הבוגונביליה בחצר ביתי

           

הבוקר, סיפרה לי הבוגונביליה בחצר ביתי, כשישבתי מולה כמו כל בוקר,

שהבוקר יורד גשם מבורך ושהיא זוכרת את אותו היום לפני שנתיים

שבו כלל לא ירד גשם.

                                                                                                                                                            

                        

למחרת, סיפרתי לבוגונביליה , התחיל מַבּוּל.

 

הֲקָלוּ הַמַּיִם? שאלה היונה.

 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אבנר  On 17 בנובמבר 2009 at 13:38

    אפילו אם רואים כאן איזו חת'כת בוגונביליה,
    אין לאדמה את אותו הריח…

    געגועי לחורף ישראלי 🙂

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 17 בנובמבר 2009 at 14:57

    הם משגשגים בטירוף. אנא עקבי אחר הבוגנביליה שלך בתשומת לב…
    🙂

    אהבתי

  • Yoni Ofir  On 17 בנובמבר 2009 at 20:10

    דפנה שימי לב, יולי לא רק מדברת אל הצמחים שלה אלא שהם גם מדברים אליה!
    נראה שזה יכול להיות שגשוג הדדי.

    נזכר בפיוט של ברטולד היינריך ברוקס (1680-1747)

    הנדל אגב כתב לזה מוסיקה, תשע אריות גרמניות…

    Meine Seele
    hört im Sehen,
    Wie, den Schöpfer
    zu erhöhen,
    Alles jauchzet,
    alles lacht.

    Höret nur,
    des erblühnden
    Frühlings Pracht
    Ist die Sprache der Natur,
    Die uns deutlich
    durchs Gesicht,
    Allenthalben
    mit uns spricht.

    My soul
    hears in sight
    how,in the praise of the Creator,
    all rejoices,
    all laughs.

    Hear how
    the beautiful blossom
    of spring
    is the language of nature
    which clearly
    through sight
    throughout
    speaks to us.”

    אהבתי

  • יולי  On 17 בנובמבר 2009 at 20:14

    אבנר בניו יורק, אני כל כך מבינה את הגעגוע שלך לריח האדמה אחרי הגשם. גם לי זה היה חסר שם במשך חמש שנים. בוא לבקר. ותודה על התוגבה.

    דפנה, אז כמו שיוני כותב השיח שלי עם הבוגנבוליה הוא דו כיווני ושתינו צומחות מכך… תדוה.

    ויוני תודה לך על העשרת הבוגונביליה עם המילים היפות ומוסיקה מדומיינת.

    אהבתי

  • טלי  On 17 בנובמבר 2009 at 20:57

    (-:

    אהבתי

  • יולי  On 17 בנובמבר 2009 at 21:59

    מסרתי.
    תודה.
    סבתא שלי (החיפאית) הייתה אומרת "חיופואית"

    אהבתי

  • Yoni Ofir  On 18 בנובמבר 2009 at 21:00

    "I always knew that deep down in every human heart there is mercy and generosity. No one is born hating another person because of the color of his skin, or his background or his religion. People must learn to hate, and if they can learn to hate, they can be taught to love, for love comes more naturally to the human heart than its opposite. Even in the grimmest times in prison, when my comrades and I were pushed to our limits, I would see a glimmer of humanity in one of the guards, perhaps just for one second, but it was enough to reassure me and keep me going."

    Nelson Mandela

    אהבתי

  • אורית עריף  On 18 בנובמבר 2009 at 22:13

    מתה על השיח הזה. הוא משמח אותי בשפעתו
    http://www.notes.co.il/arif/30329.asp

    אהבתי

  • יולי  On 18 בנובמבר 2009 at 22:51

    תודה יוני. תמיד תמיד רלוונטי הדברים שהבאת כאן מפי מנדלה.

    אורה, תודה. ביקרתי בסיפור שלך בו שזורה הבוגומביליה ונהניתי מאוד. התגובות שם נעולות אז, אני כותבת לך כאן. את מאיירת וכותבת מקסים. תודה.

    אהבתי

  • אורית עריף  On 18 בנובמבר 2009 at 22:59

    אני אורית
    אורה עריף http://www.notes.co.il/arifkatz/ היא קרובת משפחה שלי… 🙂

    אהבתי

  • יולי  On 18 בנובמבר 2009 at 23:06

    שמתי לב שיש לכן אותו שם משפחה ומשום מה חשבתי גם אותו השם.
    טוב נו, אורית ואורה – די קרובות
    אבל אני יודעת את ההבחנה בעיסוקים השונים.
    אז, תודה אורית.
    ד"ש לבוגונביליה שלך מזו שלי

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: