איך קרבה אותי Joan Baez לירושלים

בשנת הלימודים של 1978 1979, עברתי לירושלים ללמוד באוניברסיטה העברית.  למדתי סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, יחסים בינלאומיים (יהושפט הרכבי) וספרות עברית (גרשון שקד).  הקמפוס בגבעת רם היה מקום נחמד, ולגור בדירה שכורה עם חבר ברחביה היה גם נחמד. אבל בשביל ההורים היה לי גם חדר במעונות הסטודנטים בגבעת רם שלא ישנתי בו לילה אחד, וירושלים הייתה נוראית. עיר קרה ומנוכרת עם ירושלמים מרוחקים.  האוטובוס לתל אביב כל יום חמישי היה הקלה.  כך, אחרי שנה חזרתי לתל אביב. המשכתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב.  סוציולוגיה ואנתרופולוגיה וספרות עברית. מאז אותו קיץ 1979, אחרי שסאדאת הגיע לארץ, הגעתי לירושלים רק למטרות מיוחדות.  לא עיר שבא לי לבקר בה. היום, קרבה אותי  JOAN BAEZ לירושלים.
 

 

Lyrics to Jerusalem:
(Steve Earle)

I woke up this mornin' and none of the news was good
And death machines were rumblin' 'cross the ground where Jesus stood
And the man on my TV told me that it had always been that way
And there was nothin' anyone could do or say

And I almost listened to him
Yeah, I almost lost my mind
Then I regained my senses again
And looked into my heart to find

That I believe that one fine day all the children of Abraham
Will lay down their swords forever in Jerusalem

Well maybe I'm only dreamin' and maybe I'm just a fool
But I don't remember learnin' how to hate in Sunday school
But somewhere along the way I strayed and I never looked back again
But I still find some comfort now and then

Then the storm comes rumblin' in
And I can't lay me down
And the drums are drummin' again
And I can't stand the sound

But I believe there'll come a day when the lion and the lamb
Will lie down in peace together in Jerusalem

And there'll be no barricades then
There'll be no wire or walls
And we can wash all this blood from our hands
And all this hatred from our souls

And I believe that on that day all the children of Abraham
Will lay down their swords forever in Jerusalem

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אורה  On 9 בדצמבר 2009 at 23:19

    אאוריקה: מצאתי משהו משותף- גם אני למדתי בגבעת רם סוציולוגיה ואנתרופולוגיה. ומה זה הניכור של הר הצופים לעומת גבעת רם המקסימה , אבל זה לא חוכמה אולי, כי אני ירושלמית..

    אהבתי

  • שלומי  On 10 בדצמבר 2009 at 10:50

    מחיי עבדתי בירושלים
    שלישי רביעי וחמישי
    כל רביעי ישנתי במלון
    הייתי מגיע מאוחר, לא לפני אחת בלילה.
    היה קר היה לבד היה מעיק.
    480 בואך שער הגיא
    החזה היה נפתח נשימה גדולה
    בדרך הביתה לשפלה

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 10 בדצמבר 2009 at 12:05

    וככל שאהבתי את הלימודים (פרופ' ליבוביץ עוד היה בחיים, ובשיעור של הבעיה הפסיכופיזית צריך היה לשבת על החלונות והמדרגות כדי לשמוע אותו) כך לא התחברתי לעיר – מילא ניכור, איזה סוג של קלסטרופוביה, תחושה לא נעימה של ביקור מוזר בבית משוגעים…
    אני מרגישה ככה עדיין, בכל פעם שאני באה לירושלים, למרות שהאוויר נפלא.

    אהבתי

  • טלי  On 10 בדצמבר 2009 at 13:44

    על השיר (-:

    אני אוהבת את ירושלים, אבל היא קשה לי וכבדה לי וקדושה לי מדי, היא טובה לי לביקורים, לא הייתי רוצה לגור בה (למרות שלא מעט אנשים יקרים לי גרים שם).

    אהבתי

  • יולי  On 10 בדצמבר 2009 at 18:44

    אורה, מתי למדת בגבעת רם? ואיזה מזל שלא שלחו אותי להר הצויפ. אז לא הייתי מחזיקה שנת לימודים שלמה…

    שלומי, הידד לתל אביבים או נכון יותר לשפלת החוף.

    דפנה, ובאשקלון, איך היה האוויר?

    טלי, אמן ואמן, כן יהא רצון ומזל טוב לבלוג שלך שחוגג היום שנתיים. מקווה להגיע לבקר אצלך בשעות הקרובות…תודה רבה.

    אהבתי

  • אורה  On 10 בדצמבר 2009 at 22:15

    יולי- למדתי שם לפניך- המרצה הבולט בסוציולוגיה היה גדי יציב ובאנתרופולוגיה (לימודי אפריקה קראו לזה( היו עילם, אלמגור וגם נעמי חזן שהיתה מרצה מקסימה. חוץ מזה למדתי תולדות התיאטרון, בין היתר עם אריה זקס ואהרון שבתאי (אח של) וגם כלכלה עם פרופ' קלימן (החתיך, אז)

    אהבתי

  • Yoni Ofir  On 13 בדצמבר 2009 at 0:29

    תודה יולי,
    הייתי מאוד עסוק בקונצרטים לאחרונה, אבל עכשיו התעדכנתי על כל מה שכתבת, גם מאמרים קודמים.

    בקשר לירושלים וJOAN BAEZ – זה לא משנה אם זה ירושלים, ישראל, קונגו, רואנדה, אירלנד, בוסניה-הרצגובינה או כל מקום אחר. התפילה היא תפילה לאדם. אנחנו לא בני אברהם. אנחנו בני אדם.

    אהבתי

  • יולי  On 13 בדצמבר 2009 at 0:53

    טוב שאתה עסוק בקונצרטים. בטח אתה נהנה. אין כמו מוסיקה. הבעייה שלי היא שאני גרה כאן ולא ברואנדה או בקונגו או באירלנד וכאן לא מפסיקים להרוג אחד את השני כאילו בגלל ירושלים…

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: