גם אני, בני ציפר, לא אלך עם העדר

הבוקר, 9 במרץ 2016, פרסם בני ציפר את הטור האחרון שלו בעיתון הארץ.  הוא מבקש סליחה.  אני מקווה שהוא מבקש סליחה גם ממני. גם בי הוא פגע. אישית. מאוד.

הנה הפוסט המקורי שנכתב בדם לבי, במרץ 2010.  עברו שש שנים – של רפש. שמחתי לשמוע הבוקר, שהם הסתיימו.

—-

בני ציפר שלום,

אנחנו לא מכירים, אבל אני קוראת נאמנה שלך במשך שנים. קוראת אותך בהערצה.

במשך שנים אני מתבוננת באומץ הלב שלך, ומאחלת לעצמי להיות נאמנה כך לעצמי, בדיוק כמוך.  לדייק כל כך.  לדבר אמת.

במשך שנים, תמכתי (כמעט) בכל מילה שכתבת.  גם לא פעם הגבתי בפומבי בתמיכה.

אנחנו לא מכירים, בני ציפר. אולי טוב שכך. כי אולי כאשר מכירים, מתעמעם לו כושר השיפוט.

לאחרונה, עת כמה מחברותיי יצאו פומבי על העוול שנגרם להן, על ידי משורר ואיש רוח נערץ גם הוא, כאב לקרוא את דבריך שבעתיים.

הרי גם עצם הגילוי כאב נורא. (אתה יודע, הוא כתב על אחד מסרטיי ביקורת נפלאה במדור תרבות וספרות שאתה ערכת באותן שנים), אז מה זה היה לך כי הגדלת לעשות ולטייח בשטויות טענות של נשים רבות כל כך?

ואז, כאשר מופנית הביקורת אליך, אתה מנמק זאת ב: "אני מאמין שעשיית שפטים בזולת היא דבר שגורע מן האנושיות שלך ומדביקה עליך את התכונות של הרוע שניסית לחסל אצלו".

האומנם זה אתה בני ציפר?

הזה אתה, שקראתי כל השנים, שניסה לחסל כל כך הרבה רוע?

לא יכול להיות.  לא יכול להיות.

או שאתה פשוט לא קוהרנטי בני ציפר.

נראה כי זה אתה שהתבלבלת.

נראה שזו לא אני שהתבלבלתי, ולא אחיותיי.

ואולי ככה זה עם מורים רוחניים; הם חלק מאשליה שסופה להתפוגג כלא הייתה.

עצוב. אבל עדיף מפוקח.

גם אני בני ציפר, בעניינך, לא אלך עם העדר.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • טלי  On 14 במרץ 2010 at 20:44

    מעולם לא הערכתי או חיבבתי את דמותו הציבורית של בני ציפר, לגמרי לא, אבל אני מאוד מעריכה את מה אשת אומרת כאן, כי צריך לבחון דברים לגופו של עניין/מעשה, לא לגופו של אדם.

    אהבתי

  • שאול סלע  On 14 במרץ 2010 at 21:09

    הכתיבה של ציפר היא לא תמימה ולא מיתממת . כאשר אני קורא בין השורות אני מבין שלציפר יש שלדים בארון שיצחק לאור יודע להצביע עליהם.

    הדברים שסופרו על יצחק לאור הם לא מילה של לאור מול מילה של אשכר אלא מילה של לאור מול הרבה נשים ואנשים.

    על כך שיצחק לאור סולק מאוניברסיטת תל אביב וסם שפיגל נכתב בדף השיחה בויקיפדיה הרבה לפני שאשכר פירסמה את הפוסט. על ההטרדה של חנה בית הלחמי על ידי לאור סיפרה לי חנה ב סמס הרבה לפני שהכירה את השם אשכר אלדן כהן. על כך שתמר ארנסון נמנעה מפירסום שירים בריבעון מטעם בגלל אישיותו של לאור ידעתי 3 חודשים לפני התפוצצות הפרשה. תגובה בבלוג של בלוגריות מספרת על מעשה אונס שביצע לאור הופיעה ברשת כבר לפני מספר שנים.

    שיפוט וענישה בגין עבירה פלילית נעשית על ידי המדינה.

    לחברה שהיא לא מוסד יש מלוא הסמכות להטיל חרמות וסנקציות על גסי רוח ווולגרים . לדעתי גליה יהב לא יכולה להיות מוזמנת לארוע כמו שהיה בבית ביאליק לרגל יום האשה הבינלאומי. יוצר שמכבד את עצמו לא צריך להשתתף בארוע ספרותי שלאור לוקח בו חלק

    אהבתי

  • עידו לם  On 14 במרץ 2010 at 21:09

    אומר עלייך משהו לא טוב.

    אהבתי

  • יולי  On 14 במרץ 2010 at 21:27

    טלי,מה שכתבתי שהערכתי את הכתיבה של בני ציפר. לא הכרתי אותו או את דמותו הציבורית אלא רק את כתיבתו. מהיום, אני לא קןוראת יותר את בני ציפר. דברין שווים בעיניי לכל עובר אורח שמסתתר מאחורי הכחשות ומשתמש באינטלקט שלו כשי להתפרנס נטול ערכים.

    שאול, תודה רבה על ההרחבה.

    עידו, כנראה שאתה צודק ואכן, התפכחתי. טוב מאוחר מאשר אף פעם לא.

    אהבתי

  • שי  On 14 במרץ 2010 at 22:40

    בסופו של דבר בני ציפר נאמן לעצמו במובן הרע ביותר של הביטוי הזה. אך ורק הוא קיים.

    אי אפשר אצלו לדבר על זה שהוא נאמן לעצמו כי אצלו אי אפשר להפריד את זה מ-נאמן לעצמו וכולן על ה…

    צריך להסתכל על האידיאלים שלו באור המתאים, באור התחושות שלו והגחמות שלו.

    השיר הזה לחלוטין נכתב עליו.

    כל זה עוד היה נסבל אם לא היה מסתבר שבני ציפר בעצמו ובעמדה שבה הוא נמצא פשוט מסוכן לנשים.

    אהבתי

  • יולי  On 14 במרץ 2010 at 23:03

    אני מסכימה אתך שמי שנאמן לעצמו ולא רואיה אחרים, אין לנאמנות שלו (לעצמו) ערך חיובי ויש בה אף שליליות.

    אבל, אני ראיתי כל השנים את כתיבתו של ציפר ככתיבה ביקורתית מעשירה ומעניינת ואני לא יכולה למחוק את זה באחת.

    אבל, מאז שכתב על יצחק לאור, אני מודה, שאין לי כל עניין במה שבני ציפר כותב והפסקתי לקרוא אותו, ולו בגלל שאני לא מאמינה לו יותר.

    אם הוא מסוכן לנשים או לאנשים אני לא יודעת. הוא בכל מקרה, נכשל במבחן היושרה שאני מתעניינת בו כאשר אני קוראת מה שאנשים אחרים כותבים.

    אהבתי

  • שאול סלע  On 14 במרץ 2010 at 23:41

    לואיס פרדינן סלין
    קנוט האמפסון
    אלפרד קורטו

    אי אפשר להפריד בין יוצר ליצירה כל עוד שהיוצר לא הופך לנחלת ההיסטוריה קרי הולך לעולמו

    אהבתי

  • אורה  On 15 במרץ 2010 at 8:55

    היי יולי- מוזר לי שהערכת כל כך את ציפר, וגם אני כתבתי עליו באחרונה
    http://www.notes.co.il/arifkatz/62839.asp
    שמחה על הבקורת הצודקת שלך (-:

    אהבתי

  • יולי  On 15 במרץ 2010 at 9:27

    קראתי את הרשימה שלך על ציפר.

    ארש להערכתי (ההיסטורית) לציפר, וכמו שהגבתי כאן למעלה לשי: ", אני ראיתי שנים את כתיבתו של ציפר ככתיבה ביקורתית מעשירה ומעניינת". מצטערת שלא עומדת ב"ציפיות" ממני. זה קורה איתי/לי כל הזמן…

    אהבתי

  • ליאת גיל  On 18 במרץ 2010 at 12:14

    יולי יקרה! אני משתדלת לעקב אחר מאמריך והתשובות להן,לפי הבנתי והכרותי אותך הרחוקה והקרובה הלוואי וגם אחרים היו "חופרים" בעצמם ונוברים במעמקי נפשם כפי שאת עושה כדי להוציא את הצדק והיושר האבסולוטיים תחושתי הכמעט ברורה מכל מה שקורה סביבי,שאנשים כמכלול פ]ועלים ומונעים בעיקר מתוך אינטרסים אישיים ואגואיסטיים אני במאבקי על "צדק צדק תרדוף" ממש מיואשת.

    אהבתי

  • יולי  On 18 במרץ 2010 at 18:42

    אני יותר ויותר, לצערי, מבינה שאכן זו נאיביות מצדי. וכדאי שאתעורר גבר. אז, אל תתייאשי, הישארי עירנית. זה בכל מקרה טוב.

    אהבתי

  • יולי  On 19 במרץ 2010 at 19:06

    שלום לך אשכר,
    אינני מכירה אותך, אבל מזדהה עם העלבון ומסיבה זו החלטתי לבטל את המנוי שלנו על עיתון הארץ עד לפרסום התנצלות. כפי שתראי במיכתב למחלקת המנויים. (אגב -התבקשתי ע"י העיתון לכתוב להם על מה ולמה ועשיתי זאת בלב חפץ. )
    אני מציעה שתפיצי את המיכתב שלי כמו את העצומה. אני חושבת ששיחת טלפון למחלקת המנויים, ע"י עוד ועוד נשים תעשה את העבודה.
    פיטורין, גם אם יתחוללו, יהפכו את בני לקדוש, ואותנו לסותמי פיות. אבל התנצלות בעמוד הראשון של העיתון, והתנצלות אישית של בני. ישרתו את המטרה טוב יותר.
    תודה
    דבורה זילברשטיין

    להלן המיכתב כהאי לישנא:

    לכבוד מחלקת המנויים של עיתון הארץ

    הנדון: הפסקת מנוי של דבורה זילברשטיין

    החלטתי לא להצטרף לעצומה הקוראת לפטוריו של בני ציפר על רקע הבלוג המקומם שלו בנושא התלונות על הטרדה מינית המיוחסות לאיציק לאור. למה?
    1. בני ציפר עורך של המוסף הספרותי הטוב במקומותינו.
    2. הפוסטים שלו באתר הארץ – על הנושאים שהוא מעלה ועל עמדותיו – מאוד חשובים בעיני.

    אני מפסיקה את המנוי כי הכתבה היתה שחצנית ודורסנית. ואותה אסוציאציה לפורסטר שתכליתה הטלת האשמה על המתלוננות – היא מגונה בעיני. מכוער בעיני לא פחות מכך לו היה מאשים את המפגין פיל אבו- רחמה מבלעין שנרצח בכינון ישיר ע"י חייל צהל ממרחק אפסי, וידיו ריקות. (שמעתי דברים בנוסח "לו היה יושב בבית הוא לא היה נורה")
    האם היה בני ציפר מגן בפומבי על החייל היורה רק משום שהוא יוצר חשוב וידיד טוב?
    אני מאוד מקווה שבני כבר מבין שטעה.

    אני מבטיחה לחדש את המנוי באם ימולאו שני התנאים הבאים:
    1. עיתון הארץ בעמוד הראשון של המהדורה המודפסת יתנצל בפני המתלוננות על שהעיתון כך פגע בכבודן, וגם בפני הנשים האחרות
    שחשו נעלבות .
    2. בני ציפר במוסף לתרבות וספרות יתנצל הן בפני המתלוננות, והן בפני הנשים שהביעו את מחאתן (שבפוסט השני, הוא שוב פגע
    בכבודן, כאילו התגובה שלהן אינה אלא רפלקס/אפקט העדר.)

    אני מנויה מאוד ותיקה. וצר לי שאת קפה הבוקר אצטרך לשתות מול המהדרה האינטרנטית.
    דבורה זילברשטיין
    רח' פייר מנדס פראנס 9

    נ.ב. אני מאמינה שאם שתי ההתנצלויות לא תאחרנה ואם הן תשכנעה בכנותן – גם התסיסה נגד העיתון תתמתן. אני אשגר את המייל הזה גם למפיצות העצומה.

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: