול לא יתרחש כאן כל שינוי ועולם (הכיבוש) כמנהגו ינהג.

יישר כוח: יוסי פולק, דורון תבורי, איתי טיראן, דורי פרנס, אופירה הניג, ירון ברובינסקי, דרור קרן, גורן אגמון, אלברט כהן, מיכה סלקטר, אולה שור סלקטר, עודד קוטלר, מוטי לרנר, יעל רונן, מיכאל כורש, יוסף סוויד, בעז גאון, אברהם סלקטר, שיר אידלסון, נורמן עיסא, פרופ' גד קינר, פרופ', אבנר בן-עמוס, תמר קינן, ענת גוב, רינה ירושלמי, חוה אורטמן, שרה פון-שוורצה, אהרון אלמוג, מרים גורצקי, ירדן בר-כוכבא, סביון ליברכט, יהושע סובול, אילן תורן, בן ציון מוניץ, ונמרוד ברגמן.

והנה  לתמיכה יצאה עצומה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מוטי סגרון  On 28 באוגוסט 2010 at 15:48

    השחקנים כמוהם כמו עובדי בזק או מ. ע. צ לא רוצים שיתפטרו

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 28 באוגוסט 2010 at 16:59

      מנקודת המבט שלי, יוצרים מחוייבים לעבודתם באופן שונה מעובדי טלפוניה או סלילת כבישים, למרות שהייתי שמחה שגם עובדי בזק ומ.ע.צ יתארגנו באופן חוקי ויביעו מחאה על הכיבוש האינסופי.

      בכל מקרה, עיקר הדברים כאן עסקו בדבריה של השרה הממונה על התרבות ועל מה שהיא בחרה לומר בעת הזאת. אני הייתי מציעה לה, להתנסח מחדש.

      אהבתי

  • shaylahag  On 28 באוגוסט 2010 at 16:18

    "הנמצא גאוגרפית על שטח פלסטיני כבוש" – משפט מדויק ביותר. אין מה להגיד. השטח הוא ללא ספק פלסטיני – למה? כי אללה אמר לך?

    אהבתי

  • נועם  On 28 באוגוסט 2010 at 16:19

    מצטרף לתמיכה בל"ו הצדיקים. כן ירבו כמותם.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 28 באוגוסט 2010 at 17:02

      תודה נועם.
      אולי נאסוף שמות של "סתם" אנשים כמונו התומכים בל"ו הצדיקים האלה?
      כמו שעשיתי עם עמיתיי למקצוע בספטמבר 2003 כתמיכה בכם, הטייסים?

      אהבתי

  • אדם  On 28 באוגוסט 2010 at 16:40

    השטחים הם שטחים פלסטינים כבושים כי זה החוק הבינלאומי. זה חד משמעי. אסור לגנוב אדמות בכוח הנשק.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 28 באוגוסט 2010 at 17:03

      תודה אדם. אסור לגנוב. (נקודה).

      אסור לגנוב בכל מקרה. עם נשק ובלי נשק.

      אהבתי

  • דודו פלמה  On 28 באוגוסט 2010 at 18:28

    ובכן, מה שהשרה לתרבות וספורט לימור לבנת אמרה זה מה שאומרים תמיד על הראי. שהוא אשם. אלא שמי שגורם לקרע בעם אלה הם אנשי השטחים הכבושים, שעל אפנו וחמתנו הלכו לשבת שם בלי לשאול את פינו ורק ביקשו שנמשיך להרגיש שהם חלק מאיתנו. אז שרת התרבות והספורט לימור לבנת, את יכולה לנסות לשבור את מחאת השחקנים, את יכולה לשבור את הראי, גם אחרי שהראי ישבר הקרע ישאר.
    ועוד שני דברים: האחד, ישנו היום מעט מאוד תיאטרון פוליטי בארץ. רוב התיאטראות עושים תיאטרון לוועדי עובדים. שזה אומר שהדבר הכי חריף שיציגו באריאל עלול להיות מחזה המבוסס על שיריו של שלמה ארצי.
    דבר שני, קשה לי להאמין שרון נחמן יאפשר להציג את 'סינדרום ירושלים' באריאל. אז אני לא כל כך מבין על מה מרים קיני מדברת מעבר לאמירה ההצהרתית. עם איזה אמנות ואמירה פוליטית הם יתעמתו שם באריאל, עם בוסתן ספרדי?

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 28 באוגוסט 2010 at 19:43

      דודו, זה הכול רטוריקה פוליטית שאומרת למנהלי התיאטראות לקרוא לסדר לאנשים אשר להם הם משלמים כסף תוך איום שאם לא יהיה כך, להם – ךתיאטראות – יועבר פחות כסף או לא בכלל… הכול פוליטי רק שלא יצא לה כל כך מוצלח העיקוף שהיא לקחה הפעם, שרת התרבות… אולי כבר עדיף שיגידו את האמת – צווי השלטון מחייב וכל השאר שטויות… ומרים קייני, נוח לה להקטין ראש…

      אהבתי

  • עדי בן יעקב  On 28 באוגוסט 2010 at 18:40

    מה אני אמחזר את התגובה שלי מהפוסט של נעמה? טוב אין בררה ….
    נו שויין. מה שיפה בסיפור הזה מראה כמה מנותקים מהמציאות החברים המחרימים.
    חברה לא עושים דבר כזה ללימור לבנת….. היא מחכה כבר הרבה זמן להזדמנות שכזאת ואין לכם מה לדאוג היא לא תרפה מטרפה ……. זה בדיוק מה שהיא צריכה זה תרוץ טוב לטחון את האדון הספרי ואת הגברת גוב. היא לא תחמיץ את ההזדמנות.

    שלא לדבר על זה יחרימו אותם חזרה. כל מה שצריך (וזה יקרה מחר מחרתיים) כמה ועדים גדולים שיודיעו לאדון נועם סמל והגברת פינס שהם מחרימים את המחרימים…..
    אבל זה כלום המחרימים ובמיוחד המחזאים במאים זה כנופיה של גרפואמנים שהשתלטה על התאטרון בארץ וחיים בעצם מעטיני השלטון בשיטת גוב מביאה את מזי"א ומזי"א מביאת את גוב מיטלפונקט את זה והספרי את ההוא וכולם את יהושוע וחוזר וחס וחלילה ולכולם ביחד מביאים את נינט. התאטרון הממסדי בארץ הוא שעממון מביש כבר שנים ובעצם כל מה שצריך זה סיבה לנתק את האדונים והגברות המכובדים הללו מעטיני השלטון ועכשיו הם נתנו סיבה ללימור ליבנת לעשות את זה אוי כמה שהיא מחכה להנחתה כזאת…..

    אנחנו עוד ניראה את הגברת גוב מזמרת דואטים בסי מאז'ור עם איתי טיראן שנועם סמל במשולש וציפי פינס על התוף מריים באולם באריאל….

    עדי

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 28 באוגוסט 2010 at 19:48

      עדי, אנחנו לא מסכימים כאן. נראה לי של"ו הצדיקים חשו ש"הגיעו מים עד נפש" ןהיו מוכנים לשלם מחיר אישי. בדיוק כמו הטייסים לפני שבע שנים… אתה עוד תראה. ברור מנגד שהמנהלים לא יכולים להרשות לעצמם הכרזות דומות כי אין להם קיום ללא משרד התרבות.

      אבל אני חוזרת ומזכירה שיוצר/ת מחוייבים לאמת באופן שונה ממנהלים ופוליטיקאים ולכן אני מצדיעה לאותם ל"ו צדיקים. כי רק הם – את המחיר האישי – ישלמו.

      אהבתי

      • עדי בן יעקב  On 28 באוגוסט 2010 at 20:26

        בקשר לעניין עצמו אני בכלל לא מדבר. אני דיברתי על הפרקטיות של המאבק הזה. אבל אריאל זה עיר בישראל שרוב תושביה עסוקים בקיום יום יומי ואינם שונים מהגברת גוב אלא בכך שאין להם כסף לגור ברמת השרון. כסףאצלה בין היתר הגיע מהמס הכנסה שהם משלמים באריאל. ערמת גראפומנים מטעם שחיים מיד מגרדת בגב של חברתה.

        שלא לדבר אם האדון טירן וחבריו חושבים שהוא אחראי פחות לסבלות הכיבוש לפשעים נגד האנושות שהחילים של הואפן סס הישראלי עושים אז יש לי חדשות בעבורו. גם הוא אחראי בין אם יופיע באריאל ובין אם לא.

        הוא יכול ללכת לעשות הפגנות יכול ללכת לשלם מחיר אישי. אבל לא הם מעדיפים להתעלק על חלשים מהם. המחאה כמחאה היא בין מבחילה למגעילה, גיבורים על חלשים… ניראה אותם עכשיו נגד הגברת לבנת.
        באמת אבל אם היה מדובר באיזה שהיא קבוצה שעשתה משהו. התאטרון הישראלי זה באמת (וללא שום קשר לדעות פוליטיות) חרפה אמנותית לדורות. הייתי מחרים אותם אם הייתי הולך לראות את הקקפוניה שהם מחלטרים כבר עשרות שנים.אין לי שום דרך להחרים את מה שאני פשוט לא הולך אליו כי מזמן נגמלתי מכך.

        יש בארץ אנשים שעושים עבודה תאטרלית אמיתית בשולים אבל אלה? עכשיו אם הם היו חיים מהקהל? ניחא גם זה לא נותן להם זכות להתחרע על אנשים "רגילים" מאריאל. אבל חבורת הקקאפוניה הזאת?
        אלה? ועל מי? על מי הם גיבורים? על עם ישראל אנשים שקנו בית בעור שינהם כי המדינה אמרה להם שמה יש בית שאתם יכולים לרכוש. אז על איזה משפחה מחבר העמים שחסכה פרוטה לפרוטה ורכשה בית באריאל שרוצים לראות קצת קולטורה עליהם האדון יהושע גיבור? בחילה מהאנשים הללו. מפסיטו קטן עליהם.

        מה הם הגיבורים הללו פעם אחת ויתרו על כסף של המדינה כי זה בא גם ממס הכנסה שאוספים באריאל? לא הם מחוברים לעטינים של משרד התרבות ועכשיו יעשו להם בית ספר אצל הגברת לבנת.

        אלה ישלמו מחיר אישי? האפרט'יקים הללו? ניראה לך?אני לא חושב….

        אהבתי

    • מנחם  On 29 באוגוסט 2010 at 11:49

      כתוב מעולה וכל כך נכון.

      אהבתי

  • Karen Maseng  On 28 באוגוסט 2010 at 19:21

    Very well written Yulie

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 28 באוגוסט 2010 at 19:49

      תודה קארן. היה לי חשוב להדגיש את האבסורד בדבריה של שרת התרבות על היוצרים והשחקנים. ממש אבסורד.

      אהבתי

  • Karen Maseng  On 28 באוגוסט 2010 at 19:57

    When we lose the courage to tell the king he has no clothes, we lose everything

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 29 באוגוסט 2010 at 12:52

      לפעמים קארן, אני רוצה לאבד את ה"אומץ" הזה (לראות שהמלך ערום) ופשוט לא לראות אבל זה לא מצליח לי

      אהבתי

  • עמית אביגור  On 29 באוגוסט 2010 at 0:13

    מילים כדורבנות.

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 29 באוגוסט 2010 at 11:47

      תודה עמית. הלוואי והיה (לי) יותר פנאי למוסיקה שאתה עוסק בה – במקום לנסח "מילים כדורבנות" – העולם (שלי?) וודאי אז היה הרבה יותר טוב

      אהבתי

  • יוסי דר  On 29 באוגוסט 2010 at 8:55

    שויחט, שויחט, שעכט מיר ד-גענז.

    ויפל גענז הוסטע?

    א-האלבע קאצ'קע.

    (ובעברית מדוברת: יש בכלל תיאטרון בארץ?)

    אהבתי

    • Yulie Cohen  On 29 באוגוסט 2010 at 11:46

      יוסי, יש תיאטרון או אין תיאטרון זו שאלה אחרת. סתימת פיות, יש בוודאי בארץ. זו הבעייה כאן.

      אהבתי

  • אזרח.  On 29 באוגוסט 2010 at 13:11

    יישר כוח לך ולאנשי התיאטרון שהלכו בעקבות מצפונם.

    http://amihay.wordpress.com/2010/02/10/lookingglass/

    על מראית-עין כפולה של הכיבוש.

    אהבתי

  • Karen Maseng  On 29 באוגוסט 2010 at 18:34

    !I know what you mean, it's exhausting
    You just want to find a little corner, write music, film little projects that make you laugh and forget about the world outside.

    אהבתי

  • עופר דגן  On 16 בספטמבר 2010 at 18:47

    תשובה ליולי כהן:

    אני מעריך את נחישותם של השחקנים ואת העמידה על עקרונותיהם. למרות זאת, אני לא מסכים עם התפיסה שלך ושלהם: לא ניתן למצוא פתרון מיידי לכיבוש. כל פתרון שכולל נסיגה לגבולות 1967 ופירוק הגדר – יהפוך את מדינת ישראל לחשופה לטרור והמצב יהיה כמו בזמן האנתיפאדה השנייה.

    למסמך ז'נבה יש את כל המגרעות הנ"ל, בנוסף לעוד מגרעות: נוכחות של צבא בינלאומי בשטחים, בוררות בינלאומית בכל מחלוקת ביננו לפלסטינאים שלא תיפתר, וכן מימוש חלקי של "זכות" השיבה. ואותה בוררות בינלאומית וכוחות צבא בינלאומיים בשטחים יהיו של 4 גורמים: ארה"ב, האו"ם, אירופה ורוסיה. 3 מתוך 4 הגורמים האלה הם פרו-פלסטינאים (ולא פרו-ישראליים).

    הפתרון צריך להיות או חד-צדדי או כתוצאה מהסכם ביניים. אך בכל מקרה התוצאה תהיה אותה תוצאה: נסיגה ישראלית מחלק מיהודה ושומרון, אי-פירוק של הגדר ושמירה על הבטחון.

    אהבתי

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: