Gaza = עזה, שנה אחרי

לפני שנה, הייתי נורא לבד. לפני שנה לא היה כמעט עם מי לדבר; מיעוט של 6% מהישראלים התנגדו אז למלחמה על עזה (עפרת יצוקה). ברשימות מצאתי כמה קולות שהוציאו אותי מהבידוד ולימים, הצטרפתי גם. 

היום, כאשר אני קוראת את עידן לנדו, אני נזכרת ומודה.  נזכרת באנשים חפים מפשע שחייהם נלקחים במלחמות מיותרות.  נזכרת בפצועים והשכולים והפוסט-טראומטיים ומודה לכל מי שרואה זאת כמוני ולא שותק.

מי ייתן ומציון תצא תורה ולא רק תותחים. 

שנאמר: וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-ה' אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-ה' מִירוּשָׁלָיִם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. בֵּית, יַעֲקֹב–לְכוּ וְנֵלְכָה, בְּאוֹר ה' – ישעיה, פרק ב:ב

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • טלי  On 26 בדצמבר 2009 at 15:46

    תקופת עופרת יצוקה היתה מאוד קשה בשבילי, כמי שהתעקשה לכתוב, כאן ב"רשימות" נגד המלחמה, ראיתי את החדשות, כעסתי, נואשתי, בכיתי וכתבתי, והמילים שלי לא חסכו אף טיפת דם.

    ועדיין, אכן, נכון וחשוב והכרחי לכתוב ולצעוק ולזכור ולהזכיר, והפוסט המושקע והמפורט של עידן הוא דרך מצוינת לעשות את זה.

    רק הערה אחת: עד כמה שהפסוק שהבאת נכון ויפה ואני אומרת עליו אמן ואמן, הוא מסוכן בעיני, מפני שהוא מתחיל ב"והיה באחרית הימים".
    ה"והיה באחרית הימים הזה" מאפשר לשיח השולט כאן, מה שמכונה במילים גדולות "הנרטיב הציוני" ובמילים קטנות מאפיין הרבה שיחות סלון ונאומי פוליטיקאים, להיות כל כך מבולבל וחסר אחריות.
    זה מה שמאפשר להרבה אנשים ולמדינה שלנו כולה לתפוס את עצמם כשוחרי שלום בתאוריה ולחרחר מלחמות עקובות מדם בפרקטיקה.

    לא באחרית הימים צריך לבוא שלום, זה בידינו, זה בהישג יד ממשי ועכשיו ותלוי בכל אחד ואחת מאתנו.בימים האלה ובזמן הזה.אמן.

    אהבתי

  • יולי  On 26 בדצמבר 2009 at 16:45

    תודה. אבל את מכבסת המילים, לא אני ולא את יכולות לשנות או להשפיע. ההליכה שלי למקורות מבקשת להזכיר דווקא את אינסופיות ההרס והאבדון בעם ישראל…והפרשן הנפלא רש"י אומר כי כוונת הנביא [ישעיהו] היא להדגיש את התהום המפרידה בין המצב הנוכחי ובין המצב העתידי המקווה, ולהביא את העם לתיקון מעשיו כדי שיחיש את בוא היום בו תהיה ירושלים מרכזו הרוחני של העולם, שאליו ינהרו כל הגויים.
    מבחינתי לב הטקסט הזה הוא:
    לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה

    אהבתי

  • רני  On 26 בדצמבר 2009 at 17:53

    גם היום שליט יותר לבד ממך. דבר על כיבוס מילים ומשמעות המילה לבד

    אהבתי

  • אדם  On 26 בדצמבר 2009 at 19:21

    יולי לא אמרה שטוב לגלעד שליט או אין מה לדאוג לו. בפוסט קודם יולי דווקא ניסתה לגייס תמיכה בו:

    http://www.notes.co.il/yulie/60009.asp

    יולי אמרה שרק מיעוט מבקר את המלחמה בעזה וקשה להיות במיעוט. ללא ספק יולי הייתה מסכימה שעדיף להיות במיעוט כמו שהיא על להיות בשבי החמאס.

    אני,אגב, לא רואה שהמלחמה החזירה את גלעד הביתה.

    הטענה הנרמז שבגלל שגלעד בשבי אין מקום לבקר את המלחמה בעזה ולבכות את חלליה היא סתם אידיוטית. לא מכבסת מילים, פשוט שטויות במיץ. אני מניח שבהעדר נימוקים לגופו של עניין, מה שנשאר הוא טריקים זולים של כאילו דיון.

    .מאידך, אם יש לך משהו יותר רציני להגיד, אז קדימה!

    אהבתי

  • יולי  On 26 בדצמבר 2009 at 20:35

    תודה אדם על התגובה לרני.
    לאחר מכן, מחקתי שתי תגובות שנראו לי לא ראויות לפרסום כאן.
    אני מציעה וגם מבקשת למי שאיננו מעוניין לשמור על תרבות שיחה, לא לכתוב כאן תגובה כי היא תימחק על ידי ללא היסוס.
    תודה, יולי

    אהבתי

  • חנה בית הלחמי  On 26 בדצמבר 2009 at 23:36

    למרות היותנו מיעוט – חשוב שנדע שאנחנו לא לבד, אלא יחד. כוח רלוונטי שההכרה בביחד שלו – יש בה כדי לקדם שינוי. או שאני נאיבית?

    אהבתי

  • רני  On 26 בדצמבר 2009 at 23:39

    ראו את האדם תחת השם אדם. מי אמר לך שאני רומז דבר מה ? מהיכן אתה, שאינך מכיר אותי כלל, משייך לי רמיזות או רמזי רמיזות או מחשבות פוליטיות או השד ידוע מה. בדוק וראה את דבריך מהיכן לך שאני מחשב את חשבון שחרור שליט מול מעל אלף קרבנות. ואם היה משתחרר אז הכל היה בסדר בעיניך? אתה משדר מהירהורי לבך ומסבכי נפשך. פוליטיקה הנשפכת לכל צד ומכל צד.

    קראתי את המשפט המפחיד של הגברת הפותח את קינתה ונזכרתי בבדידות של שליט. זה הכל. כל מה שרציתי לומר כאן, במקום הזה, לדברים שנאמרו כאן ע"י גברת יולי, דברים בלי חשבון בלי חיפוש אשמים, זה שיש בדידות נוראה מזו של הגברת וחבל על שליט. גם חבל על הקרבנות הערביים ועל היהודים וחבל על מי שמפחד מהעתיד ועל מי שמייחל או מצפה לסיבוב שני ושלישי ורביעי וחמישי ועוד ועוד עד שיכלה הכל. חבל על כולנו ממש חבל.

    ועדיין שליט שרוי בבדידות איומה ונוראה ואם יש יותר מכך זו הבדידות של הוריו שניהם ביחד וכל אחד לחוד ואין בין זה ובין ספירת קרבנות והערכת נזקים וחיפוש מי צודק יותר ומי פחות ולא כלום. זו הייתה פשוט תגובה אינסטינקטיבית, שאני לא מתבייש בה, למשפט הפותח. תגובה מהבטן, בלי הרבה מחשבה בלי הרבה הגיון ובלי שכל ועשיית חשבונות, בלי להגיב לעמדה פוליטית זו או אחרת.

    אהבתי

  • אדם  On 27 בדצמבר 2009 at 7:38

    במשפט הראשון אמרת ששליט יותר בודד. אחרי זה אמרת "דבר על כיבוס מילים ומשמעות המילה לבד."
    עדיין נראה לי שדבריך היו בעקרם מין התפלמסות והסתייגות. לא הבנתי על מה ולמה אתה מתפלמס. יש מכבסה תעמולתית שמנסה לטהר את השרץ. הקולות שמוחים הם בודדים וקשה לאלו שמשמיעים אותם. בנפשנו הדבר. הדבר הדחוף ביתר נראה לך להגיד, שאנחנו בעצמנו מכבסים? זאת רמה?

    מצד שני אני מסכים עם הרבה ממה שכתבת בסיבוב השני. אז אולי הקינטור שלי, שאני מודה שלא היה ממש מנמס, קידם את השיחה אף על פי כן ולמרות המלים הקשות.

    אהבתי

  • רני  On 27 בדצמבר 2009 at 10:15

    הכיבוס הוא בכך שאחרי הכל שליט יותר מסכן יותר בודד יותר אומלל יותר אבוד ממני ממך מהכותבת ומגדעון לוי.

    על איזה שרץ אתה מדבר ? היכן השרצים? מי הם השרצים ? תן לי שם בבקשה. יותר מדי אנשים יפים נחמדים, טובים, הגונים, רחמניים, מבשלים לעצמם מרק על האש שבוערת בעזה. קרא עיתון בבקשה שיירה של מכוניות בראשות חבר הפרלמנט האנגלי גלווי מובילה לעזה מזון ותרופות. אין בעזה חוסר במזון או תרופות. זה אומר האו"ם לא אני. את זה בודקים רופאים ותזונאים מכל העולם. מי בודק את מזונו ובריאותו של שליט?

    עבורי אישית, פרטית בלי השתייכות לצד זה או אחר המבחן הנו מבחן שליט. אני יותר קרוב אליו מרבים מאומללי העולם ויש מיליארדים מהם. היום הוא מחר בני או נכדי או בן אחי. בודאי שאני מתפלמס מסתייג וכועס. אני רוצה ומבקש שכל פעם שמזכירים את האסון שבעזה תאמר מילה גם על שליט. זה הכל, דרישה קטנה, פשוטה לא מזיקה לא פוגעת ולא מבטלת בכלום את הרצון שיהיה טוב בעזה
    שלאנשים יהיה בטחון שילדים לא יומתו על ידי ישראל שיהיה שלום.

    האם הרחמים על שליט מבטלים באיזה דרך כל רגש אחר ובהכרח מכניסים אדם לקטגוריה של מטהרי שרצים?

    אהבתי

  • יולי  On 27 בדצמבר 2009 at 17:06

    נראה לי שאתם וגם אני מסכימים שעברה לה שנה וכלום לא השתנה. אולי יש פחות קסאמים על שדרות, אבל הם עוש יחזרו ומה שבטוח שגלעד עוד לא חזר. תודה לכם על ההשתתפות בשיח כאן.

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: