עוד ניצב הבית


רבקה זוהר מילים: יורם טהרלב לחן: נורית הירש

השיר האהוב הזה ליווה את פס הקול של סרטי האהוב גם הוא 'המחבל שלי'. היום, מסיבות שונות ומשונות, החלטתי שהגיע הרגע בו הוא יעלה אצלי בבלוגהאישי הזה. מקווה שתהנו מהשיר לפחות כמו שאני נהניתי, כל פעם מחדש. כאילו אין לכל זה סוף. כאילו וגם אנחנו ממש נצחיים כמו השירים.

על הדרך היורדת מן הכפר
בין עצי האלונים והאלה
נשארו עוד בוודאי צעדי ועקבותי
ואימי עוד קוראת לי בקולה.

אך איני יודעת מה קרה
אי אבדה הדרך הברוכה
אי אבדה הדרך אל הכפר
הדרך בה רציתי לשוב בחזרה.

אל הדרך הקסומה של ילדותי
אני שבה בחסות הערפל
ונוגעת בכולם בפניהם ובקולם
כמו נוגעת בארץ ישראל.

ואני עוברת ואני זוכרת
כל מה שהשארתי שם
עוד ניצב הבית בין עצי הזית
רוח באה מן הים.

עוד ניצב הבית בין עצי הזית
רוח באה מן הים
ואני עוברת ואני זוכרת
וליבי עודנו שם.

אך איני יודעת מה קרה…

בלילות הארוכים הלבנים
עת הנפש לא תמצא מנוחתה
אני קמה מעפר אני שבה אל הכפר
כמו ילדה שחוזרת אל ביתה.

אך איני יודעת מה קרה…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בעז יניב  On 17 במאי 2010 at 19:18

    קטע מצחיק, שמעתי את השיר הזה המון פעמים בשבוע האחרון (לא משהו אופייני לטעם שלי במוסיקה). פשוט ידידתי רוני התלבטה איזה שיר על כפר להקריא בהפגנה של גרילה תרבות בדהמש ובין היתר עלה השיר הזה.
    צירוף מקרים. למי שמאמין בצירופים.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 17 במאי 2010 at 19:24

    כמה נחמד בעז… כי אין צירופי מקרים. ממש הערב, חשבתי על רשימות שלך שקרתאי ממסעותייך בהודו ובאירופה וחשבתי לעצמי אם אי פעם אקרא אותך שוב כי הכול לכ כך התשנה מאז שאתר רשימות עבר לכתובות מפוזרות. אז הנה ביקרתי אצלך ושמחתי על חידוש הקשר.
    מה הייתה ההפגנה של גרילה תרבות? ובכל מקרה, CHEERS!

    אהבתי

  • bognabartosz  On 18 במאי 2010 at 1:29

    הבית כבר לא קיים ולא עצי הזית

    כרישי הנדלן והדתיים הלאומים הפכו את ירושליים למפלצת כזו שכבר עדיף להישאר עם הזכרונת של העיר שטרם הושחתה ולא לדרוך בה רגל לעולם.

    את הרי יהודה אותם ראיתי מהפארק הלאומי בר"ג לקחו לי וגם את המסע הארוך ברכבת לירושליים שהיתה מפוצצת נוסעים.

    הרומנטיקה שבקה חיים והיאוש גובר על התקוה

    שאול

    אני מקנא בפלסתינאים שעדיין קיים עבורם הבית בין עצי הזית

    אהבתי

  • טלי  On 18 במאי 2010 at 9:29

    הייתי ילדה כשהשיר הזה נכתב והושר לראשונה, וממש ממש אהבתי אותו, זה שיר שמנגן לי על כמה וכמה כפתורים בלב – תודה! (-:

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 18 במאי 2010 at 14:40

    שאול אל תקנא בפלסטינים… להם כבר מזמן אין בית בין עצי זית. היום יש להם בעיקר התנחלויות יהודיות בין עצי זית.
    שלא לומר געגוע למה שהיה להם ואיש לא מוכן להכיר בזה.

    טלי, יש לנו כפתורים דומים כנראה… תודה חזרה.

    אהבתי

  • דודו פלמה  On 21 במאי 2010 at 5:31

    השיר ששר יורם טהרלב "על הדרך מהכפר" מתאר
    תקופה בחייו/חיינו שבה היה לנו דימוי של בית.
    הבית שבשיר היה דימוי. ואל דימוי אפשר רק להתגעגע.
    כי הוא אף פעם לא באמת היה קיים.

    לעומתו זלדה כותבת על בית אמיתי.
    כזה שיסודות המוות בתוכו.
    או איך זה באמת בית בחיים שהם לא דימוי:

    כאשר היית עמדי
    בתוך הדברים החולפים
    היו הקירות בני – בית קשישים
    שספרו מעשיות עתיקות

    בערב
    כאשר שתינו תה.

    עכשיו הקירות אינם מחסה
    הם הסתגרו בשתיקתם
    ולא ישגיחו בנפלי
    עכשיו הקירות סיד ומלט
    יסוד זר
    חומר לא עונה כמוות.

    זלדה

    כלומר, הבית איננו "הבית". הוא האנשים.

    אהבתי

  • Yulie Cohen  On 21 במאי 2010 at 18:50

    נהדר דודו. זה ממש נהדר מה שכתבת כאן.

    רק מה עושים עם
    "ואמי קוראת לי בקולה"?
    הקול של אמי הוא חלק מהבית לא?

    בכל מקרה, התוספת שלך נתנה לי בהירות שלא הייתה לי לפני כן. אז שוב תודה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: