הכתיבה ברשת לאור הזעקה של אשכר

אני שמחה לארח בפעם השנייה את שאול סלע שגם יגיב כאן למגיבים.  במידה ואראה (אני, המארחת) תגובות שלא תיראנה לי ראויות, אמחק אותן ללא היסוס.

הכתיבה ברשת לאור הזעקה של אשכר מאת: שאול סלע

חשיפת שמו של יצחק לאור היה יום שמח עבורי ויום גם הרבה יותר עצוב. הוא יום שמח משום שנמנע נזק עתידי לנשים, וחשיפת שמו של לאור תרתיע גם מטרידים פוטנציאלים.

הסיבה לעצב היא הגילוי כמה אופורטוניזם ואינטרסים אישיים מסוגלים להביא נשים שהן עצמן יעד לפגיעה, לגונן על מי שהוא בן בלייעל, להשתלח בנשים שמנהלות מאבק באותו בן בלייעל בגלל סיבות מגוחכות, לכבד את בן הבלייעל במאמרים שקושרים כתרים ליצירתו, ולפרסם יצירות פרי עטן בכתב עת אותו הוא עורך.

יוסי גורביץ', נעמה כרמי ואחרים פרסמו בבלוגים שלהם את הסיפור על יצחק לאור, אבל מי שהשקיעה את מירב המאמצים וספגה את מלוא הרפש, הייתה חנה בית הלחמי. חנה אישרה תגובות לגיטימיות שהצביעו על אותן נשים שיש להן סיבה טובה להתגונן. מובן שאותן נשים השתלחו בחנה בצורה מכוערת בראש וראשונה משום שלא היו להן טענות הגנה משכנעות.

אין לי כל מערכת יחסים אישית עם חנה.

פעם אחת סיפרתי לה בטלפון (המספר זמין ברשת) שהתיק נגד פרופיל חדש נסגר. עוד חודשיים לפני הפוסט של אשכר אלדן כהן, סיפרה לי ידידה, ששמה תמר, שהיא מחפשת כתב עת מודפס או אלקטרוני כדי לפרסם מחזור שירים. תמר הייתה בקשר עם "מטעם", ונסוגה משום שמתי שמואלוף יידע אותה על תוקפנותו של לאור. כאשר שמעתי זאת, ידעתי שאם אפנה לחנה בית הלחמי, היא תזהיר נפגעות פוטנציאליות , שכן ידעתי שחנה פעילה בנושא ואליה פונים. שלחתי לה סמס וקיבלתי ממנה תגובה ב- סמס, שגם היא, לפני למעלה מ- 30 שנה, הוטרדה על ידי לאור. כאשר חנה אישרה לי את תוקפנותו של לאור היא לא הכירה את אשכר.

כאשר קראתי את אשכר אלדן כהן ב'העוקץ' הייתי המום ומזועזע. המחשבה הראשונה שלי הייתה להתקשר לחנה וכך עשיתי. בתגובות, מאוחר יותר, ניתן לראות שחנה ציינה את העובדה שהיא הגיעה למאמר בעקבות פניה שנעשתה אליה. אני הייתי הפנייה.

חנה בית הלחמי היא פמיניסטית שגבר יכול להסכים איתה ולא בכל.  לא הסכמתי איתה שצריך להדיח את מפקד חיל הים ואני לא מסכים עם רוב הפוסטים שהיא כותבת על הציבור הדתי והנהגתו.

חנה לא תעשה דבר אחד. היא לעולם לא תקריב את האמת שלה עבור אינטרסים אישיים . פיה וליבה שווים, ויושרה של חנה הוא שחשף את ההשתלחויות בה שהגיעו מנשים אחרות.

הטענות המגוחכות שהופנו כנגד חנה היו אלו:

1.      חנה ניהלה קמפיין מאורגן יחד עם בלוגרים אחרים ועשתה ביצחק לאור לינץ'.
2.      חנה הציעה לנאנסות הצעה בלתי אחראית שמסכנת את בריאותן הנפשית (להתלונן במשטרה).
3.      מתן במה לביקורת על נשים מסביבתו של לאור שהתנהגותן תמוהה.

הטענות הראשונה והשלישית הן מגוחכות, ואת הטענה השנייה אפריך: מאחר שלפני כ 10 שנים הלכתי לטיפול בדיכאון עקב סבל נפשי קשה, התחלתי לגלוש בפורומים העוסקים בהתמודדות עם הפרעות נפשיות. במסגרת ההיא ביקשו ממני בנות שעברו ניצול מיני להקשיב למצוקותיהן ב ICQ, ומיותר לציין שאני לא רציתי בזה אבל לא יכולתי לסרב.

היו בפורומים לפגועי נפש המלצות לגולשים שהיו במצוקה מטעם מטפלים שייצגו את עצמם .
היו כאלה שניסו לגזור קופונים ולשווק בתשלום כל מיני שיטות "חדשניות".
הדיוטות שמו עצמם כמאבחנים.

במשפט אחד, מי שלא ידע על מה שהוא מדבר, או כאלה שרצו לעשות כסף, הזיקו יותר ממה שהועילו.

מירב קנר ז"ל שקפצה אל מותה בגלל דיכאון, הייתה יוצאת דופן במלחמה בסטיגמטיזציה של נפגעי נפש ובמתן עצות נכונות. לאחר מה שראיתי בפורומים לנפגעי נפש, הייתה עבורי ההשתלחות בחנה בית הלחמי טיפשות במקרה הטוב, ורשעות במקרה הרע.

הדברים  על חנה בית הלחמי הם לא מציאות ולא דמויי מציאות. כמו שפסיכותרפיסט לא אוסף מטופלים ברחוב וגובה מהם 500 שקל לפגישה, כך חנה לא הולכת לבתיהן של נאנסות וגוררת אותן למשטרה. חנה הציגה תזה לגיטימית תיאורטית חסרת כל משמעות אופרטיבית. מ. ואחרות הציגו את עצמן  כמו ארגון יד לאחים שמנסה "להציל" נפשות של יהודים. מ. אמרה שהיא לחמה למען הנאנסות, אבל זו הייתה מלחמה בביצה שלא נולדה.

אני לא מביא כאן את הדברים כדי לספר בשבחה של חנה בית הלחמי, אלא כדי לשאול שאלות, להצביע על בעיות וללמוד לקח מהטעויות.

בעיה ראשונה היא ההשתלחויות והלשון האלימה שהופנו כלפי חנה מצד אלה שאינן קרובות בכלל ללאור, לא פרסמו מאמרים ב'מטעם', ולא היה בניהן ללאור כל קשר. מובן שאם מדובר בנשים שמפרסמות, או מתפרסמות בכתב העת, הרי תגובתן תהיה זועמת ולא מכבדת.

בעיה שנייה היא מתן הגנה אוטומטית לנשים, גם אם אותן נשים חייבות להעלות טענות הגנה. אמירה שאסור  לדרוש מאישה להגיב על התנהגות לא אתית שלה, רק בגלל שהיא אישה הופכת את הפמיניזם לחוכא ואיטלולא.

בעיה שלישית היא הגנה על לאור בגלל השתייכותו הפוליטית, הכרות אישית אתו או עם קרובות לו.

גילוי נאות : דרך הפייסבוק פניתי לנשים שפרסמו ב'מטעם', או הן חלק מהמערכת. גם אני נגוע בשבטיות, ולא פניתי לסמי ברדוגו ולא לראובן שניר. לו הייתי יודע על מזרחי שיש לו סיבה להתגונן כמו בלוגרית ברשימות, הייתי נוהג כלפיו כמו שצלפתי בבלוגרית.

אי אפשר לסיים בלי להודות לאיריס יער, שלומית ליר, נעמה כרמי, יוסי גורביץ' ועוד רבים שעשו במלאכה.
תודה ליולי שנתנה לי את הבמה, ולתגובות ענייניות אשמח.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • עידו לם  On 17 בפברואר 2010 at 19:51

    מה עם ההשתלחות שלך ברוסים ואשכנזים? האם אתה מוכן להכות על זה חטא?

    אהבתי

  • שאול  On 17 בפברואר 2010 at 20:34

    אני לא צדיק ולא מחפש להיראות כצדיק. אני לא רץ לכנסת ואין לי השפעה.

    אני ציינתי עובדה שכמו כל אידיאה הגרעין של הפמיניזם הוא ערכים בעיקר הומניסטים. בביצוע של הפמיניזם כמו כל אידיאולוגיה הומניסטית אחרת יש כשלים כמו שהתגלו בסערה סביב יצחק לאור.

    אהבתי

  • ד"ג  On 17 בפברואר 2010 at 22:06

    תעדכנו אם יש ברשת, השידור שהיה הערב בערוץ 10
    תודה

    אהבתי

  • יולי  On 17 בפברואר 2010 at 22:29

    http://news.nana10.co.il/Category/?CategoryID=400299

    בטח בקרוב יעדכנו עם התוכנית של הערב.

    אהבתי

  • איריס  On 17 בפברואר 2010 at 22:54

    צפיתי בחלק הראשון, וכבר ראילתי שמנהלת קמפיין הענישה הציבורית היא אשתו של מנכ"ל העיתון לשעבר, שמעללי לאור מחווירים ליד שלו. וכמובן, מדובר באושיה ממסדית-בטחונית הדואגת לסמן את גבולות השמאלניות המותרת, בעיקר אם השמאלני מצליח יותר להרשים נשים ממנו, ויש לו גם תואר אקדמי.

    ניראה שזו מכת מנע מגוחכת וכרגיל התקשורת מחפה על עצמה, ובאמת צדקה אסתי שבמדינתנו מה שלא תעשה, מאחורי זה עומד נבל יותר גדול. אז אולי עדיף לעסוק בקריאת שייקספיר.
    פחחחח

    בכל מקרה, גם לנושא זה נכון הפתגם שקשה לבחור בין טריפה ונבלה.

    אהבתי

  • ד  On 17 בפברואר 2010 at 23:18

    הוא לא פחות מאשר טרוריסט.

    אהבתי

  • שאול  On 17 בפברואר 2010 at 23:39

    הגר להב היא ראש מסלול עיתונות במכללת ספיר שהעידה על הטרדות מילוליות. סטודנטית בסם שפיגל שהוטרדה פיזית על ידי לאור סיפרה שכאשר לאור החל לדבר בצורה מכוערת על נשים היא היחידה שמחתה ויצאה מהכיתה. לאור פוטר מסם שפיגל רק לאחר שהסטודנטים לחצו על פיטוריו בגלל אונס של סטודנטית.

    מי שהיה אמור להגן על הסטודנטיות בסם שפיגל היה רנן שור שתלונות על הטרדות מיניות כלפי סטודנטיות הגיעו אליו במשך שנים.

    אהבתי

  • שאול  On 18 בפברואר 2010 at 0:17

    http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=700323

    אהבתי

  • דבורה לדרמן דניאלי  On 18 בפברואר 2010 at 8:50

    שאול,
    חשיבות פועלה של חנה בית הלחמי במקומה מונחת, אך נראה לי שפספסת לגמרי את כוונותיו של הדיון שהתפתח, ואת הטענה שהופנתה כלפי חנה.
    חנה היא לא הנושא כאן, ולא האלימות שהופנתה אליה, כמו גם לא האלימות הרבה שיש בסגנון תגובותיה שלה .

    רציתי להציע לך לקרוא שוב את הפוסט של מיכל באתר שלה,אבל בשלב הזה אני מתחילה להבין יותר ויותר כמה אין סיכוי כאן להבנה מעמיקה יותר..
    "שוברות שתיקה" זה חשוב כל כך, אבל אני לא בטוחה שאתה (או מי שאתה מגן עליו מאלימות קשה) מבינים ששבירת שתיקה היא תהליך מאיים ונפיץ, והוא מתחיל קודם כל משבירת שתיקה פנימית,ובמעגלים קטנים שהולכים ומתרחבים.
    אלוהים(מא) תשמור, איך אפשר לזלזל כך במי שתכלס מסייעת ותומכת לנשים ניפגעות במציאות הקשה בהן הן חיות?
    ואינני טוענת שנשים הינן קורבן מסכן חסר כוחות. ההיפך. אך מציאות הקושי קיימת, והנשים "האלימות" שניסו למתן את קריאת המלחמה של חנה מתמודדות עימה כל יום, ויודעות שכדי שהעוצמה והכח יבשילו ויהיו יציבים יש לטפח אותם בעדינות וברגישות מירבית.

    אני מתפלאת שאת, יולי, אשר קראת את הקריאה הכול כך נכונה "לשבור שתיקה" מפרסמת מטעמך את דבריו אלו של שאול, מבלי להסתייג מחלק מהערותיו.
    דבורה.

    אהבתי

  • יולי  On 18 בפברואר 2010 at 8:56

    תודה דבורה על מה שכתבת כאן.
    אני מבחירה, לא קראתי את כל הפוסטים והתגובות מאז יצאה פרשת המ"משורר" לרשת. מה שקראתי, קראתי והרבה לא אהבתי והרבה חשבתי שחשוב שנכתב. בכל מקרה, לא שפטתי ובמקום זה, כתבתי את שלי.

    אשר לשאול, שאול מציג עמדה שחשוב לי לתת לה מקום כי היא עמדה. והיא עמדה חיונית וחיובית שקשורה לנושא שאני מאמינה בו ורוצה להעלות לסדר היום.

    לכאורה יש כאן שיח על השיח. לא על חנה ולא על שאול ולא עלי ולא עליך.

    אז, נושא השיח על השיח, יכול להכיל מאות עמודים ולא בהכרח תהיה הסכמה. מה שחשוב בעיני הוא לעשות שיח כזה ולכן שאול כתב כאן אצלי את הפוסט הזה.

    אני עדיין מחכה לשוברות שתירה ועובדת על לשבור את השתיקה שלי עצמי.

    תודה.

    אהבתי

  • עדו  On 18 בפברואר 2010 at 10:06

    נו, גם את שייכת לקליקה הסגורה של 'מבינות דבר' שיודעות ש'מנכ"ל מסויים' בעלה של 'ההיא שכולם יודעים מי היא' הוא מנוול גדול.
    אפשר לצחוק על זה קצת (בטח הייתי יכול לגרד כמה פאנצ'ים בגלל הסמיכות לפרשה בדובאי) אבל נמאס לי.
    כמו עם פרשת לאור (איש שמאל רדיקלי? התלבטתי שעות בין דוד גרוסמן ,גדעון לוי וב. מיכאל) גם כאן נזרקת הכפשה לאויר בלי שום צורך להביא אסמכתא או הוכחה, אז אפשר אולי להפסיק לדבר אל הציבור הנבער בקודים ובקריצות ? אם יש לך מידע על דברים פסולים נא לפרסם אותו בחוצות ולקרוא למי שנפגעה מכל מנכ"ל, שר, קצין או מרצה לקום ולהתלונן במשטרה או לפחות להוקיע אותו ברבים.
    נכון לעכשיו את היטחת רפש באדם שעד כמה שידוע לי חף מכל פשע ועוון ומכיוון שאינני יודע במי מדובר בדיוק יוצא ששוב את מחשידה קבוצה שלמה של אנשים שאולי עונים לתאור

    אהבתי

  • שאול  On 18 בפברואר 2010 at 10:07

    ראשית תודה על תגובתך

    במקרה של תקיפות מיניות מדובר באופציה של נשים להתלונן או לא להתלונן. מהמקום אליו הגעתי אין כל בחירה .סבל נפשי שנובע מסיבות פיזיולוגיות הוא איום ונורא אז או שמגיעים לבית חולים,או לפסיכיאטר שנותן תרופות,או שחס ושלום להתאבד.

    אני לא אשה וסיפרתי את הרשמים שלי כגבר שמצוי קצת בעולמם של פגועי נפש. ראיתי השתלחות שלא במקומה. כאלה שמעמידים את עצמם כמומחים נוסח כת הסיינטולוגיה או מנחם בן. השחתה של הפמיניזם כאידיאה הומניסטית בגלל אינטרסים אישיים.

    יצחק לאור השחית במעשיו את הרעיון של זכויות אדם. המתנחלים השחיתו את הסמל של מערת המכפלה כתחילת ההיסטוריה של העם היהודי. הכנסיה השחיתה אידיאה שאני לא מסכים לה אבל רבים האמינו בה על ידי מכירת אינדוליגנציות. אני מסתכל מבחוץ ורואה שכך נעשה לפמיניזם.

    לגבי מיכל

    לא כל מי שמכיר נושא מקרוב הוא מומחה לייעוץ/טיפול.מי שעובד במחלקה סגורה ככח עזר או אח שנים רבות יודע הרבה יותר טוב ממני על פסיכיאטריה. גם אם הוא מבין הוא צריך רישיון כדי לתת תרופות.

    שאול

    אהבתי

  • שמעון  On 18 בפברואר 2010 at 11:04

    http://www.mouse.co.il/CM.television_articles_item,790,209,45864,.aspx

    4. כמה הערות על הביקורת המופרכת הזאת:

    ירון 18/02/2010 09:31:25

    1. יצחק לאור הוצג בתוכנית כאדם שלכאורה ביצע תקיפות מיניות. זה הרבה יותר מ"גבר שמתייחס באופן מחפיר לנשים" וזה לא סתם עוד אחד מ"החארות שיש בכל המקומות". הכותב מרכך, שלא לומר מעוות, את תמונת המציאות שהכתבה שרטטה. 2. ההנגדה שהכתבה יצרה ובה מתמקד המבקר בהחלט במקומה. המתח בין התדמית הנאורה והחינוך להומניות למעשים המפלצתיים שמיוחסים ללאור בכתבה הוא מתח אמיתי ואכן משקף מוסר כפול. 3. אם אינני טועה זאת ההתייחסות הראשונה ב"רשת שוקן" לסיפור עצמו ולתחקיר החשוב של נסלי ברדה. עיתון "הארץ" (בו כותב כידוע לאור) בחר עד עכשיו להתעלם לגמרי מהעניין.

    אהבתי

  • איריס  On 18 בפברואר 2010 at 11:49

    יש צורך בגילוי נאות, שהגר להב היא אשתו של מנכ"ל הארץ לאורך כל התקופה שלאור לכאורה ביצע טרור בעובדות. אחרת באמת, זה צחוק מעבודה. זה לא איזו אמירה בעלמא, זו עובדה שכולם יודעים וערוץ 10 בחר להסתיר במפגיע מהציבור והשאלה היא למה.
    הרי אם אשתו של המנכל היתה מוטרדת, אז מה ? מה זה אומר על העיתון ? וימדוע רק אחרי שהוא כבר לא עובד שם אשתו נזכרה לספר לטלויזיה. עשה לי טובה, וסתום.

    לגבי אופן התהנהלות של מר מנכ"ל הארץ, במקרה חייתי איתו כמה שנים רעות, ולא מדובר ב"אמירה באויר". במקרה או שלא, הגשתי נגדו תלונה למר שוקן לפני כמה שנים, בדיוק בעניינים של אלימות נגד נשים. במקרה, או שלא, למנכל לשעבר יש מספיק שפנים בכובע כדי שהפמיניסטיות לא יתקרבו אליו, ובטח לא עמיתיו מערוץ 10.

    אהבתי

  • שאול  On 18 בפברואר 2010 at 12:24

    איריס "כותבת תסריטים" שמככבים בהם אמת ודמיון. זו לא שיטה חדשה זו דרך לאמר אמירות נועזות אמיתיות וכואבות באמצעות פרובוקציות.עשה את זה גדעון גלעדי כאשר ערב תזה פוליטית פוסט קולוניאליסטית עם "עובדות בידיוניות" כדי להצליף ובצדק בעיראקי הציונים והכוונה לספר מחלוקת בציון.

    בפוסט הודיתי לאיריס משום שהיא זאת ששמה את האצבע על נשיאת שם הפמיניזם לשווא בגין העדפת אינטרסים אישיים. בהרבה מקרים הדברים של איריס נשמעים לא אמינים אבל לא ניתנים להפרכה. מה שניתן להפרכה הם דברים שכתבה על פסיכיאטריה.

    אולי השיטה מעצבנת אולי היא נראית מגוחכת אבל תוצאות יש לה.

    אהבתי

  • יולי  On 18 בפברואר 2010 at 12:49

    עכשיו נעשיתי סקרנית: מי הוא אותו מנכ"ל? האם את יכולה ומוכנה לחשוף את שמו כאן בציבור?
    תודה, יולי
    אולי זה חלק מהסיפור של לשבור את השתיקה

    אהבתי

  • שאול  On 18 בפברואר 2010 at 13:21

    #

    *
    להגיב

    #
    מאת: רפאים
    18.02.2010 : 08:43

    כמו שמישהו פה העיר למעלה, העיסוק בלאור הציף גם אצלי זכרונות ממשמרות הלילה העגומות ב”הארץ”. תמיד היה לו משהו להעיר על שדיים, תחת וחריצים, ובכל פעם שנעדר מהעבודה שמחתי כי ידעתי שהערב יהיה שקט ומהוגן.
    אני לא זוכרת ערב אחד נטול הטרדות, כלפיי או כלפי עמיתותיי לעבודה (אגב, שמחתי לקרוא שהגר, היום ד”ר להב, התראיינה לכתבה).
    אני חושבת שהפרדוקס הכי גדול בעיניי היה שלאור היה הומניסט גדול בהגדרה, לפחות ככל שזה נגע לפלסטינים ולזכויותיהם, אבל נטול ערכים לחלוטין ככל שזה נגע למיעוט המתקרא נשים.
    באחת ממשמרות הלילה שלי בעיתון קיבלנו כריך (עבש) ובקבוק שתייה.
    לאור, שהתגרה ככל הנראה מהקומבינציה הויזואלית של אישה + בקבוק, ביקש ממני אחזור על הפעולה שוב ושוב כדי לגרות אותו – דהיינו להחדיר את הבקבוק לפי בתנועות קצביות (מיותר לומר שסירבתי, כן? אבל לו יכולתי הייתי גם מיידה את הבקבוק הזה אל ראשו).
    מי שחושב שזה מבדח מוזמן לדמיין בסיטואציה הזו את אמו/אחותו/זוגתו/בתו או כל אישה אחרת שיקרה

    ללבו.
    להגיב

    http://blog.orange.co.il/velvetunderground/?p=6644

    אהבתי

  • דודו פלמה  On 21 בפברואר 2010 at 12:15

    בראשית היה "הסדר הטוב".

    "הסדר הטוב" הוא זה שתמיד הוא נוח לנו ומאפשר להנות מהחיים. נכון, ישנם בו כמה דברים, כאלה ואחרים, הטורדים מעט את שלוות רוחנו, אבל על מנת לא להפר את "הסדר הטוב" אנחנו מעדיפים שלא לעשות איתם דבר.

    הבעיה מתחילה כאשר אנשים ונשים אחרים (שהם לא אנחנו) מתחילים להפר את "הסדר הטוב" ואת השלווה שהוא מקנה לנו. ואת זאת הם עושים כדי שיהיה סדר טוב באמת, כזה בלי מרכאות. אז זה כבר באמת מתחיל להיות בלתי נסבל בשבילנו. וכדי למחות על הזוועה אנחנו מצקצקים בלשוננו ועושים נו נו נו למגעילים האלה שככה טורדים את מנוחתנו. יש לנו אפילו שם בשבילם "מפרי סדר" אנחנו קוראים להם. (ואת זה אנחנו עושים באמת ללא הבדל דת גזע ומין, מבחינת "מפרי סדר" אנחנו אף פעם לא מפלים אף אחד וכוללים תחת הכותרת הזאת את כולם. נשים, גברים, ערבים ושמאלנים אם אפשר. כל אלה שלא נותנים לנו להטריד, לכבוש, לרכוש ולהשתלט ובעצם להמשיך ולהנות מן "הזכות" לעשות ככל העולה על רוחנו בלי שאף אחד או אחת יפריעו לנו לבצע את זממנו).

    מה שאנחנו נוטים לשכוח, בדרך כלל, שבשביל ש"הסדר הטוב" יהיה קיים כפי שהוא מוכר לנו היום, זה שאנחנו כל כך נהנים ממנו, היו אנשים ונשים ששילמו בזמנם מחיר יקר כדי להפר אותו, בזמנם.
    אנשים כמו אברהם לינקולן (שהיה מפר סדר ברמה היסטורית של ממש) ומרטין לותר קינג, מהטמה גנדי הזכור לטוב, אמה גולדמן, רוזה לוכסמבורג, ואפילו ברוריה מפרת הסדר הידועה לשמצה מהתלמוד, ששילמה בחייה על חכמתה ועל שהעזה לקרוא תגר על חכמתם ומעמדם של הגברים בחברה. בלעדי כל אלה, הסדר הטוב, הקיים כיום ביחד עם כל הדברים שעדיין צריכים להשתנות, לא היה מתקיים.

    תמיד מרתק לגלות עד כמה גם היום עדיין ישנם נשים וגברים שמעיזים לצאת מבין לשורות משתפי הפעולה עם "הסדר הטוב" ובכל זאת ולמרות הכל לערער את ועל "הסדר הטוב". ולמרבה הפלא (בעצם כבר לא כל- כך למרבה הפלא) רוב בני האדם במקום להצטרף למאבקם כפוי הטובה הם מעדיפים אמנם להנות מפרי עמלם של הנאבקים, אבל מצטרפים אל אלה הסוקלים אותם באבנים.

    מעלה מחשבות נוגות על החברה האנושית.

    אהבתי

  • יונתן  On 22 בפברואר 2010 at 17:54

    "העם הפלסטיני זועק לחופשי
    אל תקחי את האונס באופן אישי"

    ועכשיו ברצינות: אם יצחק לאור הטריד מינית או יותר מזה, צריך לחשוף את מעשיו. לכל אלה שמותחים ביקורת על מוקיעי לאור: יתכן שיש צדק מסויים בחלק מסויים מטענותיכם, אבל הבעייה העיקרית היא עדיין מעשיו של לאור – ועובדה שאף אחד לא הכחיש אותם! כולם אומרים שאי אפשר לשפוט אותו בבלוגים, אי אפשר להאשים אותו בלי שיוכל להגיב – אבל עובדה שהוא לא מכחיש! ולגבי בעלה של הגר להב – אין לי מושג מי זה, אבל אם גם הוא שרץ – צריך לטפל גם בו.

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: