כי עברה שנה

 

ילד מעזה בזמן עופרת יצוקה.    הועבר אלי (לפני שנה)מהצלמת מיכל היימן. המקור: עמותת רופאים לזכויות אדם.

גם אני רוצה לכתוב שירה,

כי עברה שנה

 

גם אני רוצה לרמוז דבר-מה,

חד, ברור, מובהק

 

גם אני רוצה כי עברה שנה

 

גם אני רוצה  

כי עברה שנה

וכלום לא השתנה.

 

נכתב בהשראת בעז יניב : עזה – פחות משעה נסיעה. כי, "זֶהוּ יֹפִי שֶׁל בָּצִיר".

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • שאול  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 0:42

    למה אני אומרת לה כי המדינה הזאת
    היתה צריכה להיות סוף של גלות סוף של נדודים סוף של הליכה אינסופית של מגורשים סוף המטמורפוזה של אדם לאפר ואת יודעת מה קורה אם לאדם אין את הטונוס הנכון בידיים. אפילו אם יוציא ביצה מהמקרר היא תתפוצצץ.אי אפשר לגעת בביצה כמו שנוגעים בקנקן מלא מיץ ואי אפשר לגעת בכוס רותח כמו שתופסים עוגה מתפוררת.אז המדינה היא כמו נגיעה בביצה בלי הטונוס הנכון,ולכן זה מתפוצץ.זה כל הזמן הולך ומסתבך ,נגיעה באדמה מטונוס של פעימות ההליכה של היהודי הנודד מטונוס של אפר,מטונוס של פחד.הטונוס המשיחי עבר מהזמן לאדמה.הזמן המשיחי מתעבה בארץ הזאת לאדמה משיחית.

    בעין החתול
    פרופסור חביבה פדיה
    עמודים 351-352

    אהבתי

  • יולי  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 11:16

    תודה רבה שאול.
    טקסט מדהים. נקודת המבט שלך נוגעת לי בעומק הלב. סבתי, שהכי אהבתי, יהודית כהן (מבית שלוש) שנולדה בתחילת המאה העשרים בנווה צדק, דיברה ערבית. העברית שלה הייתה במבטא הערבי ודרכה זורם לי בדם טונוס מאוד מסויים שמחסר במקומותינו מאוד…
    תודה.

    אהבתי

  • אסתי  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 11:26

    השיר שלך והשיר של חני והשיר של בעז
    ואין תכלה למלחמות ולהרג

    אהבתי

  • יולי  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 13:26

    בהנחה שהתכוונת תכלית, הרי יש למלחמות תכלית, אחרת הן לא היו ממשיכות. הבעייה היא התכלית: שליטה, כוח, כסף ו/בחוסר הגינות. חמדנות.

    אהבתי

  • אסתי  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 14:01

    ואין תיכלה למלחמות ולהרג הוא שם ספר שירה שיצא אחרי מלחמת לבנון (1) בספרית קו אדום של הקיבוץ המאוחד.

    אגב, תיכלה בא מהמילה כלה. סוף.

    אהבתי

  • יולי  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 14:13

    .אכן אין להן סוף, למלחמות. תודה
    וכמה יפה העברית…ראי:
    הֲקָלוּ הַמַּיִם? שאלה היונה

    אהבתי

  • שאול  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 14:36

    לעבדול נאסר היתה תכלית ולישראל הרשמית היתה תכלית
    ב 1956 היתה אפשרות שעזה תעבור לשליטת ישראל ובן גוריון לא רצה בכך וטוב שכך קרה.
    בתקופת ההמתנה במאי 67 הדיבורים על כיליונה של ישראל עלו בין אלה שלא היו מגוייסים,ניקינו מקלטים וחפרנו שוחות.

    המפד"ל בהשתתפות משה חיים שפירא וד"ר בורג התנגדה למלחמה . חיים משה שפירא אמר תיכנסו לגדה ותתבוססו בביצה.

    לא היו שום צורך לכבוש את הגדה המערבית ובטח שלא להפר את הוראתו של דיין להגיע לתעלה.

    אף אחד לא חשב ב4 ביוני 1967 על חזרה לגוש עציון או על נועם פדרמן בחברון.

    למלחמת 1973 היתה מבחינת סאדאת תכלית ותכלית צודקת . להבדיל ממשלת אשכול השתן לסדאת לא עלה לראש והוא ידע איפה לעצור.

    לטרגדיה שהביאו עלינו הבועה המשיחית,צבי יהודה קוק,גוש אמונים,יגאל אלון ,גולדה מאיר ומשה דיין התשובה היחידה שאני יכול לתת היא הנפת דגל שחור בכל ה באייר

    אהבתי

  • טלי  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 16:26

    אבל אני מרגישה דברים דומים.

    והציטוט הזה ששאול הביא מחביבה פדיה מפעים.

    אהבתי

  • מיכל  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 17:02

    יכול להיקרא גם כמילות הילד שבתמונה.

    מי יתן ולא ידעו עוד מלחמה. הילדים של כולם.

    אהבתי

  • יולי  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 18:10

    שאול, אם כך, ולשיטתך, מה אתה מציע היום? כי באוגנדה מסתבר היום יש לאישה סיכוי גבוה יותר להיאנס מאשר לדעת קרוא או כתוב. אשמח לשמוע חזון. איזושהיא מחשבה חיובית שנותנת או מציעה אלטרנטיבה לגיהנום שנוצר כאן.

    טלי, תודה רבה.

    מיכל, ריגשת אותי במחשבה המקורית. תודה.

    אהבתי

  • יולי  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 20:40

    סליחה, הסטטיסטיקה לגבי הנשים מתייחסת לדרום אפריקה ולא כפי שכתבתי לאוגנדה.

    אהבתי

  • שאול  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 20:52

    אי אפשר ב כמה שורות של הודעות אינטרנט לתת פיתרון וגם הדוגמא שהבאת מדרום אפריקה שהשתחררה מהאפרטהייד לא מבשר הרבה טובות לפלסתינאים. המדינה צריכה להיות אזרחית ומשוחררת מאזיקים של דת. דת הכוונה לא למסורת הרבנית אלא מה שנמאס לשמוע והם דברים שהצדיקו את קיומם לפני 80 או 100 שנה והיום מהווים אבן ריחיים.

    מובן שהתנחלויות מבודדות שהופכות את חיי הפלסטינים לגהינום צריכות לעבור מהעולם ומיד.

    צריך להפסיק לחפש יהודים בכל חור בעולם כדי שיואילן לבוא ובטח לא להביא נוכרים מסיבות דימוגרפיות.

    הואיל וחלק גדול של אדמות הקרן הקיימת הופקעו מערבים יש לבנות יישובים חדשים לערבים באדמות שהופקעו .

    בלי הסוכנות היהודית והקרן הקיימת נוכל להתחיל לנשום.

    זה לא מבטיח שסיימנו את המלחמה בפלסטינים

    אהבתי

  • יולי  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 22:03

    תודה. תשובה מעניינת.
    האם יש מדינה ברחבי העולם שמהווה עוברך דוגמא מוצלחת לניהול דמוקרטי?

    אהבתי

  • שאול  ביום 29 בדצמבר 2009 בשעה 23:54

    סקנדינביה וקנדה הן מופת

    הגהינום שאת מדברת עליו הם השטויות שאנחנו עושים במו ידינו ויש לנו שליטה עליהם.

    אהבתי

  • יולי  ביום 30 בדצמבר 2009 בשעה 10:47

    אנחנו מסכימים לגמריי. גם על קנדה ועל סקנדינביה, הבעייה שנורא קפוא שם בחורף ויש מעט שמש…
    אז, מה עושים שאול כדי להפסיק לעשות את השטויות ש"אנחנו(?)" עושים במו ידינו ושיש לנו שליטה עליהם?

    אהבתי

  • שאול  ביום 30 בדצמבר 2009 בשעה 13:06

    לא יודע למה כתבתי שטות כזאת ואני אומר זאת ללא ציניות

    הדבר היחיד שאני ואת יכולים לעשות הוא לספר על דברים שאנשים לא יודעים ולא רוצים לדעת. בדרך כלל זה לדבר אל הקיר.

    פירסמתי בקדמה סקירה על הספר "בין בגדאד לרמת גו"שיצא בהוצאת יד יצחק בן צבי.הספר מנפץ נראטיבים שיקריים שטופחו הן על ידי המימסד והן על ידי שלוחיהם הציונים העיראקים . מה שחשוב שה"תורה שבעל פה" הפכה "לתורה שבכתב" והשלדים בארון של המימסד נחשפו עירום ועריה.

    קראתי את הספר שלחתי חומרי גלם לעורך קדמה ויחד יצרנו סקירה שהיא NEWS ולא VIEWS.

    .

    תגובות מכאלה שלומדים ולמדו באוניברסיטאות

    "שאול ערק לצד השני"
    או
    "שאול לא ערק אלא דחף לקדמה זמורות יבשות שהמגיב הגדיר אותם שגיאות שנות ה50"

    עוד מי שקרא את הפוסט היה מישהו במפלגה הקומוניסטית הישראלית ובדרך מקרה מצאתי את המאמר באתר המפלגה הקומוניסטית עם קרדיט לקדמה.

    הסקירה היתה כתובה באופן ברור ומי שרצה להבין הבין. מי שלא רצה להבין אמר שהוא לא קרא את הסקירה בעיון.

    התקוה שלי ושלך שמי שיקרא יבין אבל זאת עבודה סיזיפית

    http://bognabartosz.wordpress.com/2009/12/27/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%92%D7%93%D7%90%D7%93-%D7%9C%D7%A8%D7%9E%D7%AA-%D7%92%D7%9F/

    אהבתי

  • שאול  ביום 30 בדצמבר 2009 בשעה 13:08

    הכותרת היתה
    "יוךי מסכים אתך בקשר למילה אנחנו"

    אהבתי

  • יולי  ביום 30 בדצמבר 2009 בשעה 13:56

    תודה. עכשיו שאתה ואני (לא אנחנו. חהחה) נמצאים על אותו הדף (כפי שאומרים באנגלית), אקרא את הלינק ואגיב עליו כאן או שם, אם יש היכן.
    תודה על ההעמקה בשיחה.
    אשמח לכל הזדמנות נוספת.

    אהבתי

  • יולי  ביום 30 בדצמבר 2009 בשעה 15:34

    קראתי. היה מעניין. ישנן כמה טעויות הגהה שכדאי לתקן. חשבתי להגיב שם אבל הרגיש לי מוזר אז אני מגיבה כאן ומזמינה אותך לכתוב אצלי כאן פוסט אורח. אם אתה רוצה את המאמר הזה, רק להוסיף לו הקדמה וקרדיטים מלאים – כמו שמו של עורך קדמה גם השם המלא שלך. נראה לי.

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: