עצומה שהיא מכתב

לכבוד:
כבוד השופטת בדימוס דליה דורנר
נשיאת מועצת העיתונות

שלום רב,

הנדון: הפרה של כללי אתיקה עיתונאית על ידי עיתון "העיר"

אנו פונות ופונים אלייך בנוגע לפרסום הנרחב וחסר התקדים של דבריו המשתלחים של יצחק לאור בגיליון עיתון "העיר" ביום שישי, בתאריך 7.5.2010 (קישור לקובץ סרוק של הכתבה מצורף למטה) פרסום דבריו אלו של לאור, על ידי עיתון 'העיר' מהווים הפרה בוטה של כללי האתיקה העיתונאית כפי שיפורט בהמשך. קודם לפנייתנו אליך פנינו לעיתון "העיר" בבקשה שיקצה במה שווה בהיקפה לגרסאות של המתלוננות באחד מגיליונותיו הקרובים. בקשה זו נדחתה. לפיכך אנו מפנות עניין זה לטיפולך ותובעות נקיטת צעדים על ידי מועצת העיתונות נגד העיתון. להלן הפרטים עליהם מתבססת תביעתנו.

בגיליון יום שישי של עיתון "העיר" מיום 7/5/2010 התפרסמה כתבה מאת יצחק לאור שחלשה על עשרה עמודים בנוסף לעמוד השער. מעל בימה רחבת היקף וחסרת תקדים מסוג זה, המופצת במקומוני רשת 'שוקן' בירושלים ובתל- אביב, ניתנה ההזדמנות ללאור לשטוח את גרסתו ביחס להאשמת אונס בגינו הוגשה נגדו תלונה במשטרת ישראל וביחס להאשמות שהופנו כלפיו בערוצים אחרים על הטרדות מיניות חמורות. מקריאת דבריו של לאור ניתן לראות בעליל שיש בהם הפרה הבוטה, בכל אמת מידה, של כללי האתיקה העיתונאית, כללים שאותם קבעה מועצת העיתונות ושעל-פיהם חייב כל עיתון לנהוג.

בהיצמד לסדר הסעיפים ולהגיון האתי על פיו הם מנוסחים, אנו מבקשים להסב את דעתך לסתירות העמוקות שבין סעיפים אלה לבין הדברים המופיעים בכתבה.

חופש העיתונות ואחריותה המקצועית, יושר והגינות (סעיפים 2, 3)
במקרה דנן חלה הפרה של מחויבות העיתון להגיש לציבור שרות מקצועי ולהציג פרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות. כשל עיתון "העיר" כישלון חמור כאשר העמיד לרשותו של לאור במה סטרילית ונרחבת לשטוח את טענותיו, וזאת מבלי לעמתו עם שאלות נוקבות ומבלי לעמתו עם מידע שאינו מתיישב עם טענות אלו. בדברינו אלה אין משום התעלמות מזכותו של הנאשם להגן על עצמו ואין ערעור על חזקת החפות. עם זאת, עיתון "העיר" מעל בתפקידו בכך שנתן במה חופשית, מופרזת ובלתי מבוקרת לטיעוניו של לאור. מתן במה מסוג זה מהווה פגיעה חמורה באמון הציבור. יש בהתנהלות זו משום הולכת שולל של הציבור, הנוטה להאמין כי לעיניו עבודה עיתונאית, למרות שלמעשה הטקסט של לאור אינו עומד בקריטריונים המינימאליים שמן הראוי שינחו עבודה מסוג זה. למעשה מדובר בכתבה פרסומית לכל דבר ועניין מטעמו של הכותב ולקידום האינטרסים הפרטיים שלו. גישה נדיבה זו של העיתון חמורה שבעתיים בשעה שסביב מעשיו של הכותב מתנהל דיון פומבי וחשוב.

בנוסף לזאת, לא ניתן להתעלם מהיקף הנרחב של הבמה אותה העניק העיתון ללאור בהשוואה להיקף המצומצם של הבמה שעמד לרשותן של המתלוננות נגדו. אל מול מניין העמודים הרב שהועמד לרשותו של לאור הועמדה לרשותה של המתלוננת בגין אונס, אשכר אלדן כהן, זכות תגובה בהיקף של 500 מילה בלבד. נפגעות אחרות שמסרו את עדותן בתוכנית ה"מקור" ובערוצים נוספים, קיבלו אף פחות מכך. הטייה זו כשלעצמה משקפת היעדר שיקול עיתונאי אחראי, הוגן וציבורי, ויש בה משום הבעת תמיכה חד משמעית בגרסתו של לאור למול גרסאות קורבנותיו. גרוע מכך, הטיה זו מגייסת את דעת הקהל נגד נשים נפגעות תקיפה מינית באופן כללי.
זאת ועוד, אלו שנתבקשו להגיב לא קיבלו את המובאות המדויקות מהטקסט שבהן לאור תוקף אותן, למרות שביקשו זאת, ולכן לא קיבלו למעשה זכות תגובה אמיתית. במקום זה, כתבת "סיפרה" לחלקן בטלפון על מה שנטען ע"י לאור ו/או נשלח להן בדוא"ל תמצות חסר של טענות  לאור. חלק מהנשים, להפתעתן, פתחו את העיתון ומצאו שהוא טוען נגדן טענות שמערכת העיתון לא טרחה לידע אותן עליהן. אחרות מצאו טקסט מבזה ומשפיל מבלי שטקסט זה הובא לידעתן בשלב בקשת התגובה. גם במקרה זה כשלה מערכת העיתון בהתנהגות לא מקצועית לעילא.

ניגוד עניינים ( סעיף 15)
כתבתו של לאור מצביעה כמו כן על קיומו של ניגוד עניינים מובהק וברור בין טובת הציבור וזכותו לדעת לבין העובדה כי לאור מועסק שנים ארוכות על ידי רשת שוקן, המוציאה לאור של עיתון העיר. נוכח מספר העמודים הרב שהוקדש לפרשה, בכתיבה בגוף ראשון מפי לאור עצמו, קשה שלא לשער כי מתן בימה כה חריגה בהיקפה הנרחב ובאופיה, קשורה לקשריו האישיים, המקצועיים, הכלכליים והחברתיים עם בעלי העיתון ועורכיו. בעשותה זאת הפרה מערכת עיתון "העיר" את סעיף 15א' ו-15ג' בתקנון הקובעים כי "לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב בו קיים חשש לניגוד ענינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי לבין כל אינטרס אחר" , ג. היה לעיתון אינטרס מהותי – כלכלי או אחר, בתחום התקשורת או מחוצה לו – בנושא של פרסום מסויים, יפרסם בצמוד לאותו פרסום גילוי נאות של האינטרס שלו. מן האמור בסעיף זה עולה אפוא שעל מערכת העיתון היה, לכל הפחות, לפרסם בגוף הטקסט גילוי נאות בדבר מערכת הקשרים ההדוקה שיש לה עם הכותב. גם אם רשאי היה לפרסם העיתון טקסט מפרי עטו של לאור בעניין זה, בשל ניגוד העניינים, היה עליו לנקוט משנה זהירות ולהימנע מהטעיית הציבור על ידי עיוות פרופורציה כמותי בין הנילון לבין המתלוננות ונשים אחרות שהעידו על כך שהטריד אותן מינית.

פרטיות ושם טוב , קורבנות (סעיפים 8, 9 )
סעיף 8 בתקנון של מועצת העיתונות קובע כדלקמן. "לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים עניין ציבורי בפרסום ובמידה הראויה. פרסום דבר כאמור מצריך ברגיל בירור מוקדם עם הנוגע בדבר ופרסום הוגן של תגובתו." בדומה לסעיפים בהם עסקנו קודם, גם סעיף זה הופר ברגל גסה על ידי מערכת עיתון "העיר". בעמ' 42-43 עושה לאור שימוש מניפוליטיבי בשיריה של אשכר אלדן כהן, האישה שהתלוננה כנגדו על אינוסה. לאור מפקיע את המימד הפואטי משירתה של אלדן-כהן ומטמיע אותו ב"כתב הגנה" כראיה על עברה המיני והבעייתי לכאורה של המתלוננת, וזאת על מנת לערוך לה דיס-קרדיטיזציה. מהלך מניפולטיבי ונלוז זה פוגע בשמה הטוב של המתלוננת ובכבודה ומציג אותה כאישיות פסיכוטית, הוזה הזיות שווא על אונס, ואף גרוע מכך, כאישה המונחית על ידי תשוקה להיאנס. כל זאת עושה לאור תוך שהוא מתעלם ביודעין מכללי הציטוט הנהוגים בשירה ובפרוזה. היותו של לאור משורר ועורך ביטאון ספרותי, כלומר מי שמודע היטב לכללי הציטוט הנהוגים בז'אנר, מורה בבירור שהתנסחות מן הסוג הזה נעשתה בזדון ובמודע. על מודעותו הרבה למעשיו נעדרי היושרה תעיד העובדה כי השימוש ביצירתה הפואטית של הכותבת נעשה תחת הכותרת המטעה "אשכר אוטוביוגרפיה". לאור למעשה ביקש לשוות לטקסט אופי ריאליסטי, כלומר הצהרת כוונות מצידה של הכותבת. מעשיו אלה של לאור מהווים פגיעה חמורה בשמה הטוב של המתלוננת. למעלה מכך, הם מפירים את החיוב הקבוע בסעיף מס' 8 ו' (תיקון 16.3.03) הקובע כי "לא יפרסמו עיתון ועיתונאי כל דבר הקשור בעבר המיני של מתלוננת או מתלונן בעבירת מין, למעט מידע על קשר אישי קודם עם הנילון. יש לציין כי לאור עשה שימוש בטקטיקה זולה מסוג זה גם ביחסו לנשים אחרות שהעידו על כך שהטריד אותן מינית. למרות העובדה שאת הטקסט הפוגעני כתב לאור, אנו מוצאות את מערכת העיתון אחראית לתוכן הדברים הנאמרים בחסותה.

אנו מבקשות להבהיר כי אנו רואות בחופש הביטוי בכלל ובחופש העיתונות בפרט ערכים חשובים ביותר – הם מנשמת אפה של הדמוקרטיה. עם זאת, חופש הביטוי איננו אמור לשמש אצטלה לפגיעה, בכבודו של האדם בכלל, בכבודן של נשים בפרט ובאמון הציבור. באחרונה מתפרסמים חדשות לבקרים מקרים חמורים של אלימות מינית כלפיי נשים. אחת הבעיות המרכזיות המקשות על מתן מענה הולם לתופעה הגוברת של אלימות כלפי נשים בחברה שלנו היא הפחד העמוק בו שרויות נפגעות תקיפה מינית שיבולע להן אם הן תעזנה להיחשף ולהתלונן נגד אלה שפגעו בהן. פחד זה קשור, בין היתר, לתמיכה ציבורית חברתית ותרבותית שניתנת בקרב חוגים רבים לפושעי מין, שנתפסים כאילו הם-הם הקורבנות. נכונותו של העיתון להעמיד לרשותו של לאור במה ציבורית כה מכובדת מעודדת תופעה נפסדת מסוג זה. מעשה זה מסמן היטב את גבולות הכוח של נשים החושפות עברייני מין בתוך הזירה הציבורית, והוא מהווה מסר שמרפה את ידן של נשים החשופות לאלימות ושל נשים נפגעות תקיפה מינית. פרסומים מסוג זה מאשררים את חששן של נשים אלו שכלי התקשורת יתנו את ידם למסע הכפשה נגדן ויתירו את דמן.

יש לציין כי אלימות מינית מתקיימת בכל שדרות החברה והיא אינה נחלתן של קבוצות מוחלשות. למרות זאת, אנו עדות לכך כי יחסה של התקשורת אל עברייני מין מוטה על בסיס מעמדם, יוקרתם והשתייכותם החברתית. אין שום הצדקה לכך שאדם כמו יצחק לאור יזכה ליתרונות שאנו מונעים בצדק מנאשמי אונס והטרדה מינית אחרים כגון משה קצב, יצחק מרדכי, חיים רמון, בני סלע ועוד. הטיפול העיתונאי במקרה של לאור מעלה תהיות נוגות על מידת הסלחנות ומשוא הפנים הנהוגים במחוזותינו כלפי נאשמים שהתקשורת חפצה ביקרם.

על בסיס דברים אלה אנו דורשות שבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות ינקוט בצעדים, העולים בקנה אחד עם סמכותו, נגד עיתון "העיר" בשל התנהלותו המבישה במקרה זה. בעשותו כך יעיד בית הדין לאתיקה שהוא מחויב לכללי האתיקה העיתונאית ושהוא לא מהסס להשמיע את קולו הנחרץ כאשר כללים אלה מופרים בראש חוצות.

לנוחיותך, קובץ מצורף של הכתבה:

http://www.scribd.com/doc/31077751/יצחק-לאור-בהעיר 

בברכה,

הקשת הדמוקרטית המזרחית

מרכז תמורה למניעת אפליה

אחותי- למען נשים בישראל

קואליציית נשים לשלום

אשה לאשה- מרכז פמינסטי חיפה

אל"ה – אוניברסיטה ללא הטרדות, אוניברסיטת תל אביב

מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

עמותת רוח נשית- עצמאות כלכלית לנשים נפגעות אלימות

קול האשה- מרכז פמיניסטי רב תרבותי

הכיוון מזרח- בימת קדם לספרות

עמותת איתך-מעכי משפטניות למען צדק חברתי

שישה צבעים – בונים קהילה גאה בישראל

ויצ"ו  ישראל 

חתומות וחתומים באופן פרטי

יודפת גף ,יוצרת דוקומנטרית

אשכר אלדן כהן, אמנית

מתי שמואלוף, עיתונאי משורר וחוקר תרבות

שרגא עילם, עיתונאי הנושא בפרס האוסטרלי המכובד Gold Walkley Award for excellent Journalism.

חנה בית הלחמי , יועצת שיווק ואסטרטגיה ועורכת "במחשבה שנייה"

טל ברגלס, פעילה פמיניסטית

ליאן רם, בלוגרית ופעילה פמינסטית

ד"ר מירב אלוש-לברון, אוניברסיטת בר אילן

יולי כהן, יוצרת דוקומנטרית

 דורית אברמוביץ', רכזת קמפיינים עבור ארגוני נשים

שלומית ליר, חוקרת תרבות

אתי חסיד, עו"ד

יונה מרקוביץ, עו"ד ונוטריון

יעל אונגר, עו"ד

אורנה עקאד, מחזאית ובמאית  

לחתימה על העצומה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: