המדינה נוקמת בי

הוא רוצה לצאת מהבידוד בו הוא נתון כבר חמש עשרה שנים.

המדינה מצידה טוענת שהוא ממשיך להפיץ את משנתו האלימה.

הראוי הוא לסליחה?

לא.

בן אדם אלים, אשר הורשע ברצח, (במקרה זה, ראש ממשלה שנבחר באופן דמוקרטי) , ומרצה את עונשו בכלא, אשר לא מביע מחילה על מה שעשה, לא ראוי לסליחה.

לא.

סליחה, היא לקיחת אחריות על מעשינו.

בקשת סליחה היא הודאה בטעות.

סליחה היא לא מילה מהפה החוצה.

סליחה, היא מילה שאומרת המון.

היא אומרת: חטאתי, פשעתי, אני מבין את מה שעשיתי. אני מבין את ההשלכות של מה שעשיתי.  לא הייתה לי זכות לעשות את זה.  הרסתי חיים של אדם אחר. הרסתי חיים של משפחה..  הרסתי גם עם שלם.

אני מצטער על החלטה שגויה שהייתה לי.

אני מלא צער וחרטה.

אני מבקש סליחה.

זו סליחה.   רק זו סליחה.

ועד אז, כן, שיישאר בבידוד.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • גיל  On 5 בפברואר 2010 at 10:32

    לי אין ספק שהמדינה מתנקמת בו והוא השעיר לעזאזל האולטמטיבי. הרבה רוצחים שלא מתחרטים על מעשיהם לא נכלאים בתנאים הללו. אני לא כל כך מבין מה הקשר לסליחה. אדם מרצה מאסר עולם על פשע מתועב אז מענישים אותו פעמיים על זה שהוא לא מתחרט? גם הפושעים הכי נוראים ראויים ליחס אנושי ולזכויות בסיסיות.

    אהבתי

  • ז'ניה  On 5 בפברואר 2010 at 10:34

    העונש שנגזר על יגאל עמיר הוא מאסר, לא מאסר בבידוד. התירוץ להחזקתו בבידוד הוא הטענה שהאיש מהווה סיכון בטחוני. בתירוץ הזה מאריכים כל חצי שנה את החזקתו בבידוד, ש*אינה* חלק מגזר הדין שלו. בגזר הדין שלו לא נכתב: יוחזק בבידוד עד שיביע חרטה ויבקש מחילה.

    את תומכת בכך שהמערכת על דעת עצמה תחמיר את עונשם של אסירים נוסף למה שגזר עליהם בית המשפט? את מוכנה להחיל את הכלל הזה באופן גורף? תמכת בזה גם כשעשו את זה לוענונו? (שאגב, אצלו היתה יותר אחיזה לתירוץ הבטחוני. ואני אומרת את זה למרות שלדעתי הפרטית וענונו הוא גיבור וצריך היה לקבל עיטור מופת ולא לשבת בכלא).

    יגאל עמיר הוא רוצח, לא מתועב יותר מרוצחים אחרים, לא מסוכן יותר מרוצחים אחרים, אבל הוא רוצח שמעשהו מסכן את יציבות השלטון יותר מרוצחים אחרים, ועל כך השלטון נוקם בו, מוקיע אותו ודואג שיסבול כמה שיותר. זה לא קשור לחרטה, זה לא קשור לחוק, זה כן קשור לאינטרסים של השלטון. זה הכל.

    אהבתי

  • צביקה דויטש  On 5 בפברואר 2010 at 13:29

    מלוחמי אלטלנה, ממתיישיב יהודה ושומרון, מאלפי חיילים שמתו תחת פיקודו. רבין אחראי באופן ישיר לזוועה בה אנו חיים מאז 1967. לא נשכח ולא נסלח.

    אהבתי

  • יולי  On 5 בפברואר 2010 at 14:02

    הקשר לסליחה נמצא במקום בו אדם לוקח אחריות על מעשיו. אדם (יהיה חופשי או אסיר) יכול לבחור לקחת אחריות על מעשיו, להביע חרטה, לבקש סליחה מהקורבנות שלו וחייו יראו אחרת מאותו השלב. זה הקשר. איש או אישה שלוקחים אחריות על הפגישה שהם עוללו, משתחררים ממעגל נקמה ויוצאים לדרך חדשה של סליחה. מקווה שהבהרתי לך גיל את הקשר.

    אהבתי

  • יולי  On 5 בפברואר 2010 at 14:04

    תודה על האינפורמציה. מבחינתי את רק מחזרת את מה שאני כובת כאן. אם בגזר הדין כתוב " יוחזק בבידוד עד שיביע חרטה ויבקש מחילה.", זו בדיוק הנקודה. בית הכלא הוא מקום שלא רק מעניש אנשים על פשעיהם, אלא גם מנסה לתקן את דרכם. התיקון של האיש הזה לא יתחיל עד שהוא לא יבקש מחילה ויביע חרטה.

    אהבתי

  • יולי  On 5 בפברואר 2010 at 14:07

    נשמע לי שאתה מנצל את המקום כאן לאמירה פוליטית ימנית שאינה מתאימה לכאן. דין ראשי ממשלה לא כדין אנשים שלוקחים את החוק לידיהם. וגם ראשי ממשלות עומדים בוועדות חקירה שמבקשות לבדוק האם עברו על החוק.
    בכל מקרה, היה מעניין אותי לשמוע ממך, מה היה צריך לקרות אחרת מאז 67 (על ידי רבין) כדי שלא נהיה בזוועה הזו? סיפוח הגדה המערבית כמו מזרח ירושלים?

    אהבתי

  • צביקה דויטש  On 5 בפברואר 2010 at 14:12

    ניצלתי את הבמה לאמירה לאומנית ולא ימנית. מה שהיה צריך לקרות זה שראש הממלשה היה צריך להוביל את המדינה ולא להפסיד אותו להנהגתם של אנשי צבא ובכירי מטכ"ל – תופעה ממנה אנחנו סובלים עד היום. ב1967 נכבשה ישראל כולה על ידי הצבא. כדאי לך לקרוא את הניתוחים כיצד דוד בן גוריון מייד אחרי מלחמת העצמאות דאג לכך שאת מדינת ישראל תנהיג קבוצת אזרחים ואת אנשי הצבא הוא הותיר בצבא.

    אהבתי

  • גיל  On 5 בפברואר 2010 at 19:54

    האם באמת צריך לשנות את היחס לרוצח אחרי 15 שנה שהתגאה במעשה שלו ופתאום הוא סלח? ומה הקשר בין הסליחה שלו לעונש? העונש מושתת על המעשה שעשה, סליחה לא מעלה או מורידה ממנו.

    אהבתי

  • יולי  On 6 בפברואר 2010 at 12:10

    ובכן, צביקה, מה הוא לשיטתך הפשע של רבין שאותו אתה לא רוצה לשכוח ועליו אתה לא רוצה לסלוח?

    אהבתי

  • יולי  On 6 בפברואר 2010 at 12:13

    אנחנו מסכימים בדבר אחד בטוח – הסליחה היא בין אדם לעצמו.

    אבל, כאשר אדם רוצח אדם אחר, בהביעו חרטה וצער על מה שעשה, יש מידה של לקיחת אחריות על המעשים שלו ועל כך מגיע לו הטבה בתנאי הכליאה שלו, ללדוגמא.

    ייתכן, ואני עושה כאן חיבור לא ממש ישיר, אבל אצלי, בראש, בעיסוק שלי בנושא הסליחה VS הנקמה, מצאתי קשר.
    אתך הסליחה אם לא הצלחתי עד כה להבהיר את הקשר שאני רואה. ותודה שאתה מתעקש.

    אהבתי

  • יולי  On 6 בפברואר 2010 at 12:14

    אתך הסליחה על אי ההבנה שלי את מה שכתבת. טעיתי להבין שחלק מגזר הדין היה בידוד וכו'.

    אהבתי

  • דודו פלמה  On 7 בפברואר 2010 at 9:54

    היי יולי. לכבוד הנושא שהעלית, משהו שכתבתי ליום השנה לרצח:

    יורה דעה
    יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר –
    עֲשֵׂה לְךָ רַב
    וּקְנֵה לְךָ חָבֵר
    וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת.

    הִלֵּל הַזָּקֵן, עוֹד לִפְנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה בַּיִת, הָיָה אוֹמֵר –
    הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן
    אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם
    אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה.

    שַׁמַּאי, שֶׁחוֹלֵק עָלָיו תָּמִיד, אוֹמֵר –
    עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע
    אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה
    וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם
    בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת.

    יִגְאָל עָמִיר לֹא אוֹמֵר –
    לָעַד הוּא יוֹרֶה דַּעְתּוֹ
    בְּיִצְחָק
    וְשׁוּב יוֹרֶה בּוֹ וְשׁוּב
    וְצוֹחֵק…

    וַאֲנַחְנוּ,
    בְּעַד מִי אֲנַחְנוּ עַכְשָׁו?

    אהבתי

  • יולי  On 7 בפברואר 2010 at 10:08

    תודה רבה. השיר הזה שלך והעובדה שפירסמת אותו כאן כתגובה, נתנו לי להרגיש קצת פחות לבד במה שניסיתי כל כך לומר הפעם, ולא התקבלה אצלי ההרגשה שמישהו הבין. נדמה לי שאתה הבנת.

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: