הם הורגים אזרחים גם בלי אורניומועשר

אתמול פרסם חנוך גיסר מכתב לחברה שנעלמה באופן מיסתורי באיראן. אי אפשר יהיה לומר שלא ידענו

Together with the Iranian freedom revolution – my Tehran friend, K. has disappeared.

Looking back at those weeks I can identify now the moment of her fading away:

"It has all been in vain. They are killing us with no hesitation, and people are more and more afraid to head to the streets," she wrote to me in her last email.

After two days of not receiving a single word from – I sent her a short message: " R U O.K.?"

A complete frightening silence ever since. The murderous regime is pretty occupied now arresting people upon their involvement in the failed revolution.  Arresting, torturing, "judging", executing. Each night – people are hanged in the main courtyard of Evin prison in Tehran.

Where are you, my Iranian friend?

I don't know what else can I do for you, after being a good listener and a comforting shoulder for the last three years.

Horrible scenarios run through my head, and your face, which I've never seen (not even in a picture, as a means of security) stand in front of me each night.

May God, the real one (not that fictitious one which is used by religious extremists to threaten each and every free idea) be on your side & help you in your journey towards normal, free life.

Where are you, K.?

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אסתי  On 12 בפברואר 2010 at 9:49

    וסיפור דומה יש לי עם בלוגרית אירנית צעירה שאהבתי מאוד לקרוא את הבלוג שלה בנושאי תרבות ויצירה וקולונוע וטלוויזיה, וגם כתבתי עליו בעבר, עד שיום אחד הבלוג פשוט נעלם מהרשת.
    אין. לא קיים. נדה.
    ואין לי דרך להגיע ולברר מה קרה שם כי לא היו פרטים שאפשרו פניה פרטית אליה (כמו הרבה בלוגרים איראניים, היא תיחזקה את הבלוג תחת ניק ובלי פרטים מזהים)

    אהבתי

  • אסתי  On 12 בפברואר 2010 at 9:55

    בו כתבתי על הבלוגרית האירנית
    http://www.notes.co.il/esty/57865.asp
    שהיא בת 26 לבלוג שלה קראו "סימן שאלה"

    ואני מצטטת מתוך הדברים שכתבה בימים שלפני הבחירות והימים הראשונים שלאחר הבחירות:

    יום שבת 6 ביוני
    קיבלתי את העונה החמישית של "אבודים" בדיוידי. ואני בדיוק צופה בה. הרבה השתנקויות. הרבה "וואו", הרבה "Oh my God" , הרבה "האנשים האלו (התסריטאים) מטורפים" ואני ממשיכה…

    יום רביעי 10 ביוני
    Go green, go for change, go blue, go anything! Just go vote!
    אני מרחמת על העם שלי… יש כאלו שיכולים לחשוב שזה בגלל הבחירות, אבל זה לא. בימים אלו אנשי עירי רוקדים, צועקים וחוגגים ברחובות רק בגלל שבימים אלו שום דבר לא אסור… זה לא הבחירות…

    יום שבת 13 ביוני
    סוף סוף… יום הבחירות מאחורינו. אני לא מתכוונת לדבר על זה למרות שיש עדיין כל כך הרררררבה דברים להגיד. אני הולכת להחזיק אצבעות עד לצהריים…

    יום ראשון 14 ביוני
    אני המומה לגמרי. אני חסרת מילים. אני לא יכולה לדבר. אני לא יכולה לחשוב… אני עדיין מזועזעת מהמכה האיומה הזאת. אין ספק שיש הפיכה במדינה שלי. הארץ האהובה שלי. מה הולך לקרות לנו? בכי הוא הפעילות היחידה שלי בימים אלו…. אני חסרת מילים…

    יום רביעי 17 ביוני
    עדיין המומה… הם הורגים את העם שלי… אני לא יכולה להגיד שום דבר….

    יום שישי 19 ביוני
    "בהתחלה הם מתעלמים ממך, אחר כך הם צוחקים ממך, אחר כך הם נלחמים בך, אחר כך אתה מנצח." גנדי.
    נשבעתי שלעולם לא אאבד תקווה בשנית… אבל ימים אלו… כזה לחץ עלי. אני לא יכולה לסבול את אבא שלי יותר, וזו הארץ שלי ואני לא מסוגלת אפילו לדמיין מה עומד לקרות לנו…

    יום שבת 20 ביוני
    נראה שהכל נהיה יותר גרוע ואין לי את האומץ לדבר או לחשוב על כך. למרות שזה פגע בכל הפעילויות שלי, אבל אני לא יכולה לדבר על כך. אז היום התחלתי לצפות בסדרה של הביביסי Planet Earth בעוד הם פוגעים בבני עמי ברחובות. לא. אני לא מנסה להיות מגעילה, אבל אני באמת נהיית עצבנית כשמשהו מרגיז אותי ואין לי יכולת לעשות שום דבר נגדו. אז הייתי חייבת להעסיק את עצמי עם משהו אחר. אז עכשיו לגבי הסרט. מה אוכל להגיד! זהו המסמך הכי פוקח עיניים, עוצר נשימה ומבריק שאי פעם ראיתי לגבי משהו! הסיר דייויד (אטנבורו), איכות הוידיאו, הצילום, הנארטיב והמוזיקה הנפלאה… הכל… הכל בשיאו, עד שזה העלה דמעות בעיני בכמה מהדקות שלו. זו חובת צפיה לכל אחד. זה גרם לי לאהוב את הכוכב שלי יותר מתמיד, וגרם לי להחליט לעזור לשמור עליו ועל הטבע שבו. אני ממש מאוהבת עד עמקי נשמתי בארץ היפה שלנו. בימים אלו בהם העתיד שלי ושל ארצי האהובה שחור ומעורפל, לצפות בסרט הזה גרם לי להאמין שהחיים באמת יפים. ולכם ביביסי ומיסטר אלסטייר פוד'רגיל תודה רבה
    נ.ב. לא יכולתי להכניס לינק מאתר הביביסי כי הוא חסום כאן.

    יום שלישי 23 ביוני
    מאושרת שהצלחתי להתחבר שוב לפייסבוק ולהיות עם החברים שלי מכל העולם. בימים מחרידים אלו הם כל מה שאני צריכה… תודה אלוהים.

    יום רביעי 24 ביוני
    פעם אמרתי שאני מעדיפה את "אדום" מתוך כל הטרילוגיה של קישלובסקי. טוב, אני מתקנת את עצמי כי "כחול" הוא הראשון, "אדום" הוא השני ו"לבן" הוא השלישי.

    אהבתי

  • אזרח.  On 12 בפברואר 2010 at 10:23

    אורניום מועשר,וישראל,ארה"ב,(שלה קשרים הדוקים עם קולומביה ) ומדינות העולם עומדות מהצד.

    http://henningcenter.berkeley.edu/gateway/columbia.html

    http://blog.aflcio.org/2008/12/01/91-trade-unionists-murdered-in-2007/

    http://www.pbs.org/frontlineworld/fellows/colombia0106/

    בקולומביה אנשי השלטון רוצחים אנשים בעלי אמונה דתית שונה.היכן ישראל,ארה"ב ושאר מדינות העולם?

    http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,816549,00.html

    באירן המשטר חשוך .זה ידוע.אבל מה האובססיה הזו עם אירן כל היום? מדוע לא יכתבו בישראל על התעללות משטרים אחרים ורצח האזרחים במקומות אחרים בעולם ?

    אהבתי

  • יולי  On 12 בפברואר 2010 at 12:10

    תודה אסתי על הרחבת היריעה. חוסר האונים מייאש…

    אזרח, אתה אכן מוזמן להאיר מקומות חשוכים נוספים, אבל לי אישית אין כלל אובססיה עם איראן. קראתי את מה שכתב חנוך גיסר בבלוג שלו וחשבתי שבזמן שכל העולם המערבי עסוק בהעשרת האורניום האיראני (אובססיבית), הם הורגים אזרחים ואת זאת אני רציתי להאיר כאן. תודה.

    אהבתי

  • רני  On 12 בפברואר 2010 at 13:12

    תחת הכותרת "בקולומביה הם רוצחים אנשים בעלי
    אמונה דתית שונה" אזרח מביא סימוכין מ 1952

    להבנתי את העברית הוא מדבר בלשון הווה. זה מלמד משהו על בעיות בדקדוק עברי היכן שהעבר הרחוק מאוד מתחלף בהווה.

    הדמיון בין אירן וקלומביה קלוש ביותר. אין באירן מלחמת אזרחים. בקולומביה מתנהלת זה שנים רבות מלחמת אזרחים מרובת צדדים ומרובת מתערבים מבחוץ. גם ארה"ב גם ונצואלה הואשמו בתמיכה בנשק וכסף בצדדים הלוחמים והרוצחים. ברצח ובהרג משתתפים סוחרי סמים, רוצחים וחוטפים מימין ורוצחים וחוטפים משמאל חברות מסחריות אמריקאיות ואחרות ופושעים סוחטים סתם. השמאל שאינו טוב יותר או רע יותר מהימין שם עוסק בחטיפות וסחיטה ראה מקרה בטנקורט שנחטפה לשנים רבות ע"י השמאל.
    אין כל דמיון בין המתחולל באירן ששם הנרצחים המעונים והנאסרים אינם נושאים נשק לבין האי סדר הרצחני המתחולל בקולומביה. שבו לעניות דעתי קשה מאוד למצוא פושעים שפלים מחד ומאידך צדיקים ולו חלקיים באחד הצדדים הפוליטיים שכולם מעורבבים במידה זו או אחרת בעסקי סמים.

    התוצאה שבקולומביה בתרומת השמאל, הימין, סוחרי הסמים ומי שרודף את סוחרי הסמים גם בעזרת ארה"ב קנדה ומכסיקו יש את אחת מאוכלוסיות הפליטים הגדולות בעולם. כאמור אין דמיון בין אירן לקולומביה.

    אהבתי

  • יולי  On 12 בפברואר 2010 at 13:22

    תודה

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: