שושנה, הפנים של הנקמה *

                                                                              * יש ספוילר

אמש פגשתי לראשונה את שושנה.   שושנה היא יהודיה שמאמינה בנקמה.  שושנה היא אחת מהדמויות הראשיות בסרטו של טרנטינו ממזרים חסרי כבוד (2009).  שושנה, כדרכו של הבמאי שיצר אותה, מאמינה כנראה שנקמה מביאה לנחמה. 

ואני, שמאמינה בסליחה, דווקא אהבתי את שושנה. לראשונה יכולתי לראות סליחה שמכילה גם נקמה. אחרי הכול, שושנה הייתה צריכה לסלוח לעצמה על שנותרה בחיים מהרצח האכזרי של הוריה ואחיה על ידי הקצין וחייליו הנאצים.  אחרי הכול, שושנה הייתה חייבת להילחם על חייה כי לא היה לזה סוף. הגרמנים המשיכו והמשיכו והמשיכו, ולשושנה לא היה מושג שיום אחד, יצליח מישהו לעצור אותם.  אחרי הכול, לקחה שושנה את הכוח שהיה בידיה, הנשיות, היופי, האמינות, החכמה, בהירות המחשבה ובית הקולנוע, והשתמשה בהם למופת. בתכנון מדוקדק של פרט לפרט, יצרה שושנה, באמצעות קולנוע (cinema & filmmaking), נקמה מתוקה. והנקמה של שושנה נראית מתוקה מדבש.

                                    

                                      שושנה דרייפוס:  Melanie Laurent

ואז, מגיע טרנטינו, הבמאי שיצר את שושנה דרייפוס, להקרנת סרטו במדינת היהודים, ומגלה שברגע השיא, בו חוגגת שושנה את נקמתה, נשמעת נהמת סיפוק בקהל הישראלי שמגיע לקתרזיס.  בראיון לניו יורק מגזין מצוטט טרנטינו אומר שלהפתעתו כאשר צפה בסרט בישראל, כאשר שומעים את שושנה אומרת, על מסך בית הקולנוע שלה, העולה בלהבות שהיא הציתה, על כל הנאצים רמי הדרג הלכודים בו, 'זהו פרצופה של נקמת העם היהודי', (ולא כשהיטלר נהרג), פרץ הקהל במחיאות כפיים. טרנטינו אומר למראיין שזה היה אלים. שזה היה מפחיד. שהייתה אלימות בתרועה הזו. שזה לא היה כמו שמריעים בהקרנה של 'אינדיאנה ג'ונס'. שהיה משהו צמא דם בכך. שהיה בזה משהו שהלך על הקצה. שהייתה אלימות…שהיה דם באוויר, ושזה היה פראי.

ואני שואלת, האומנם טרנטינו היוצר סרטים עתירי אלימות ומבוססי נקמה, יכול להיות מופתע בהקרנת סרטו ממזרים חסרי כבוד באולם קולנוע במדינת ישראל, שישים וכמה שנים אחרי רצח שישה מיליון יהודים על ידי נאצים, ש-כאשר שושנה אחת חוגגת את נקמתה בנאצים, מתחילות מחיאות כפיים נלהבות?  האומנם טרנטינו לא מבין ששושנה היא ביטוי להשבת כוח של אינדיבידואל חסר אונים מול כוחות גדולים וחזקים ממנו בהרבה. 

אני חולקת על טרנטינו שמדובר בצימאון לדם.  אני חושבת שתחושת השמחה נוכח נקמתה של שושנה, היא ביטוי בריא לתחושה של החזרת שליטה בחיים.  של השלת חוסר האונים. 

אך לצערי, כל זה לא עומד בסתירה לעובדה שהאלימות במדינת ישראל שנת 2010 מרקיעה לשחקים מעוררי תהייה: האם לזה יהיה סוף?