מיכל ניב

עשר שנים עברו מאז שמה קץ לחייה.

זו תמונה שצילמתי בשבת חורפית בשנת 1997, בארוחת צהריים ("על האש") אצל ראודור בנזימן בחצר, עת עבדנו על הקמת רדיו תל אביב 102FM. הייתי אז בעלת מניות ובצוות ההקמה. לימים נהייתי סמנכ"ל, אבל את הליפסטיק האדום של מיכל הבאתי מניו יורק מנסיעה משפחתית. היא נתנה לי את המספר המדוייק וביקשה שאקנה לה . בבלומינגדיילס ידעו מייד מה אני מחפשת והיא הייתה אסירת תודה.

אהבתי את מיכל אהבת נפש. אבל מיכל הלכה בלי לשאול אם אנחנו מסכימים. היא הלכה כי היא סבלה נורא, וכשסובלים נורא, קשה להבין למה ומדוע כדאי להמשיך.  מיכל כנראה ידעה מה נכון לה.  בלוויה שלה, בקיבוץ עינת, תהיתי אם יכולנו לעזור לה.  אבל היום אני יודעת שאיש לא יכול היה לעזור למיכל.  היא ביקשה את נפשה למות כבר שנים קודם.

עכשיו, עשר שנים אחרי,  אני קוראת את אריאנה מלמד, שהייתה חברה שלה, וכל כך שמחה לגלות שמיכל אהבה שיר אחד של לאונרד כהן שגם אני כל כך אוהבת: מי באש.

לזכרה של מיכל ניב, נשמה טהורה.

            
סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • מיכל  ביום 16 בינואר 2010 בשעה 23:15

    .

    אהבתי

  • שאול  ביום 16 בינואר 2010 בשעה 23:51

    יוהאן סבסטיאן באך קנטטה 106 חלק שני

    http://www.bach-cantatas.com/Texts/BWV106-Heb2.htm

    אהבתי

  • אסתי  ביום 17 בינואר 2010 בשעה 6:15

    החור שהשאירה אצל כל מי מאיתנו שנגעה בו לא יסגר לעולם.

    איזה חסר. שרק הולך וגדל.

    אהבתי

  • נבט חיטה  ביום 17 בינואר 2010 בשעה 8:35

    כל כך עצוב.
    😦

    אהבתי

  • אדם  ביום 17 בינואר 2010 בשעה 8:39

    איזו אזכרה יפה, יולי.

    מקובל להגיד שבשיר הזה כהן הלחין את ונתנה תוקף. מצא את ההבדלים. לטעמי הנס הוא שכהן מצליח לשמר את הקדושה מבלי להעמיד פנים שהוא יודע מה זה בעצם אלוהים ומה האל, אם יש כזה, רוצה מאתנו.

    אני, שלא זכיתי להכיר את ידידתך מיכל, ממציא שהדיוק הזה הוא ששבה את לבה. והוא גם מזכיר את זו שמתה בודדה.

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%94_%D7%AA%D7%95%D7%A7%D7%A3

    בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת. מִי בְקִצּו וּמִי לא בְקִצּו מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם

    כהרגלו, הוא משאיר את השאלות הבסיסות פתוחות. הפני מי עלינו לתת את הדין ומה בעצם נדרש מאתנוץ ויחד עם זה הוא משמר את הקדושה עצמה.

    אהבתי

  • יולי  ביום 17 בינואר 2010 בשעה 11:37

    תודה למיכל, שאול, אסתי, נבט חיטה ואדם שחשו ולו לרגע את מה שביקשתי לומר כאן לזכרה של מיכל ניב.

    אהבתי

  • שלומי  ביום 17 בינואר 2010 בשעה 12:41

    אני נהנה מהשירים
    שמזכירים לי את
    התוכניות הגותיות מבחינתי
    שמאוד אהבתי להקשיב

    והשאלה היא היכן ניתן היום להקשיב
    למוסיקה שכזו, מסתבר שהיא מאוד חסרה לי….

    יולי, את לא מפסיקה להפתיע אותי
    שבוע טוב

    אהבתי

  • שרון רז  ביום 17 בינואר 2010 בשעה 13:35

    כן, גם אותי את מפתיעה, לא ידעתי על רדיו תל אביב וכ"ו, ובכלל, גם עוד דברים
    בכל מקרה, פוסט עצוב, מאוד

    אהבתי

  • טלי  ביום 17 בינואר 2010 בשעה 14:18

    אין לי מילים חכמות או נכונות להוסיף, רק להגיד שגם אני פה, רגישה את הכאב שלך.

    אהבתי

  • טלי  ביום 17 בינואר 2010 בשעה 14:18

    אהבתי

  • יולי  ביום 17 בינואר 2010 בשעה 15:49

    לשלומי,שרון וטלי, תודה על ביטויי השותפות בעצב. האמת שאני חושבת שמיכל הצילה את עצמה מייסורים אינסופיים אולי גם בגלל שהיה בה כישרון, יושר ועצב עצום.

    אהבתי

  • קיקה  ביום 17 בינואר 2010 בשעה 17:32

    שלומי, אפשר למצוא מוזיקה דומה ב-88.

    אצל בעז כהן (שכותב כאן באתר), בין השאר

    להתגעגע למיכל זה להתגעגע לזמן אחר, ולעצמך בזמן אחר. ולאינטימיות רדיופונית. ולמרות כל ההתלהמויות והרעש שנפלטים מתחנות הרדיו השונות, אפשר ב-88 למצוא רגעים אחרים

    אהבתי

  • מיכל  ביום 19 בינואר 2010 בשעה 20:06

    למי שמתעניין
    יש סרט קצר בשם "היפות והאמיצות" (של סם-שפיגל) שמספר על שתי תיכוניסטיות שמיכל הייתה ההשראה שלהן ויצאו לחפש אותה רגע לפני שהסתלקה

    אהבתי

  • יולי  ביום 19 בינואר 2010 בשעה 20:14

    תודה. היכן אפשר לראות את הסרט?

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: