הקפאת האורניום וההתנחלויות

יש קו המקשר בין הקפאת ההתנחלויות להקפאת העשרת האורניום.  לא יודעת הרבה, אבל ברור לי שיש קשר.
הבית הלבן הודיע  (ב –3 בדצמבר 2009) כי הזמן של איראן אוזל. יש להם דד-ליין להקפאת העשרת האורניום עד סוף דצמבר 2009.
מנגד ובאותו היום, הסביר ראש ממשלת ישראל, בינימין נתניהו, (3 בדצמבר 2009) לראשי המתנחלים את הסיבות להחלטה על הקפאת הבנייה: "ההחלטה שהתקבלה בקבינט היא המיטבית לישראל במצב המדיני המורכב שנוצר ולנוכח האתגרים המגוונים שלפנינו.  הצעד הזה מבהיר לגורמים המרכזיים בעולם שישראל רצינית בכוונותיה להשיג שלום, בעוד הפלסטינים מסרבים לפתוח במשא ומתן לשלום. יש צד שרוצה ויש צד שאינו רוצה. הצעד הזה הבהיר מיהם סרבני השלום".
ובכנסת מודיע יו"ר מפלגת האיחוד הלאומי, ח"כ כ"ץ, (באותו יום, ה – 3 בדצמבר 2009) כי החלטת הקבינט להקפאת הבנייה בהתנחלויות היא "גזירה אנטישמית וגזענית נגד יהודים בלבד", וקרא "ליהודי יהודה, שומרון ומזרח ירושלים ולכל מיליוני אחיהם, אחיותיהם, בניהם, בנותיהם, הוריהם, דודיהם ודודותיהן לראות לעצמן כמטרה לרכז את כל כוחותיהם במאבק ללא פשרות נגד הגוזר וגזירותיו".

ניחא לדמגוגיה של הפוליטיקאים הישראלים, אבל שוב נופלים המתנחלים קורבן למלחמה הרבה יותר גדולה. והפלשתינים גם.

שוב נראה לעין (שלי) לוח השחמט שאתו משחקים הפוליטיקאים, והאזרחים הם רק כלי המשחק. 

הקשר בין הקפאת ההתנחלויות (לתשעה חודשים, שימו לב) לבין הקפאת העשרת האורניום באיראן, הוא הכנת השטח ללגיטימיות של תקיפת חיל האוויר הישראלי באיראן, כאשר הבית הלבן יודיע שנגמר הזמן. 

סליחה, אזל הזמן.

הא ותו לא.

האם מי מכם רואה את הקשר?                                "והעיקר, העיקר לא לפחד כלל".  שבת שלום.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • נועם  On 5 בדצמבר 2009 at 11:11

    המאמר של שטרנהל מצוין.

    אם כבר עוסקים בספקולציות, אפשר להוסיף גם את זו: המשבר כביכול בין ישראל וטורקיה הוא האליבי שטורקיה בונה לעצמה ליום שבו תותקף אירן.

    אהבתי

  • יולי  On 5 בדצמבר 2009 at 11:28

    אכן לגבי שטרנהל ולגבי טורקיה שבזה גם מקשה על הגישה האווירית לאיראן (מישראל)

    ממיעוט התגובות לניתוח (או ספוקלציה) הכתוב כאן, אני חשה כאילו וחציתי המון קווים אדומים… וזה כמובן, חלק מהסיפור כולו.

    אהבתי

  • נועם  On 5 בדצמבר 2009 at 12:00

    לגבי הספקולציה הטורקית – לדעתי היא תשתף פעולה עם האמריקנים (כולל מעבר אווירי חופשי ואולי אפילו נחיתות והמראות משטחה), אבל על זה היא צריכה לחפות בפסאדה של "ברוגז" עם ישראל.

    לגבי הקווים האדומים: ראשית, כשאת כותבת על דברים אישיים ולא פוליטיים, קהל גדול "שוכח" לך הכול ואינו מוצא קושי להתחבר לדברים שלך. זה כולל גם את אלה שהדעות הפוליטיות שלהם רחוקות מאוד משלך.

    שנית: כשיש תחושה חריפה של דחיפות, גם דעות "קיצוניות" זוכות להתעניינות רבה. ראיתי את זה במספר הכניסות שהיו לפוסט שלי על צבא המתנחלים, למשל. כרגע העניין האירני מוכחש לחלוטין בציבור הישראלי. זה "לא מעניין". ביום שהתקיפה תתרחש, פוסט כזה יזכה לאלף כניסות ולדיון ארוך בתגובות.

    אהבתי

  • יולי  On 5 בדצמבר 2009 at 12:48

    תודה. בכתיבתך,אתה מרחיב את הקיום שלי,
    באשר הוא.

    אהבתי

  • יולי  On 5 בדצמבר 2009 at 20:01

    בנושא ב- 28 באוגוסט 2009
    http://www.haaretz.com/hasite/spages/1110593.html

    אהבתי

  • נורית  On 6 בדצמבר 2009 at 12:32

    מפחיד!
    ומיעוט התגובות לדעתי לא נובע מהתנגדות לדברייך אלא מחוסר ידע.
    הרעיון שאנחנו פיונים במשחק של מישהו אחר לא נעימה

    אהבתי

  • יולי  On 6 בדצמבר 2009 at 17:03

    נראה לי שהכחשה יהיה יותר מדוייק מחוסר ידע
    כי אם אני מציעה פה ניתוח למה שעומד במרכז חיינו ואנשים מעדיפים להתעלם מכך, זה אומר (לי, לפחות) שהם מעדיפים להדחיק את האפשרות הזו = להתכחש.

    תשוה, נורית

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: