הגאה אני היום כי הנני יהודיה

ארגון שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם הצליח לפני כמה חודשים, במאבקו המשפטי לשמירת זכויותיהם של פלשתינים תושביי המערות מדרום הר חברון, אשר גורשו לפני כעשור ממקומות מגוריהם על ידי צה"ל והמתנחלים. המדינה אישרה אז, לתושבי חירבת' ביר אל עיד, לשוב לכפר אשר נמצא בין מאחז חוות לוציפר בה חיה משפחה יהודית אחת ומצפה יאיר. ארבע משפחות פלשתיניות חזרו ומיד נתקלו בהתנכלויות אלימות של מתנחלים מהמאחזים באזור. המתנחלים היהודיים יידו אבנים על הרועים הפלשתינים ושחטו ראשי צאן שלהם. כתוצאה מכך, חסם צה"ל את כביש הגישה הראשי לכפר והפלשתינים נכלאו בכפרם. לאחר פניית הרבנים לזכויות האדם לבג"צ, הוסרה החסימה. 

ביקרתי במקום לפני עשר שנים.

ילדה פלשתינית. ינואר 2000     צלם: מרקו שמידט פולקס

פגשתי שם אנשים נפלאים. קיבלתי שם השראה לדרך הסליחה. הרבה לפני שהכרתי בודהיזם, הכרתי אנשים שרוצים לחיות ולא נותנים להם. איך אפשר שלא להבין את הכעס? את הזעם. איך אפשר לא לסלוח?

ואיך אפשר לסלוח למדינת ישראל שנוהגת כך באנשים כל כך חפים מפשע. כפי שכותבת היום עמירה הס. הם חיים שם מאז המאה ה – 19. מה חסר לנו, היהודים, שעלינו להתעמר באנשים כל כך חפים מפשע?

מאז אישור החזרה, מנסים תושבי חירבת' ביר אל עיד הפלשתינים, בעזרת פעילי זכויות אדם, לשקם את המקום ולהפכו לראוי למגורים. הם עסוקים בניקוי המערות, בניית גדר כדי שהצאן לא יצא, ניקיון בורות המים והקמת אוהלים עד אשר יהיו המערות ראויות למגורים. אתם יודעים, מכינים את הקן. לפני יומיים, קיבלו התושבים שבעה עשר צווי הפסקה לבניית האוהלים.

הקפאת בנייה בהתנחלויות היהודיות היא כְּאַין וּכְאֶפֶס מול צווי הפסקה לפלשתינים אשר הותר להם לחזור למקום מגוריהם המקורי אבל, ללא הזכות לקורת גג. לתושבי המקום לא ניתנה שהות מספקת על ידי המינהל האזרחי למצות את הליך הערעור, והדיון בעניינם נקבע למחר, יום חמישי ה – 7 בינואר. 

למקום מתוכנן לצאת סיור של כותבים ואמנים בשבוע הבא.  כל גופי מתקומם נגד התעמרותה של מדינת ישראל באנשים כל כך חפים מפשע. למתעניינים,  יש לפנות לנגה איתן, דוברת שומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם nogaei@gmail.com  ולקריאה נוספת הנה דיווח של פרופ 'דוד שולמן, פעיל זכויות אדם.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • טלי  On 6 בינואר 2010 at 22:39

    כל כך הרבה עוולות, כל כך הרבה נישולים, כל כך הרבה אטימות, עוד זרקור על דבר שלא הכרתי קודם.

    גם גופי מתקומם. והנפש גם.

    אהבתי

  • שאול  On 6 בינואר 2010 at 23:12

    לישראלים יש מה ללמוד מהפלסטינים בתיעוד המאבק וזוהי יושרה.

    מצאתי אתר פלסטיני עם מאמרים בעברית,אנגלית וערבית

    קראתי את הנראטיב הפלסטיני על הנכבה והופתעתי מהאומץ של הפלסטינים להציג את ההתרחשויות של הנכבה כפי שהיו במציאות,ללא המצאת עובדות וללא מריחות

    http://jadal.mada-research.org/?LanguageId=3&System=Item&VolumeId=14&MenuId=16&ItemId=127

    אהבתי

  • יולי  On 6 בינואר 2010 at 23:27

    טלי, אולי ניפגש שם? הסיור מתוכנן ליום חמישי.

    שאול, תודה. מעניין הדבר. שמחתי לראות שקצת חופש ביטוי נותר במדינת ישראל. הם יושבים ברחוב אלנבי 51 בחיפה ולא במחתרת…

    אהבתי

  • מיכל  On 7 בינואר 2010 at 16:33

    סליחה על הבורות… אבל "חוות לוציפר"? האם יכול להיות משהו יותר מקברי מהשם הזה בהקשר הזה??? אוי.

    אהבתי

  • יולי  On 7 בינואר 2010 at 18:17

    זו לא בורות, בטח יש לכך סיבה שאת ואני לא יכולות להבין למה לוציפר אולי הוא מבריח את השדים הרעים…ויש למאחז הזה עוד שמות כמו: נוף נשר וגם חוות טליה והכל למשפחה יהודית אחת. או שתיים.

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: