תמר ירום, עמיתה למקצוע, אספה עדויות של נשים מתקופת השירות שלהן בצה"ל, ויצאה לימים עם סרט ששינה את נקודת המבט בישראל ובעולם על שירות חיילות בצבא. לראות אם אני מחייכת.
היום, אני מציעה לצלם עדויות של הנשים שנפגעו על ידי אותו האיש שעליו כותבת אשכר אלדן כהן.
קשה היום לדעת בוודאות לֶמה יוביל צילום העדויות. מה שבטוח הוא, שלספר כדאי, צריך וחשוב ומקל.
אני מצדי מבטיחה, להקשיב לצד המצלמה וללא אנשים נוספים, ובהמשך להחליט עם הנשים שהצטלמו, מה לעשות עם החומרים. אולי יהיה סרט. אולי תצא כתבה. אולי יפורסם באינטרנט. אולי בטלוויזיה. קשה היום לדעת.
מה שלי חשוב היום, הוא להתחיל לעשות מעשה.
ללא צורך במשטרה, בתי משפט ועורכי דין.
בואו נתעד את מה שכואב לנו ולא נמשיך לשתוק.
כל מי שמעוניינת, מוזמנת לכתוב לי מייל.
בְּלוֹגאִישִׁי 
תגובות
לעזאזל????
אהבתיאהבתי
בואו נסגור את זה כאן בתוכנו בתוך הקליקה. בלי משטרה ושאר נודניקים. ניכנס באיש עד העצם. את תופסת מה את אומרת? את תומכת כאן הלכה למעשה בלינץ'. אמנם לינץ' יכולה להיות פעולה מאוד מזככת אבל האם זה מה שצריך להיעשות? אני דווקא חושב שמה שצריך להיעשות הוא שהנשים הללו יקבלו תמיכה, סיוע מישפטי ענייני (שלא יעמיד לנגד עיניו דבר חוץ מאשר טובתן) ואם וכאשר הן תרגשנה מספיק בטוחות להגיש תלונה נגד האיש לתמוך בהן לאורך הדרך. לעשות מזה סרט? עולה מזה ריח חזק מדי של רווח אישי…
אהבתיאהבתי
שלומי יקר, אם אותן נשים היו יכולות לומר את השם ולא להסתכן בתביעות דיבה במקרה הכי מינימאלי, השם כבר היה מפורסם.
לך דוגמאנגדית, אני רוצה להחזור ולהדגיש כי הצעתי כאן הצעה פרטית לנשים לבוא על חשבון זמני, עם המצלמה שלי ותעד את העדויות שלהן. אין בכך קיליקאות, לינצ'אות או רווח אישי. גם הצתעי שלאחר שיהיו כמ העדויות, יחד עם הנשים המתועדות, נחליט ביחד מה עודים עם זה. אני מעדיפה להשאיר את הריח הרע שנודף מהדברים שלך אצלך ולא אצלי. אני לא הצעתי כלום ממה שאתה כתבת כאן שאני הצעתי.
אני בניגוד לך מאמינה בדוגמא אישית ולא בדוגמא נגדית, וכך, כאשר רציתי לתעד את הסיפור שלי, תיעדתי את עצמי, ואתה יודע מה, באמת יצא ל מזה אז המון רווח אישי הצד המחיר האישי של החשיפה.
למצלמה יש המון כוח וצריך לדעת להשתמש בה. זה הכול.
אהבתיאהבתי
נראה לי שיש לך בעיה באף
יש לך כוח נפשי לשבת מול נשים שחרב עליהן עולמן ולשמוע את סיפורן?
גיבור גדול!!!
אהבתיאהבתי
אני מבקשת ממך לפנות לאיגוד מרכזי הסיוע, להציע להן את הרעיון ולא לשם שום מטרה מעבר למטרה הזו: הקשבה. עוד צורה של הקשבה פעילה…
זה יכול להיות פרוייקט מופלא.
אהבתיאהבתי
מתריס בניק בדוי – היינו תולעת אינטרנט מצויה ופחדן פשוט.שיטרח וישים את אחוריו החמקמקים במקום בו נמצאות מילויו, כדי להרוויח את התייחסותך…
אהבתיאהבתי
שלומי תודה על התמיכה. זה עוזר.
מיכל, אם זה רעיון טוב, נדע בהמשך. כתבתי למנהלת של הסניף בתל אביב בעקבות המלצתך. תודה.
חנה, לא ממש עניתי לדוגמא נגדית. מצאתי דרך להוסיף אינפורמציה למי שיש ספקות כמו שהוא הציג. תודה.
אנא, הוסיפי לינקים שאת חושבת מתאימים כאן לקריאה נוספת.
אהבתיאהבתי
הוא הזהיר מכירה שלי שרצתה לפרסם מחזור שירים ברבעון מפני אותו בן בליעל.על כך שמעתי משני מקורות.
אפשר לאתר דרך הפייסבוק את מי שנמצאות ברשימת החברים של בן הבליעל ועלולות להיפגע ממנו
אהבתיאהבתי
אני מחכה כל הזמן לשמוע על יוזמות כאלה, כי חיוני לדעתי לספק לקורבנות אוזן קשבת ומתווכת, עוד לפני הפניה למשטרה, שכל כך מפחידה ובעצם משתקת אותן.
התחלתי להפיץ.
אהבתיאהבתי
שאול,אולי נכון יותר לעודד את הקורבנות לצאת מהארון מאשר להשקיע בהוצאה לאור שם של האדם שפגע בהן.
עידן, תודה רבה. אני כאן, מחכה. ואני בעצמי אישה שפחדה ללכת למשטרה. חוק ההטרדה המינית לא היה כאן תמיד, ויש דור שלם של נשים שהתבגרו ללא ההגנה החוקית הזאת.
אהבתיאהבתי
יולי- מהיכרותי איתך, ברור לי שלא תעשי כל שימוש לרעה בחומר מצולם אם תזכי לשיתוף פעולה של הקרבנות, כמו שמישהו ניסה לרמוז כאן. יוזמה ברוכה, כמו כל דבר שפותח את הנושא הזה – למרות שלי, אישית, קשה מאוד לצפות בעדויות על התעללות מכל סוג-ואת המשפט האחרון (והאישי) מחקתי
אהבתיאהבתי
תודה רבה על האמון שאת נותנת בי.
העדויות של הקורבנות תהיינה פחות על התעללות ויותר על הטרדה וכפייה.
ולדבי המשפט האחרון והאישי שמחקת, אשמח אם תכתבי לי אותו במייל פרטי. הנושא והדיון בו חשובים ביותר. כבוד הדדי ביחסים בינאישיים הוא הבסיס לחברה תרבותית וזה כל כך חסר כאן.
אהבתיאהבתי
בהצלחה לגמרי
אהבתיאהבתי
תודה. המון תודה.
אהבתיאהבתי
יפה הצעת, יולי.
אישית, לי קשה עם הטייטל של "קורבנות" החוויה של להיות קורבן היא סובייקטיבית, כלומר, מישהו יכול להטריד אותי מינית, אבל החוויה הסובייקטיבית היא שלי, פרטית.
נכון שיש יחסי כוח שנטועים בסיטואציה, אבל להרגשתי הטרמינולוגיה הזו משמרת אותם, ולא מותירה לי את המרחב, כאישה, להרגיש שגם אם הוטרדתי, אינני קורבן אלא חופשייה לטווח תגובות והרגשות
אהבתיאהבתי
אנחנו מסכימות. היש לך הצעה חלופית איך לכנות את אותן נשים שהוטרדו וחוששות ללכת למשטרה וכו'…?
אשמח להתחיל כאן ועכשיו בשינוי על ידי חידוש המושגים.
אהבתיאהבתי
אולי פשוט "הנשים שהוטרדו" ? בגלל הפשטות זה לא מתייג ומותיר הרבה מרחב להיות תחת הטייטל הזה מי שלא אהיה. וגם שם את הדברים בפרופורציה: אם הוטרדתי זה לא נעים, אבל גם לא סוף העולם, זה לא הופך אותי לקורבן, אני יכולה למשל להישאר מי שעומדת על שלה, גם אם אולי משלמת מחיר.
אהבתיאהבתי
תודה. רעיון נהדר. שיניתי. אני כותבת עכשיו רשימה שתעסוק גם בנושא שאת מעלה כאן: על מחיר השתיקה לעומת החשיפה. אשמח להמשיך לשוחח אתך. המון תודה.
אהבתיאהבתי