זה כל הסיפור

זה כל הסיפור, בתאילנד.

או לכל הפחות, כמעט כל הסיפור, שלי.

בהכרת תודה, יולי.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • דפנה לוי  On 1 בדצמבר 2009 at 12:41

    היה צריך לראות אותכן שם ולחייך…

    אהבתי

  • אסתי  On 1 בדצמבר 2009 at 13:51

    בהחלט גוגן

    אהבתי

  • אורה  On 1 בדצמבר 2009 at 14:30

    איזה יפות. תעשו חיים. והסיפור בהחלט לא נגמר, הוא רק התחיל..

    אהבתי

  • נועם  On 1 בדצמבר 2009 at 15:48

    סיפור יפה

    אהבתי

  • יולי  On 1 בדצמבר 2009 at 16:18

    דפנה, אסתי, אורה ונועם,
    תודה לכל אחד ואחת מכן על הפרגון והאהבה.
    אולי באמת זה עובד;כשמביעים אהבה, היא חוזרת אלינו. אמשיך לנסות. תודה.

    אהבתי

  • טלי  On 1 בדצמבר 2009 at 18:10

    כמה יופי, כמה אהבה, כמה הכרת תודה – מקסים!
    (-:

    אהבתי

  • יולי  On 1 בדצמבר 2009 at 21:42

    המון תודה טלי. באמת…

    אהבתי

  • מיכל  On 2 בדצמבר 2009 at 12:45

    באושר פשוט. טוב. יופי יולי. תודה

    אהבתי

  • יולי  On 2 בדצמבר 2009 at 20:21

    היו שם גם רוכבי אופניים, בתאילנד, אבל רובם משתמשים בהם ככלי תחבורה. אבל הם מאושרים גם כך… בןדהיסטים בנשמתם.

    אהבתי

  • מיכאל  On 2 בדצמבר 2009 at 22:31

    לפני פחות מעשה שמעתי ממשהו שסיפר שהוא חזר לארץ בגלל סרט שעשית…

    אהבתי

  • יולי  On 2 בדצמבר 2009 at 22:34

    גם אני שמעתי מהמישהו הזה שהוא פגש אותך ואמרת שאתה מכיר את ה'רשימות' שלי. זה אתה האדריכל?

    אהבתי

  • מיכאל  On 9 בדצמבר 2009 at 21:48

    אבל רק אחרי שיצאתי מהדיון קישרתי בין הסיפור שלו על תאילנד לרשימות שלך על תאילנד (בשעות מסוימות אני קצת סתום)

    אהבתי

  • יולי  On 9 בדצמבר 2009 at 21:56

    הבנתי. מאז, הבנתי.
    לילה טוב

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: