לוסיאן פרויד ואני

לראשונה נפגשתי עם עבודותיו של לוסיאן פרויד בונציה, בחלל בניין רחב מימדים הפונה לכיכר סן מרקו.

היו אלה חודשי הביאנלה לאמנות 2005.  לאחר שצפיתי בכל ציוריו בהשתאות, במשך שעות, רכשתי שם ספר עם צילומי עבודותיו. ציור השמן הזה מופיע על הכריכה ושמו: Frances Costelloe

היא שומרת עלי הבחורה הזו. היא מסתכלת לי בעיניים, כל בוקר, וכאילו אומרת,

בסופו של דבר, בסופו של יום, וכך גם בכל רגע ורגע,

נותנין אנו חשבון רק לעצמינו.

אני אוהבת אותה.

כי

היא שומרת עלי.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • מיכל  On 3 במרץ 2010 at 11:44

    אין לה מבט מגונן אבל.
    היא נראית פגיעה מאוד.

    אולי היא שומרת עליך פן תסטי מהאמת שלך. האמת היא פגיעה. לא תמיד היא מגוננת עלינו. לפעמים להיפך, במונחים גשמיים לפחות.

    אך מאחר ואנחנו יותר מכך, אם נדבוק בה נוכל, אולי, להגן על עצמנו טוב יותר. זה בספק אמנם, אבל כך, לפחות בעיני עצמנו.

    אהבתי

  • שאול  On 3 במרץ 2010 at 11:46

    יש לדמות מבט של השתנות

    אהבתי

  • נועם  On 3 במרץ 2010 at 11:53

    היא נראית קצת סגורה ועצובה. אולי לא עצובה אלא מהורהרת. הפה סגור, העיניים פונות קצת למטה ולא בפוקוס, כאילו היא מתבוננת פנימה לתוכה ולא החוצה. אולי את זה אהבת.

    אהבתי

  • אדם  On 3 במרץ 2010 at 12:07

    תערוכה יפה חבל על הזמן

    http://www.moma.org/interactives/exhibitions/2007/freud/home.html

    מאמר שבו אומר

    Robert Hughes

    "the portrait of Frances Costelloe, 2003, a girl given over to absorption like any young woman in Chardin, dreaming with her head on a pillow, as perfect a realisation of inwardness as modern painting has to offer."

    http://www.guardian.co.uk/artanddesign/2004/apr/06/art.saatchigallery

    אהבתי

  • שרון רז  On 3 במרץ 2010 at 15:59

    רק ציור וכמה משפטים אישיים ויצא כאן דבר קטן ומרגש

    אהבתי

  • אורה  On 3 במרץ 2010 at 16:38

    ואני רואה בעיניים שלה התפכחות, ורק כאילו שוויון נפש שמסתיר הרבה- מין צורה של להישיר מבט אל המציאות

    אהבתי

  • דודו פלמה  On 3 במרץ 2010 at 18:07

    סבא זיגמונד הפליא לצלול אל מעמקי מצולות הנפש האירופיאית, העצבנית והרוטטת.
    הנכד לוסיאן העדיף דווקא להעמיק
    לחפור בבשר האנושי, העירום, החשוף, הנוגע כל-כך ללב. מה שמתברר למרבה הפלא, הוא ששעה בסטודיו של לוסיאן, מגלה על הנפש, הרבה יותר, ממה ששעה על הספה של זיגמונד הייתה מגלה לנו. נסתרות הן הנפלאות המתגלות בתבונת האמנות הפלסטית.

    אהבתי

  • יולי  On 3 במרץ 2010 at 21:56

    מיכל, שאול, נועם, אדם,שרון רז, אורה ודודו
    תודה רבה.

    העשרתם את מה שכתבתי כאן וכך גם אותי ברפלקסיות שלכם.

    הדיוקאן שאדם מתייחס אליו הוא נוסף של אותה נכדה של לוסיאן פרויד בו ראשה מונח על כרית אותו הוא צייר ב – 2003.

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: