אֱ מֶת

לסבא פולדי גרשטל, 1925 - 2010 אוהבים אותך תמיד

כשאיש מת, יש בזה אֱמֶת

יש בזה מת ללא ה-"א"

יש בזה 40 ויש 400

ואין אחד

במותו, מראה לנו האיש את החיים

את הראשית

את האות הראשונה

שבלעדיה הוא מת

כי רק לפני רגע הוא היה אֱמֶת

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חנוך גיסר  On 25 במאי 2010 at 5:22

    יפה כל כך התמונה, יולי, ורכות כל כך מילותייך!

    אהבתי

  • דודו פלמה  On 25 במאי 2010 at 6:05

    לא היכרתי את סבא פולדי גרשטל. ויחד עם זאת אני יכול לזהות ולהבין את הרגש שהעברת בדברים שכתבת ובצילום שלו- יושב על הארץ עם מצלמה ומתבונן דרכה אל העולם. ספר שירי האחרון נקרא 'המקום ינחם'. והוא ניסיון להתבונן אל הקיום האנושי דרך המוות. כולו דיוקנאות של אנשים שהלכו לעולמם. רשמתי/כתבתי את הדיוקן/שיר בין רגע לכמה שעות לאחר שמתו. תתפלאי כמה מלא חיים הוא דיוקנו של האדם ברגע המוות. ולכן הספר יצא, למרות שמו, מלא חיים.
    וזהו השיר הפותח את הספר. אני מצרף אותו לזיכרו של סבא פולדי שלא היכרתי, אבל אני יכול להצטער על לכתו בטרם עת. כי אין עת נכונה להליכה מאיתנו:

    הַמָּקוֹם יְנַחֵם

    בַּסּוֹף
    הַמָּקוֹם יְנַחֵם
    אֶת הָאָדָם

    הַמָּקוֹם הוּא
    הָאָדָם כָּל יָמָיו
    עַל הָאָרֶץ
    בִּיגִיעָה רַבָּה יִבְרָא
    אֶת מְקוֹמוֹ

    עַד שֶׁלְּבַסּוֹף
    עָרוֹם עֶרְיָה
    וּבְחֹסֶר כֹּל
    אֵלָיו יָבוֹא

    לְהִתְנַחֵם

    בַּסּוֹף
    רַק הַמָּקוֹם
    נוֹתָר לְנַחֵם

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 25 במאי 2010 at 6:05

    תודה חנוך.

    לראושנה הרגשתי מבינה את המשפט הנצחי של ביאליק:
    "בְמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת-הַחַיִּים"
    משירו: אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת.

    http://benyehuda.org/bialik/bia029.html

    אהבתי

  • תמי ברקאי  On 25 במאי 2010 at 6:10

    איזה צילום יפה ועדין
    וכך ניבט גם האיש עצמו מתוך התצלום, משהו בפנים העדינות

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 25 במאי 2010 at 6:11

    תודה דודו. תודה רבה.

    מסתבר שגם אנשים נותרו לנחם.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 25 במאי 2010 at 6:49

    תודה תמי.
    מנחם לקרוא את התגובות כאן.
    ממש מנחם.

    אהבתי

  • ora21  On 25 במאי 2010 at 6:55

    יולי
    איזו תמונה מקסימה (והמקצוע, כנראה בגנים..)וכמה נכוןהמשפט הזה: רק הרגע הוא היה אמת. אף פעם לא חשבתי על הקישור הזה בין מת לאמת: אמרת הרבה במעט מלים. תנחומי.

    אהבתי

  • אורי  On 25 במאי 2010 at 7:35

    איזו תמונה יפה.
    משתתף בצערך, ולא רק כביטוי- גם סבתא שלי נפטרה בשבוע שעבר.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 25 במאי 2010 at 7:38

    אורה תודה רבה.
    התמונה מטיול משותף באיטליה אבל הגנים לא משותפים כי הקשר בינינו הוא שהייתי כלתו במשך עשרים שנה. אבל לבנות שלי וודאי עברו הגנים, דרך האבא המוכשר גם הוא.
    תודה, שנתת לי הזדמנות לספר עוד קצת על הפרופסור האדריכל היחיד והמיוחד – ליאופולד גרשטל. יהא זכרו ברוך. תודה.

    אהבתי

  • אשכר אלדן כהן  On 25 במאי 2010 at 9:54

    יולי יקרה
    אני שולחת לך חיבוק אהבה וניחומים . אני לא מוצאת משהו מאד חכם לומר , מלבד לשתף אותך בכך שאיבדתי את אחותי לפני 7 חודשים , וזה כואב והגעגועים עזים, אומרים שיש נחמה בזכרונות של הרגעים הטובים ,ואני אומרת שיש גם ריק גדול . אני חושבת שאנחנו חיים בתרבות אינסטנט שלא נותנת לגיטימציה לעצב האישי , אני סומכת עלייך שתדעי להעניק לעצמך את הדרך המתאימה לך להתמודדות עם אובדנו של האיש היקר לכן .

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 25 במאי 2010 at 10:27

    תודה אורי. פולדי גרשטל היה הסבא של בנותיי וכאמור הייתי "כלתו" מעל עשרים שנה. תודה.

    אשכר, תודה רבה. אין להשוות אובדן אחות במיוחד אם הייתן קרובות לאובדן סבא בן 85. אבל במקרה המשפחתי הזה, בתו, רחלי גרשטל, נפטרה לפני ארבעה חודשים ממחלת הסרטן, וזה כבר יותר מידי. סבתא ליאה נישארה לבד. מאוד עצוב. תודה בכל מקרה על הניחומים והאפשרות להרחיב ולספר.

    מאחלת לכולם אהבה, בריאות ואריכות ימים.

    אהבתי

  • שרון  On 25 במאי 2010 at 10:35

    נו, ידעתי או זיהיתי או זכרתי שהיה אדריכל. משתתף בצערכן. הטקסט מקסים ביותר והצילום הזה אמיתי לגמרי, מעביר המון על האיש.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 25 במאי 2010 at 12:59

    תודה שרון. כן. למד הנדסת בניין בטכניון ונהיה אדריכל (אביו היה האדריכל משה גרשטל שתכנן את שוק טלפיות בחיפה) ובעצם אהב לצייר ולצלם ולפסל ובקיצור אמן. תודה על המילים החמות שלך.

    אהבתי

  • noam  On 25 במאי 2010 at 21:27

    התמונה הנהדרת שלו, יושב על הקרקע, מרוכז במצלמה, כולה אמת. והאמת נצחית כידוע.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 26 במאי 2010 at 5:16

    נועם תודה. מסכימה אתך.
    קיוויתי שאם אתה תכתוב כאן דבר מה הוא יהיה קשור לגולם מפראג. מה שהתגלה לי רק לאחר שכתבתי כאן מה שכתבתי.
    בכל מקרה, תודה.

    אהבתי

  • shlomiyosef  On 26 במאי 2010 at 7:38

    חיבוק

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 26 במאי 2010 at 10:20

    שלומי, תודה. הייתה לו מצלמת LEICA מדהימה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: