לצד ערש דווי

                                   ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל-עֶרֶשׂ דְּוָי; כָּל-מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ
                                   תהילים מא ד.
 
הכול היה שם.
כל המילים והספרים שקראתי עד כה.
כל הרעיונות שחזרתי ושיננתי לעצמי על איך אני רוצה לסיים את חיי.
הכול היה שם.
 
אף מכשיר, לא אינפוזיה, סם או תרופה מחליפים את המגע.
 
לא רופא, לא מומחה, לא אחות ולא אח
מחליפים את המגע
 
לא אמא, לא אבא, חבר או חברה
מחליפים את המגע
הרך האוהב המלטף, המקבל, הנותן, המכיל, התומך, האומר: הכול בסדר.
 
האומר
את בסדר.
מותר היה לך לחיות
ומותר לך עכשיו גם למות.
 
הכול בסדר.
הכול היה בסדר,
הכול יהיה בסדר,
אפשר להיפרד.
 
לרחלי גרשטל הנאבקת על חייה או על מותה, מוקדש באהבה.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • שלומי  ביום 10 בינואר 2010 בשעה 14:16

    בהמשך לשיחתנו
    איך שעשית לי עצוב

    אהבתי

  • עידית פארן  ביום 10 בינואר 2010 בשעה 15:09

    יולי, עוד פעם ועוד פעם
    בעיניים פקוחות
    אם אפשר היה להקל על סבל במילים…

    אהבתי

  • אדם  ביום 10 בינואר 2010 בשעה 16:09

    כנראה התפילה הקצרה והדחופה ביותר בתנ"ך היא תפילת משה רבנו שביקש רפואה לאחותו מרים

    וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ.
    במדבר פרק יב, פסוק יג

    מאד יפות המלים שלך יולי יקירתי

    אהבתי

  • אהרן  ביום 10 בינואר 2010 בשעה 16:14

    כמו שכתבת, אהבה, הרבה אהבה.

    אהבתי

  • שאול  ביום 10 בינואר 2010 בשעה 16:35

    אני רק מקווה שהיא לא חווה סבל נפשי

    אהבתי

  • whisper  ביום 10 בינואר 2010 בשעה 16:52

    כל כך נכון ואמיתי ונוגע.
    מחזקת אותך מרחוק.

    אהבתי

  • יולי  ביום 10 בינואר 2010 בשעה 17:09

    לשלומי, עידית,אדם, אהרן, שאול ו whisper
    תודה.
    סלחו לי שאיני עונה לכל אחד ואחת על הדברים שלו/שלה.כל עוד רחלי נאבקת אני חושבת כי די בלהעביר לה את כל האהבה שבאה לידי ביטוי בדף זה. תודה רבה.

    שיח על איך נראה לי נכון להיפרד מהחיים, אעשה בזמן אחר כי הנושא חשוב בעיני מאוד. המון תודה.

    אהבתי

  • טלי  ביום 10 בינואר 2010 בשעה 17:45

    ולכל מי שמלווה אותה ואותך בדרך הקשה הזאת.

    אהבתי

  • אסתי  ביום 10 בינואר 2010 בשעה 19:21

    אין מילים.
    רק שיהיו כוחות.

    אהבתי

  • תמי  ביום 10 בינואר 2010 בשעה 20:42

    ולא ככ מצליחה למצוא את המילים.
    נוגע ועצוב

    אהבתי

  • יולי  ביום 10 בינואר 2010 בשעה 21:22

    תודה רבה בנות. נראה שהכאב קטֵן כאשר חולקים אותו עם אנשים נוספים שמוכנים לחוש אותו. המון תודה.

    אהבתי

  • אורה  ביום 10 בינואר 2010 בשעה 23:04

    עצב גדול ועמוק- זה מה שחשתי עם קריאת מילותייך. אני כל כך רוצה לקרוא סיפורים עם סוף טוב. איתך. לפחות ברגשותי..

    אהבתי

  • יולי  ביום 11 בינואר 2010 בשעה 11:34

    תודה רבה.
    סוף טוב הוא גם שאלה של נקודת מבט. הרי כולנו צפויים למות ויודעים כבר שהכול זמני אז, המוות הוא חלק מהחיים ולכן מהווה מורה ודרך. ממליצה על קריאת: מי מת? מאת: סטפן לוין בהוצאת פראג.
    http://prag.publishing.googlepages.com/%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%AA

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: